"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם" (במדבר כז, ז)
כשנפטר כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זיע"א, בה' אלול תרע"ח, נותרו חפצי הקודש אשר שימשו אותו ללא השגחה מספקת. בנו ממשיך דרכו, הרה"ק רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זיע"א, שהה באותן שנים בפולין, ואילו בירושלים שהו באותה עת שני בניו ובתו האחת של רבי שמעון, שהיו צעירים לימים ולא יכלו לשמור על הירושה כראוי.
לא עברו ימים מרובים ומכל חפצי הקודש לא נותר שריד ופליט, והירושה כולה נלקחה בידי אנשים שביקשו לשמר לעצמם את חפציו של אותו צדיק.
כשנתיים מאוחר יותר שיגר רבי שמעון נתן נטע מכתב לדודו רבי אלתר מסוסנוביץ זיע"א, בו הוא מתנה בפניו את צערו על כך שמכל חפצי אביו לא נותר לו דבר, אבל הוא מוסיף שזה עתה הוא פגש את בנו הבחור הרה"ק רבי משה מרדכי זיע"א, שהתחנך על ברכי אביו הגדול: "כשראיתי את ה'ירושה' שהותיר לי, את בני היקר", כתב רבי שמעון לדודו, "נחה דעתי".
"על המכתב הזה שמעתי מפי החסיד הישיש הרה"ח רבי שמאול אהרן וובר", מספר הרב גלבשטיין, "הוא ראה בעצמו את המכתב".
שנים רבות לאחר מכן, אירע לא פעם שהביאו לנכד רבי משה מרדכי חפצים מירושת זקנו, אך הוא לא אבה לקבלם בשום אופן, ותמיד היה פוטר את מי שהביא לו את החפץ בשאלה: "מהיכן יש לך את זה".
"הרבי היה חושש לקבל את חפצי הירושה כי היו להם עוד יורשים מלבדו, ועל כן העדיף להתרחק מכל חפץ שהיה עליו שאלה של בעלות, ושלא היה ברור לו במאת האחוזים שאין עליו שום שאלה של גזל חלילה וחס".
ממשיך הרב גלבשטיין ומספר: "סיפורים מעין אלו ראיתי גם אצל בנו, הרבי זצ"ל רבי שמעון נתן נטע מלעלוב, שהיה נזהר מאוד בירושה שהותיר אחריו אביו, שלא ליהנות משום דבר שלא התחלק כראוי בין כל האחים.
"זכור לי היטב שבתקופה הראשונה לאחר פטירת אביו, קרה כמה פעמים שהרבי זצ"ל היה צריך יין או מיץ ענבים לקידוש ולהבדלה, ובבית היה בקבוק מיץ ענבים ביתי שלא היו עליו תגיות. הגבאים הציעו לרבי להשתמש בו, אבל פעם אחר פעם הוא מיאן להשתמש בבקבוק הזה, והיה מתאמץ למצוא בקבוק אחר.
"הסובבים את הרבי חשבו שאולי הוא לא רוצה להשתמש בבקבוק הזה כי אין עליו תגיות, והוא חושש לעניין של הכשרות. אמרו לו שאין מקום לחשש כי מדובר ביין שנרכש מיהודי תלמיד חכם מופלג שמכין את היינות בהקפדה יתירה על ההלכה, אבל הרבי השיב במתק לשונו: "הבקבוק הזה הוא ירושה, הוא שייך לכל האחים. איך אני יכול להשתמש בו בלי לקבל את רשותם?…"
"בשנים הראשונות התגורר הרבי זיע"א בבית אביו, ולפני פסח היה צורך להשתמש בכלי פסח שהותיר אחריו אביו. הרבי כתב מכתב לכל אחיו, בו הודיע להם שיש בידיו את הכלים של האבא זצ"ל, וביקש מהם שיואילו לבוא ולקחת כל אחד כפי חלקו המגיע לו, או שיודיעו לו שהם מוחלים לו בלב שלם על חלקם, כדי שהוא יוכל להשתמש בהם בפסח ללא חשש.
"מקרה דומה אירע לפני סוכות, כשבבית האבא נשאר סכך לסוכה, והרבי דאג לפני סוכות לשלם לכל אחד מהאחים על הסכך סכום ששיער לפי שוויו ושחילק אותו בין כל האחים, כדי שלא יהיה בירושה חשש קל שבקלים, למרות שהיה זה סכך ישן שערכו לא היה רב".
מהמילים: "ממשיך הרב גלבשטיין ומספר: "סיפורים מעין אלו ראיתי גם אצל בנו, הרבי זצ"ל רבי שמעון נתן נטע מלעלוב…" – זה הולך על רשנ"נ השני.
תמונה של הרשנ"נ מלעלוב זה בן האדמו"ר רמ"מ. והסיפור שייך להרה"ק רשנ"נ מלעלוב הראשון אבי הרמ"מ.