יום ראשון י"ח תשרי תשע"ח
המחלוקת הידועה של הגאונים ורבנו תם בנוגע לצאת הכוכבים
המחלוקת המפורסמת בנוגע לזמני 'בין השמשות' וצאת הכוכבים: בין השמשות הוא 13.5 דקות לפני צאת הכוכבים; לשיטת הגאונים, 'בין השמשות' מתחיל מיד לאחר שקיעת גוף השמש, המכונה 'שקיעה' סתם; ולשיטת רבנו תם, הזמן שלאחר השקיעה נחשב ליום ודאי, עד 58.5 דקות לאחר השקיעה, כאשר שקע גם אור השמש מרוב הרקיע מלבד צד מערב, ואז מתחיל בין השמשות, כך שזמן צאת הכוכבים הוא 72 דקות לאחר השקיעה. ולשיטת ה'יראים', בין השמשות מסתיים בזמן שקיעת גוף השמש. והכרעת המשנה ברורה – בדינים דאורייתא, כגון עשיית מלאכה בכניסת השבת, חלילה מלהקל נגד שיטת הגאונים; אך ראוי להחמיר גם כשיטת רבנו תם, וכגון בעשיית מלאכה במוצאי שבת. ובדינים דרבנן, פעמים שניתן להקל, או לצרף את שיטת רבנו תם לקולא. ובימינו, מנהג רוב ישראל להחמיר כשיטת הגאונים גם בדינים דרבנן. [שו"ע רסא, ב, משנ"ב כ ו־כג, וביה"ל ד"ה מתחילת; ביאורים ומוספים דרשו, 22]
מדוע רצוי לקבל שבת 20 דקות לפני השקיעה?
כאמור, חישובי זמני בין השמשות וצאת הכוכבים נמסרו בגמרא על פי זמן מהלך 'מיל' (960-1,152 מטר, לשיטות השונות). הדעה הרווחת בפוסקים היא שזמן מהלך מיל הוא 18 דקות, ולדעה זו הזמנים הם כנ"ל. אולם, יש אומרים שזמן מהלך מיל הוא 22.5 דקות, ולדעתם – בין השמשות הוא 16.875 דקות; וזמן צאת הכוכבים לרבנו תם - 90 דקות. ויש אומרים שזמן מהלך מיל הוא 24 דקות, ולדעה זו – בין השמשות הוא 18 דקות; וזמן צאת הכוכבים לרבנו תם – 96 דקות. למעשה, המנהג העיקרי הוא כדעה הראשונה; אולם בנוגע לעשיית מלאכה בערב שבת, רצוי לחשוש לכל הדעות, ולהמנע ממלאכה לפחות 20 דקות לפני השקיעה, מפני שבכך יוצאים ידי שיטת היראים הנ"ל, שבין השמשות מסתיים בשקיעה, בצירוף הדעה השלישית שאורך בין השמשות הוא 18 דקות, ונוספות גם 2 דקות ל'תוספת שבת'. [משנ"ב רסא, כג, ושעה"צ כ-כא; ביאורים ומוספים דרשו, 28]
האם מספר הדקות שבין השקיעה לצאת הכוכבים משתנה במשך השנה?
הזמנים האמורים לעיל – יש אומרים שהם תקפים לכל ימות השנה, ולכל המקומות, על אף שזמן המעבר בין היום ללילה – המכונֶה 'נֶשֶׁף' – משתנה מיום ליום וממקום למקום. אולם, רבים סוברים שזמנים אלו אמורים רק ביחס לחודשים ניסן ותשרי, שבהם אורך היום שווה לאורך הלילה, ובהתאם לאופק ארץ ישראל בלבד; אבל בשאר ימות השנה, ובמקומות אחרים – הזמנים משתנים בהתאם לאורך הנֶשֶף המקומי והנוכחי לאותו יום; (ויש מהם שכתב שאין להתחשב בשינוי הנשף אלא לחומרא). וכאשר לא ידוע מהו הזמן התואם לאורך הנשף – הֵראוּת שלושה כוכבים בינוניים הם הסימן ללילה. אולם, כיון שאין אנחנו בקיאים במידת הכוכב הבינוני, יש להחמיר בדינים דאורייתא, כגון קריאת שמע של ערבית, ולהמתין עד להֵראוּת שלושה כוכבים קטנים; ובמוצאי שבת – משום מצוַת 'תוספת שבת' – צריך להמתין עד להֵראות שלושה כוכבים קטנים רצופים. [משנ"ב רסא, כג, וביה"ל ד"ה שהוא; ביאורים ומוספים דרשו, 18]