נוסיף נקודות חשובות להבנה ולהתעמקות בנושא הדימוי העצמי:
א. אינדיקציה מוטעית: לרוב האנשים בעולם אין אינדיקציה נכונה על עצמם. רוב האנשים הם בעלי דימוי עצמי נמוך במקרה הטוב, ובמקרה הטוב פחות – דימוי שלילי!
הדבר נובע משתי סיבות עיקריות:
- אדם מזהה אצל עצמו חולשות שאף אחד אינו מודע להן. הוא מרגיש שווה פחות ממה שהסובבים מעריכים אותו, ולפעמים אף חושש שהם יגלו את חסרונותיו.
- מטבע הדברים, אדם שומע במשך החיים יותר ביקורות מאשר מחמאות, כך שהמידע שיש לו על עצמו מהסביבה מוזן בעיקר מאינפורמציה שלילית וקטלנית. לכן הוא בדרך כלל מרגיש גרוע ממה שהוא באמת.
ב. תחושות פנימיות: הדימוי העצמי אינו קשור למציאות בשטח, אלא הינו תחושה הנוצרת במערכת הרגשית שבתוכנו. הדימוי אינו מוזן תמיד מנתונים דרך המערכת השכלית. לכן נוכל למצוא אנשים מצליחנים שדימויים העצמי נמוך, ולעומתם אנשים רדודים ש'אין להם מה להציע', המרגישים מצוין.
נתון זה חשוב מאוד כשאנו רוצים לטפל בבניית ערך עצמי. או אז עלינו להתמקד בשינוי התחושות הפנימיות בתוכנו, ולא לשנות את המציאות בשטח.
ג. תלות במחמאות: רבים חושבים שערכם העצמי יגדל אם הסובבים אותם יעריכו או יחמיאו להם. הם מטילים את כל האחריות לבניית ערכם העצמי – על הסובבים.
זו טעות! את הערך העצמי בונה כל אחד לעצמו, באופן אישי… ניתן לקבל הכוונה והדרכה, אבל את התרגול ואת השינוי המחשבתי על כל אדם לבצע בעצמו.
אדם שהבסיס הערכי שלו רעוע, לא ייבנה גם ממחמאות. הוא יקבל כל מחמאה כאילו ניתנה מתוך רצון לעודדו בלבד, ויוכיח לעצמו בכך את המסכנות שלו. זה כמו למלא מים בבור בלי תחתית. רק לאחר שהכלי בנוי ואטום, יש לו אפשרות להכיל את מה שהסביבה מעניקה.
ד. מסוגלים לשנות: גם מי שגדל בסביבה ביקורתית וקטלנית וחווה כישלונות רבים – יכול לשנות את הדימוי העצמי, אם רק ירצה לעשות זאת. נקודה זו חשובה מאוד. לפעמים יש בנו תחושה שהמצב בלתי הפיך, אבל זה פשוט לא נכון!
אמנם מדובר כאן בעבודה קשה, שכוללת התעמתות עם המחשבות השליליות, אבל אם יש רצון חזק לשנות – אפשר להצליח, וכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן…
@ נולדים להיות 'שווים'
כל ילד, כשהוא נולד – הוא מרגיש שווה ורצוי. בפרשת בחוקותי אנו מוצאים ערך גם לתינוק בן חודש!… על אף שתינוק זה אינו יודע לבצע שום פעולה כמעט, חוץ מלאכול ולבכות, ואין מאחוריו רזומה של הצלחות, בכל זאת אנו אוהבים אותו ומוכנים לעשות למענו הכל.
בהמשך החיים, הערך שלנו עובר התניה למשוואה הבאה: ערך = הצלחה. דהיינו, אתה שווה לפי רמת ההצלחות שלך, ואת רמת ההצלחה קובעת לך הסביבה. כך קורה שאדם מרגיש פתאום 'לא שווה' – משום שהוא אינו עומד בציפיות וברף ההצלחה של הסביבה.
זהו עיוות עצוב… הרי רמת ההצלחה משתנה מדי תקופה, ואיך ייתכן שאנשים זרים הם אלו הקובעים את ערכנו? לדוגמה: אדם שיחיה כיום ללא חשמל וללא טלפון, ייחשב לכאורה כפרימיטיבי שלא שווה כלום, כי לא הצליח להשיג את המינימום שיש לכל אדם בעולם. לעומת זאת, לפני מאה שנה, חיו כך כל יושבי תבל… האם זה אומר שבעבר אף אחד לא היה 'שווה'?!
איך אפשר לקבוע את הערך על פי קניינים משתנים?
חובה עלינו לשנות עיוות זה ולהתחיל לקלוט שאדם שווה מעצם היותו אדם, מעצם היותו יציר כפיו של הקב"ה, בעל תפקיד וייעוד ייחודיים לו בלבד!
היעד: להגיע בסייעתא דשמיא להערכה עצמית ללא קשר להצלחות ולכישלונות ולהיות מחוברים לעצמנו.
צידה לדרך:
ביטחון עצמי אינו גאווה אלא הכרה ביכולות. חשוב שלא נתבלבל!
הילד שלכם מתקשה לקבל ביקורת? מתקשה לעמוד מול כישלון? חשוב שתדעו: זו נורה אדומה שמאותתת לכם לגבי הדימוי העצמי שבו.
אל תחכו למחמאות מהסביבה כדי לבנות את הדימוי העצמי שבכם. אתם חשובים גם בלעדיהן!
אפשר לשנות! גם אם הדימוי העצמי שבכם או בילדכם נמוך ופגוע, עדיין לא מאוחר לתקן זאת!
ערכו של אדם לא נמדד על פי ההצלחה שלו. כל תינוק, כל ילד וכל אדם – חשובים מעצם היותם 'אדם'.
קורס דיגיטלי חינם של המחנך הרב ברייער על יצירת אווירה טובה בבית הכניסה כאן– זמין חינם (ולתמיד) לנרשמים עד חודש כסלו