מדוע יש הבדל בין זמנם לזמננו בעניין שיעור עיסת המצות? • מה צריך לומר בשעה שמודד את הקמח לעיסה? • ומה הדין בעניין מדידת קמח ביו"ט? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
העיסה שממנה עושים את המצה, לא תהיה יותר גדולה משיעור חלה, שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה בינוניים, והוא עישרון, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שכאשר העיסה גדולה, ההתעסקות בה לא מועילה להציל אותה מחימוץ, ושיערו חז"ל, שהגודל המקסימלי של העיסה, הוא בשיעור חלה ולא יותר.
אופן מדידת שיעור חלה הוא כך, ימלא כלי מים, ויערה אותם לכלי אחר, ואח"כ ישים בה מ"ג ביצים, ויחזיר את המים שעירה ממנה, והמים שישארו, ישים אותם בכלי אחר, והכלי המחזיק אותם, הוא המידה בנפח למלאותו בקמח, והמידה תהיה מחוקה ולא גדושה, דהיינו, שהקמח לא יצא מהכלי כלפי מעלה, אלא יהיה שווה למידת הכלי, והשיעור מקמח חיטה מצרית, תק"כ דרהם מצריים בקירוב.
אומר הרמ"א, לא ידחק את הקמח במידה, אלא ישאר אוורירי, ולא דחוק, כי אם הקמח יהיה דחוק, המים לא יכנסו בתוך הקמח, ואז ישארו מקומות שהם עלולים להחמיץ, ומבאר המ"ב, שמדובר כאן במידה שהיא פחות מהשיעור הנזכר, דהיינו, גם כאשר המידה היא מחוקה ולא גדושה, שלא ידחוס את הקמח, אלא ישאיר אותו אוורירי וכנ"ל, וכן לכתחילה לא יניח ידו על הקמח.
טוב לומר בשעת נתינת הקמח למידה שעושה, 'לשם מצוה'.
אמנם לכתחילה צריך להיזהר שלא ללוש עיסה גדולה מהשיעור הנזכר בסעיף א', אבל בדיעבד אם לש עיסה גדולה מהשיעור הנזכר, העיסה כשרה, וטעם הדין אומר המ"ב, שאע"פ שבעיסה גדולה לא מועיל מה שמתעסקים בה בידיים למנוע ממנה את החימוץ, מ"מ לא גרע מאופן שהניח עיסה בלי עסק כלל, שאין לאסור אם לא שהה שיעור מיל, ואפילו עבר ולש יותר במזיד, מותר, ויש פוסקים שהקילו בזה בזמננו, ורק בזמנם החמירו בזה, כיוון שאדם אחד היה לש ועורך, והיו עורכים בידיים, והייתה העיסה שוהה הרבה, וגם התנורים היו קטנים שלא היו יכולים לרדות לתוך התנור הרבה מצות בבת אחת, והיו נשארים הרבה מצות על המדף בלי עסק, ולכן מנעו חכמים ללוש שיעור גדול בפעם אחת, אבל בימינו שיש עוזרים רבים באפיית מצות, והתנורים גדולים, ולשים ועורכים ואופים בזריזות, אין להחמיר גם כאשר העיסה היא גדולה, כי בוודאי לא יבוא לידי חימוץ, וכך נוהגים העולם כדעה זו לכתחילה, ואין למחות בידם, כיוון שיש להם על מי לסמוך, ומ"מ ירא שמים יראה להחמיר כהדעה הראשונה גם בימינו, ובפרט בישובים קטנים שאין הרבה שמתעסקים באפיית מצות, בוודאי יש להיזהר שלא ללוש יותר משיעור חלה.
עוד אומר המ"ב, זה הכל כאשר הוא לש הרבה עיסות שאח"כ הוא יכול לצרף אותם לחלה, אבל אם לש עיסה אחת שלא יכול לצרף אותה, ילוש בשיעור חלה כדי שיוכל להפריש, כדי שלא יצמצם ולא יהיה בה שיעור, וממילא יברך ברכה לבטלה.
אע"פ שלא מודדים קמח ביו"ט כדי ללוש, אבל ביו"ט של פסח המדידה של שיעור העיסה, מותרת, כדי שידע מהו שיעור הקמח, ויש אוסרים גם ביו"ט של פסח, ולכן יקח לפי אומדן דעת, ולא ירבה על עישרון, וכך המנהג.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א