י. חיימזון
מקובל אצל אנשי ירושלים מקדמת דנא, שכתוב בספרים שהאוכל מסעודת פדיון הבן, נחשב לו כאילו התענה פ"ד תעניות. ומכאן מקור המנהג לחטוף כזית מהחלה הגדול (קוֹלִיטְש) שהכהן פורס עליה בשעת עריכת פדיון הבן. וכל כך נשתרש הדבר, עד שאנשים היו דוחפין אחד את השני, כדי לזכות בכמה פירורים מהחלה הגדולה.
בעל ה"שדי חמד" (ח"ד מערכת הסמ"ך כלל נ"ד עמ' 409, טור ה'), מספר: "בשנת תרנ"ט בהיותי בעיה"ק ירושלים, הזמינו אותי על פדיון הבן ולא הלכתי, ואמרו לי שאיתא בספרים דסעודת פדיון הבן, עולה במקום פ"ד תעניות, ואני לא הייתי יודע דבר זה". והוא מסיים: "ונראה שאין מקור לדבר הזה רק שיחה נאה בפי הבריות".
וכשיצאו לאור כרכי ה'שדי חמד', ואנשי ירושלים מצאו מפי אותו גאון שהיה בקי בכל ספרי ראשונים אחרונים וכל רז לא אניס ליה, כי "אין מקור לדבר זה", נתמלאו תמיהה, הייתכן שקלא דלא פסיק בירושלים מדור דור באין עוררין, ואפילו הצנועים נדחקו בכל כוחם לזכות אפילו ב"כפול" מהחלה של הכוהן הפודה, שיאמר על זה כי אין לכך שום מקור, וזה רק שיחה נאה מפי הבריות.
באותו זמן נערך אצל אחד הצורבים פדיון הבן, שבו השתתף גם מרן הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל מרא דארעא דירושלים עיה"ק, ודבריו של בעל ה'שדי חמד' עוררו ויכוח בין המשתתפים. עד שקם אחד המתווכחים והכריז: "הנה אתנו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, הידוע בבקיאותו המופלגת בכל חדרי התורה ובספרי הראשונים והאחרונים, ונשאל את פיהו". נתן רבי חיים קורת רוח בשואלים, ואמר: "אכן אין שום מקור בספרים למאמר זה שהסעודה נחשבת לפ"ד תעניות. אבל יש לזה רמז בתורה בפסוק בפרשתנו (י"ג, י"ב-י"ג): וכל בכור א'ד'ם' ב'ב'נ'י'ך' ת'פ'ד'ה' נוטריקון: "א'ם ד'בר מ'ה ב'פדיון ב'ן נ'הנית – י'חשב כ'אילו ת'ענית פ"ד ה'תענית""
והוסיף בספר "ילקוט יושר" (להג"ר ישעיה שלום רוקח ז"ל) כתב סמך לדבר, ואמרו בפני הרה"ק משינווא וקלסיה, וכה כתב:" מה שהעולם אומרים שהנהנה מסעודת פדיון הבן נחשב לפ"ד תעניתים, לא מצאתי שום דבר ברור מזה בספרים. ואולי יש סמך למאמרם, כי יעקב אבינו ע"ה היה בן פ"ד שנים כשנשא אשה, ועל בן בכורו שהוא ראובן אמר כוחי וראשית אוני שהיה יעקב בקדושה כל ימיו, וע"י ראובן שהציל את יוסף באומרו "אל תשפכו דם" נתהווה הסיבה שירד יוסף למצרים ומשך לשם גם ליעקב ושניהם לקטו הניצוצות קדושים שנפלו לערוות מצרים, ובזכותם נהרגו בכור"י מצרים, שזה היה המכה האחרונה, שנגאלו עי"ז, לכן חשוב סעודת פדיון הבן לפ"ד תעניתים כמנין שנות יעקב כשנשא אשה, כן נראה לי בדרך אפשר.
ופעם אחת הייתי אצל הרה"ק המפורסם משינווא זצ"ל ונזדמן כך שהיה אצלו סעודת פדיון הבן מאחד מנכדיו, ושאל לכל המסובים שם, אולי יש אחד שראה באיזה ספר הטעם שאומרים העולם שסעודה זו נחשבת לפ"ד תעניתים, ואז אמרתי לפניו דיבורים הנ"ל, ונשאו חן בעיניו וקלסיה, ושאל אותי אם ראיתי זאת באיזה ספר. ואמרתי לו שכמדומה לי שראיתי מעט מזה בשם החיד"א זצ"ל, והיה לו למשיבת נפש, עכ"ד.
ונסיים במה שמהספרים (ראה אוצר פדה"כ פכ"א) על הגה"ק מאוסטרובצא זצ"ל, שהציקו לו על שמרבה בתעניות, שהרי יכול לצאת בסעודת פדיון הבן שנחשב כאילו התענה פ,ד תעניות, והשיב: הא דמקובל כאילו התענה פ"ד תעניות, הני תעניות הן כנגד עבירות שכתוב עליהם "כאילו" כגון: "כאילו עובד עבודה זרה", וכדומה. וחישב ומצא בש"ס ובחז"ל שיש פ"ד "כאילו" שכזה, וכנגד זה מועילה פדיון הבן, עכ"ד.
(המבשר תורני, עש"ק פרשת בא | ה' בשבט תשע"ט)