סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בערב שבת חול המועד סוכות בשנת תש"פ, נסתלקה לעולם שכולו טוב הרבנית החשובה אלמנת הרה"ג רבי נחמן צוקער זצ"ל, ומעשה פלא נקשר בה.
בבעלות הרבנית היתה דירה גדולה בעי"ת בני ברק (מחמת צנעת הפרט לא נפרט איה מקומה), שהייתה מושכרת דרך קבע לאשה בודדה שדרה שם יחד עם צאצאיה. מחיר השכירות נקבע בשעתו ל-3,000 שקלים, וכך נשאר המחיר ביניהם, על אף שברבות השנים עלה מחיר השוק לדירה כזאת לסך 5,000 שקלים. וזאת לאחר שבכל שנה כשבאו לחדש את החוזה שביניהם, היתה האשה מבקשת מחדש שירחמו עליה, הואיל וכל הכנסותיה מה'מזונות' אינם מספקים לה יותר מ-3,000 שקלים לשכירות הבית.
חתנה של הרבנית הממונה על טיפול הדירה, לא אבה לקבל בקשתה, אבל כשבא לשאול את פי בעלת הבית, ה"ה חמותו הרבנית, היתה היא מוותרת משלה, ומצווה על חתנה לרחם עליה ולהמשיך עם המחיר הישן…
ולא עוד, אלא שכל תיקון חלון וכיו"ב היתה האשה דורשת מבעלי הבית לתקן על חשבונם (על אף שתשלומיה נמוכים בהרבה מהרגיל, וכביכול קיבלה בכל חודש מתנה בשווי 2,000 שקלים), וגם על זה היתה הרבנית מצווה לוותר ולהמשיך הלאה בסדר היום.
בכל עת ועונה, בפרט לאחרונה כשהזקינה בעלת הבית, היה חתנה מגלה את אוזנה של האשה הדרה בדירה, שעליה להתפלל היטב על בעלת הבית שתאריך ימים ושנים, כי ברגע שהדירה עוברת לבעלות הבנים מיד הם יעלו את מחיר השכירות כפי המחיר המקובל בשוק… כי הם אינם ותרנים כאותה צדקת.
וראה זה פלא, בערב ראש השנה תש"פ הודיעה האשה ברוב שמחה על שזכתה לבוא שוב בקשרי אירוסין ובקרוב היא עוזבת את הדירה ומעתקת את מגוריה לדירת בעלה החדש. לא ארכו הימים והרבנית שבקה חיים לכל חי…
וראו הכל בעליל, כי בעוד שעד עתה היה נראה שהרבנית היא הוותרנית לאותה אשה, הרי שאדרבה, אותה שוכרת החזיקה את הרבנית בין החיים, כי הוויתור – הוא היה כל זכות קיומה בחיים, וכמבואר הרבה בדברי חז"ל (עי' מסכת שבת קנו:) שהצדקה והחסד מאריכים ימיו ושנותיו של האדם. ונמצא גדול חסדה עם הרבנית, פי כמה וכמה מחסדיה של הרבנית עמה (שמעתי מ'מגיד מישרים', דורש טוב לעמו, פמ"מ, ה"ה הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א).
עוד אספרה מעשה שאירע זה עתה ממש, על שכרם הטוב של גומלי חסדים: איש יהודי היושב בקריית צאנז יצ"ו שבנתניה קבע לעשות 'מסיבת חנוכה' לכל משפחתו בביתו בליל נר א' דחנוכה בשעה 8:00 בערב, והזמין את כל בניו ויוצאי חלציו, וביניהם הזמין גם את נכדו הגדול שנישא לפני כמה חודשים, ומתגורר בשכונת רמת שלמה בעיה"ק ירושלים. וכמובן, 'איש בל יעדר' ממסיבה רבתית זו…
והנה לקראת חנוכה פנה השווער של נכד זה, ושמו ר' דוד דרוק שליט"א (והוא שסיפר לי מעשה זה), ואמר לו: הנה גיסך (חתני) המתגורר בשכונת 'נוה יעקב' שבירושלים, שוהה עתה בשווייץ, וכבר היה אמור לחזור, אלא שמכורח הנסיבות נאלץ להתעכב שם, ובבית יושבת האי איתתא עם ארבעת ילדיה. עשה מצוה ותיכנס לשמחם 'ולהעלות את האור' בלבם בליל ראשון של חנוכה.
ואכן הסכים האברך הצעיר לעשות 'ששון ושמחה' בבית גיסתו, ברם, כיצד יספיק גם את המסיבה בבית הסבא – על כן הדליק את נר החנוכה בביתו מיד עם תחילת זמן ההדלקה, ומשם מיהר לשכונת נוה יעקב, כשבדעתו לשהות שם זמן מה, ולנסוע משם לנתניה בקו 947 בשעה 6:15 בערב (הנוסע מירושלים לחיפה דרך כמה ערים וביניהן גם בנתניה).
כשהגיע לבית גיסו החל לרקוד עם הילדים ולשמחם, ואכן נעשה שם 'אורה ושמחה'. כעבור שהות זמן אמרה לו ב"ב שעליהם לצאת ולמהר כדי שלא להפסיד את האוטובוס שיוליכם לנתניה, אבל הילדים הקטנים הפצירו בו לבל יעזוב אותם. נכמרו רחמיו והוא אמר לב"ב: הנה בנתניה יוכלו לעבור את המסיבה גם בלעדינו, לעומת זאת כאן זקוקים לנו, מוטב שנישאר כאן. ואכן ויתרו ולא נסעו.
והנה כידוע אירעה תאונה לאותו אוטובוס שהיו אמורים לנסוע בו בהיותו בדרך (על יד לוד), כשהנהג איבד את השליטה, סטה מדרכו ונכנס בחזקה בתחנה שעמדה שם והיא עשויה מבטון, ול"ע נהרגו ארבעה יהודים מהנוסעים ועוד רבים נפצעו רח"ל.
וראו אותם בעלי חסד את גודל ההשגחה העליונה אשר מילטה אותם לארץ החיים בזכות החסד אשר עשו באותה שעה ממש, וכיצד הזמין הקב"ה לידו מצוה רבתית זו להצילו ממוות לחיים.
(באר הפרשה, ויחי תש"פ)
ומה על החסד עם הסבא?
איננו בקיאים בחשבונות שמים וגם לא ברגישויות בין בני אדם, אך אני בכלל לא בטוח שההחלטה שלהם היתה נכונה..