הרב יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
עמידה בשעת קריאת "עשרת הדברות"
נהגו לעמוד בשעה שבעל הקורא, קורא את עשרת הדברות (שער אפרים שער ז סימן לז), והטעם: דהווי זכר למתן תורה שעליו נאמר (שמות כ', י"ד): "וינעו ויעמדו מרחוק" (הגרשז"א, הליכות שלמה פרק יב ח).
טעם אחר: שיהא בעיניו כמקבל פני שכינה, וע"כ צריך לשמוע מעומד מפני כבוד השכינה (שולחן הקריאה).
הטעם שאין חוששים לדברי הרמב"ם (תשובה סימן מו), שכתב שאסור לעשות כן מטעם שבזה יפסיד ח"ו לאמונתו, לחשוב ולהאמין שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה, לפי שבזמננו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר. טעם אחר: לפי שעומדים בעוד קריאות כגון: שירת הים, וקריאת פרשת זכור, אין בזה חשש (הגרשז"א, ה"ש פרק י ח דבר הלכה שם).
עצה לצאת ידי שיטת הרמב"ם: שיעמדו כמה פסוקים קודם, שלא יהא מוכח שעומד בשביל עשרת הדברות (תשובות והנהגות ח"א ס' קמד).
ויש שנהגו לשבת בשעת הקריאה [וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים], והטעם: כי יותר הוי ישוב הדעת כששומע מיושב כדי להבין הקריאה מאשר מעומד (כה"ח תצד ס"ק ל).
להגביה את הקול בקריאת "עשרת הדברות"
יש נוהגים להגביה את קולם בעת שקוראים את "עשרת הדברות".
והטעם: לפי שהדברות ניתנו בקול גדול, כדי לעורר את לב השומעים, שהדברות יהיו בעיניהם כאילו עתה ניתנו בהר סיני, נוהגים להגביה את הקול בשעת קריאתן (יעב"ץ בסידורו עמודי שמים הגהות מכת"י).
רמז לדבר: מדכתיב "והאלוקים יעננו בקול" (יעב"ץ שם), ובסדר טרויש כתב לקרוא בקול רם באורך ובניגון.
יש לקרוא את כל "עשרת הדברות" בבת אחת
נוהגים שלא להפסיק באמצע קריאת "עשרת הדברות", אלא קוראים אותן בבת אחת (שע"א שער ז סימן כה; א"ר סימן קמג ס"ק ו).
והטעם: לפי שבירושלמי (מגילה פ"ז ה"ז) מובא: "אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו, אלא שירת הים ועשרת הדברות, וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה", ומכאן שיש לקרוא עניינים אלה בבת אחת (א"ר שם ובסימן תכח ס"ק יב).
יש שקוראים את הפרשה בטעם תחתון (לוח א"י, לוח ההלכות ומנהגים פרשת יתרו), ויש שנהגו לקרוא בטעם עליון (חזו"א, דינים והנהגות פרק יד אות ד).
ביאור טעם עליון ותחתון: ישנם ב' סדרים של טעמים, שבהם אפשר לקרוא את עשרת הדברות: האחד: מסודר באופן שכל דיבור מעשרת הדברות, יקרא בתור פסוק אחד, בין אם הוא דיבור ארוך [כגון "זכור את יום השבת"] ובין אם דיבור קצר ["לא תרצח"] ונקרא 'טעם עליון', והסדר השני: הטעמים מסודרים לפי סדר הפסוקים באורך רגיל, כדרך קריאת התורה רגילה, בין אם יש כמה פסוקים בדיבור אחד, ובין אם יש כמה דברות בפסוק אחד, ונקרא 'טעם תחתון'.
טעם עליון: בקריאה לפי סדר הדברות הפסוקים "אנכי ה'", "לא יהיה לך", "לא תעשה", "לא תשתחווה" ו"עושה חסד" – בטעמי הקריאה הגדולים בשביל לעשותם פסוק אחד, ואע"פ שהן שתי דברות, כיון שנאמרו בדיבור אחד, אומרים אותם בפסוק אחד. וכן הפסוקים "זכור" ו"ששת ימים" "ויום השביעי" "וכי ששת ימים" – קוראים אותם בפסוק אחד, ופסוק: "לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה", קוראים בנגינות קטנות לעשות ד' פסוקים אלו ארבע דברות, ובקריאה של טעם תחתון "אנכי" "ולא יהיה", מחולק לחמשה פסוקים, "זכור את יום השבת" מחולק לארבעה פסוקים, "לא תרצח ולא תנאף" – נקראים ביחד, לפי שאין פסוק בתורה פחות מג' תיבות (על פי ביאור הלכה ס"ק ג).
הפטרת שבת יתרו
מפטירים בישעיה (פרק ו' פסוק א'): "בשנת מות המלך עוזיהו", שיש בה עניין מראה המרכבה שראה ישעיה, דוגמה מה שראו ישראל במתן תורה שבפרשה (לבוש תרפה ד), ומוסיפים (פרק ט פסוקים ה- ו): "כי ילד יולד לנו" עד "תעשה זאת" (לוח א"י).
יש נוהגים לכבד את הרב בעליית עשרת הדברות (מג"א תכח ס"ק ח), והטעם: לפי שבירושלמי (מגילה פרק ג' ה"ז) מובא: "אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו, אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה". ומכאן שקטעים אלו הם חשובים במיוחד, ולכן נוהגים לכבד בהם את הרב (כנסת יחזקאל).
טעם אחר: לפי שאף בזמן חז"ל שלא היו מברכים כל העולים לפניה ולאחריה, היו מברכים על קריאת עשרת הדברות לפניה ולאחריה (ספר מלאכת שלמה פ"ד מגילה משנה א).
יש נוהגים שבפרשת יתרו הרב עולה למפטיר (אוצר דו"מ עמוד 246). והטעם: לפי שההפטרה של פרשת יתרו עוסקת במעשה מרכבה, ובמשנה חגיגה (פרק ב משנה א) מובא: "אין דורשין… ולא במרכבה ביחיד, אלא אם היה חכם ומבין מדעתו" (מנהגי בית יעקב סימן קפג).