אילו מנהגים נלמדים מקרשי המשכן? ומה הקשר בין קרשי המשכן לרב העיר?
בפרשתנו מופיע הציווי על עשיית קרשי המשכן, לדרום, לצפון ולמערב. בסיומו נאמר: "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ"; ועל כך שואל התלמוד ירושלמי: "וכי יש משפט לעצים?", ומשיב: "אלא קרש שזכה להינתן בצפון – ינתן בצפון, בדרום – ינתן בדרום". כלומר, בכל הקמה של המשכן במסעות שבמדבר ובארץ ישראל, הועמד כל קרש באותו צד שבו הועמד תחילה.
דברי הירושלמי הללו, משמשים כמקור למנהגים שונים, וכן לפסקי דין, דומים בעיקרם. בשולחן ערוך הביא את דברי הראשונים שכתבו כי בעת לבישת הציצית יש להניח שתי ציציות מלפנים ושתיים מאחור, והפוסקים מסמיכים לכך את דברי ה'עמק ברכה', אבי השל"ה הק', שכתב כי יש להקפיד שאותן הציציות תהיינה תמיד מלפנים ומלאחור, כדרך שהיו קרשי המשכן תמיד באותם הצדדים, ומסיבה זו נוהגים לעשות 'עטרה' בקצה הטלית בצדה האחד – לזיהוי הצד הקדמי. אולם, האריז"ל לא הקפיד על כך, וה'בן איש חי' מסביר זאת בנימוק שבקרשי המשכן הייתה מעלה מסוימת בכל צד בו עמדו, ואילו בציציות אין מעלה יתֵרה בצד אחד על פני האחר.
עניין נוסף מבאר ה'עמק ברכה' על פי דברי הירושלמי הללו: המהרי"ל בהלכות סוכה כותב שרבו מהר"ש מנוישטט נהג לסמן את קרשי הסוכה כדי לְשַׁמֵּר את מקום עמידתם משנה לשנה. וכותב על כך ה'בכורי יעקב' – בדומה לדברי הבן איש חי הנ"ל – שאין נוהגים כן, משום שאין בקרשים מעלה יתֵרה בצד אחד על פני האחר. לעומתו, ה'ערוך השולחן' כותב שנכון לנהוג כמהר"ש, ומעיד שכך המנהג.
דיון נוסף מצאנו בפוסקים בנוגע להעברת חלקים שונים מבית הכנסת – ארון הקודש, הבימה ועוד – ממקום למקום, בין באותו המבנה, ובין במבנה אַחֵר. יש השוללים זאת על פי דברי הירושלמי, ויש מתירים באופנים מסוימים, אשר לדעתם אין להשוותם לקרשי המשכן.
ועניין נוסף בקשר לדברי הירושלמי מפורש בירושלמי עצמו – שבדומה לקרשי המשכן, אין להעביר אדם או משפחה מחזקתם בכבוד מסוים. על פי דברים אלו דנים הפוסקים אם יש להימנע מלהעביר אדם מחזקתו במצווה כלשהי, או ממשרתו כרב העיר, וכיוצא בזה. וכמובן הדבר משתנה ממקרה למקרה, לפי הצורך והנסיבות, רמת החזקה, סוג המשרה, ועוד.
[מקורות: שו"ע או"ח ח, ד, ומשנ"ב ט; ביאורים ומוספים דרשו, 12; ביה"ל תרל ס"ה ד"ה לעשות; ביאורים ומוספים דרשו, 29]