מֵהלכות ביעור חמץ
* את החמץ ניתן לבער בשריפה, או לפוררו ולזרות את הפירורים ברוח, או לפוררו ולהשליכו לים או לנהר. וכן ניתן להשליכו לבית הכסא. ויש אומרים שאין ביעור חמץ אלא בשריפה, כדרך 'נותר' בבשר הקדשים, שביעורו בשריפה בלבד. ולכן נהגו להחמיר ולבער את החמץ שנותר בערב פסח דווקא בשריפה. ואם מוצא חמץ ברשותו לאחר תחילת זמן איסור חמץ, בודאי יש להחמיר לכתחילה לבערו דווקא בשריפה. ונהגו לעשות זאת ביום ערב פסח, כדין 'נותר' בבשר הקרבנות, ששריפתו ביום בלבד. וכן כדי שהשריפה תהווה תזכורת ל'ביטול' החמץ לפני תחילת זמן איסור חמץ.
* נוהגים לעשות לשריפת חמץ בערב פסח מדורה נפרדת, מחוץ לבית, ולא לשורפו על גבי הכירה שבבית, או במקום אחר שבו משתמשים באש לצורך דברי מאכל.
* המוצא חמץ בביתו בפסח, אם מצאו בחול במועד – ישרפנו מיד. ואם אינו יכול לשורפו מיד, לכל הפחות יוציאנו מיד מרשותו, כדי שלא יכשל באכילתו, וישרפנו מיד כשיתאפשר לו. אולם, אם מצאו ביום טוב – יכסה את החמץ בכלי, כדי שלא יכשל באכילתו, וישרפנו במוצאי יום טוב. ונהגו שלא לבערו ביום טוב אף באופן שניתן לומר לגוי לבערו ללא עשיית מלאכה דאורייתא. ובזמננו, שנהוג לכתוב בשטרי מכירת החמץ שכל החמץ שבבית מכור לגוי – אף המוצא בחול המועד אינו רשאי לבערו; ויש אומרים שיכניסנו למקום שבו נמצאים כל הדברים המכורים לגוי; ויש אומרים שיעמיד סביבו מחיצה בגובה עשרה טפחים.
* כששורפים חמץ לאחר תחילת זמן איסורו, אסור להנות משריפה זו, דהיינו, שאסור לבשל בפסח באמצעות אש שהחמץ משמש כחומר הבעירה שלה; ואסור גם להנות מֵחוּמָהּ וּמֵאוֹרָהּ. ואף לאחר שהחמץ הפך לגחלים, לפחמים, או אף לאפר, אסור להנות מֵחוּמוֹ. ואם עבר אדם ובישל תבשיל בחוֹם האש שחומר הבעירה שלה הוא החמץ הנשרף – התבשיל אסור בהנאה.
דינים שונים בנוגע לאיסור חמץ
* חכמינו ז"ל החמירו באיסור חמץ, שאינו מתבטל בתערובת אף כשאינו נותן בה טעם, דהיינו, שאפילו 'משהו' ממנו אוסר את כל התערובת; מפני שיש באכילתו איסור 'כרת', ומאידך, רגילים לאוכלו במשך כל ימות השנה, כך שעלולים להיכשל בו יותר מאשר באיסורים אחרים. ולדעת השולחן ערוך, ניתן למכור את התערובת בפסח לגוי בהפחתת דמי החמץ, כיון שבאופן זה אינו נהנה מהחמץ. אולם, לדעת הרמ"א צריך לבער את כל התערובת, ואין למוכרה לגוי. ובמקרה שביעור התערובת כרוך בהפסד כספי רב מאוד, רשאי אף בן אשכנז להקל כדעת השולחן ערוך.
* מי שמצותיו דומות לפת חמץ העלולה להימצא ברשותו – יש אומרים שאם מוצא בביתו פת בפסח במקום שאינו יודע כי הניח בו את מצותיו, אינו צריך לחשוש שזוהי פת חמץ. אולם, לדעת המשנה ברורה אין להקל בדבר אלא לענין אכילת הפת לאחר הפסח, אך לא בפסח עצמו.
* מותר לטלטל 'מוקצה' בטלטול 'מן הצד', דהיינו באמצעות חפץ המותר בטלטול, ובתנאי שהטלטול נעשה לצורך דבר המותר. וטלטול מוקצה בגופו – כאשר יש בכך שינוי מדרך הטלטול הרגילה של חפץ זה – מותר; ואף כאשר מטרתו של המטלטל היא לצורך המוקצה עצמו. ויש שאוסר.