יום רביעי כ"ד באייר תשע"ט
מהו 'ביטול רשות' המועיל במקום נתינת פת ל'עירוב חצרות'?
כפי שלמדנו, אם אחד מדיירי החצר אינו נותן פת עבור 'עירוב החצרות', העירוב כולו בטֵל. ותיקנו חכמינו ז"ל, שמי שאינו רוצה לתת פת עבור העירוב, או ששכח, יכול לעשות 'ביטול רשות', שעל ידו הוא כביכול עוקר את עצמו מֵהִשְׁתַּכְּנוּת הקבע שלו בדירה, ומשותפות הקבע שלו בחצר; ודירתו, וחלקו היחסי בחצר, נכנסים לחזקת כל דיירי החצר. והוא עצמו הופך למעֵין אורח בעלמא, (ואורח אינו צריך להשתתף בפת העירוב); ולכן אף הוא עצמו רשאי לטלטל בחצר ובבתים על סמך העירוב, כדין אורח, (ויש חולקים). ומצוה עליו לבטל את רשותו, כדי שהעירוב יחול.
ומהו 'ביטול רשות'? שיאמר בפיו: "רשות ביתי וחצרי מבוטלת לפלוני, ולפלוני, ולפלוני", כלומר, שצריך לפרט את הביטול לגבי כל אחד מדיירי החצר. ואין צורך לעשות 'קנין סודר', או קנין אחר, לחיזוק ביטול הרשות, כיון שאין זו הקנאה, או הפקר, אלא רק 'סילוק רשות' בעלמא. ויש שנראה מדבריו כי אם אינו מאפשר להם להיכנס לרשותו ככל שיחפצו, אין זה נחשב לביטול רשות. וניתן לעשות ביטול רשות גם לאחר כניסת השבת, ואזי העירוב חל מאליו.
[שו"ע שפ, א-ב, ומשנ"ב א, ב, ג, ז ו־יב]
מה פירוש הביטוי הכפול "כל העולם כולו"?
בהמשך לאמוּר: אם הזכיר ב'ביטול הרשות' רק את אחד מדיירי החצר, או את חלקם, אך לא את כולם – אם עשה זאת לפני שביצעו את 'עירוב החצרות' בערב שבת, הרי זה נחשב לביטול רשות, כיון שאותו אחד שהרשות מבוטלת לגביו, מערב עם שאר הדיירים; אך אם עשה זאת לאחר ביצוע העירוב – אין הביטול מועיל, והעירוב בטֵל. ויש אומרים שאם עשה זאת לפני כניסת השבת, כלומר, לפני תחוּלת העירוב, הביטול מועיל.
ואם עמד מוּל כל הדיירים ואמר להם: "רשותי מבוטלת לכולכם" – אין זה נחשב שביטל את רשותו לגבי כל הדיירים, כי יתכן שכוונתו רק לרוב הדיירים, שהרי כלל הוא בידינו: 'רובו – ככולו'. ואגב, זהו פירוש הביטוי הכפול: "כל כולו", וכגון: "כל העולם כולו"; כלומר, אין הכוונה לרוב, אלא להכל ממש. ויש אומרים שאף הביטוי 'לכולכם' נחשב ביטול לגבי כולם; ויש שהכריע הלכה כמותם. ואם אמר זאת שלא בפני הדיירים, לכל הדעות אין זה נחשב לביטול. וכן אם אמר "רשותי מבוטלת לכם", לכל הדעות אין זה מועיל, אלא אם כן יש שני דיירים בלבד מלבדו, שאז די בכך שאומר 'לכם', כי מובן וברור שכוונתו לשניהם.
[שו"ע שפ, א, משנ"ב ד, שעה"צ ז, וביה"ל ד"ה צריך]
באיזה מקרה חובתו של אדם לנעול את ביתו למשך כל השבת מלבד לשעת כניסתו ויציאתו?
בהמשך לאמוּר: אם אכן נעשה 'ביטול הרשות' בנוסח: "רשות ביתי וחצרי מבוטלת", אזי מותר הן לדיירי החצר, והן למבַטל, לטלטל חפצים מכל בתי החצר לחצר, ולהיפך; והיינו, הן בתי שאר הדיירים, והן ביתו של המבַטל.
ויש להקפיד שדיירי החצר האחרים יטלטלו תחילה מבתיהם לחצר, וכן מהחצר לביתו של המבַטל, בטרם יעשה זאת המבַטל; כיון שבכך 'מחזיקים' דיירי החצר ברשות המבוטלת, כלומר, בחלקו היחסי של המבַטל בחצר, ובביתו; ואילו יעשה כן המבַטל לפני ה'חזקה', הריהו כביכול חוזר בו מביטול הרשות, והעירוב בטֵל.
ברם, אם הביטול נעשה בנוסח סתמי: "רשותי מבוטלת", וכל שכן אם אמר במפורש: "רשות חצרי" – לא ביטל את ביתו, כי אם את חלקו היחסי בחצר; ולפיכך, מותר לטלטל מבתי שאר הדיירים לחצר, ולהיפך, אבל אסור לטלטל מהחצר לביתו של המבַטל, ולהיפך.
ויש אומרים שבמקרה כזה, הואיל ושאר הדיירים מטלטלים מבתיהם לחצר, יש לחשוש שיטעה המבַטל ויטלטל אף הוא מביתו לחצר, באיסור; ולכן חובתו לנעול את ביתו, כתזכורת, ולא יפתחנו אלא לשעת כניסתו ויציאתו. ורבים חולקים, ובשעת הדחק יש להקל.
[שו"ע שפ, א-ב, משנ"ב ה, ו, ח, ט, י, יא ו־יב, ושעה"צ ח]