הרה"ג רבי יהודה לב, בעמח"ס "לב המועדים"
אמר הנביא (איכה א', ג'): "כל רודפיה השיגוה בין המצרים", דהיינו בין י"ז בתמוז לט' באב השיגו בין המצרים, גימטרייה "המה כ"א יום מי"ז בתמוז ועד ט' באב" (רוקח, מטה משה תרצ" ו).
שלושת השבועות שמי"ז בתמוז עד תשעה באב נקראים 'ימי בין המצרים' (שו"ע תקנא יז) על פי הפסוק (איכה א', ג') "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" ופירשו חז"ל (איכה א) יומי דעקא ימי צרות (השל"ה). טעם אחר: לפי שקוראים בשבתות אלו פרשיות 'מטות' 'מסעי' ו'דברים' שיש בהם מענין חלוקת הארץ, וזה רמז לנחמת ציון וירושלים שנזכה לחלק הארץ, כמו שנאמר (במדבר כ"ו, נ"ג): "לאלה תחלק את הארץ", ומן המצר נזכה לעלות בהרחבה לארצנו (טעמי המנהגים ליקוטים קע"ו).
ג' דפורענותא
בג' שבתות אלו מפטירים ג' הפטרות דפורענותא, ונקרא כך לפי שמוזכר בהפטרות אלו תוכחה, ואלו הן: שבת ראשונה "דברי ירמיהו" (ירמיהו א'), שבת שניה "שמעו דבר ה" (ירמיהו ב'), ובשבת שלפני תשעה באב "חזון עובדיה" (ישעיהו ו').
הטעם שמפטירים אנו בהפטרות אלו דווקא: כיון שבשלושה אופנים יכול האדם לעבוד את בוראו ולהשיגו: בראיה, שמיעה, ודיבור, אך תחת זאת חטאו ישראל בשלושה אלו: בדיבור עסקי לשון הרע, בראייה, ובשמיעה, על כן אנו מפטירים "דברי ירמיהו" על עסקי דיבור, "שמעו דבר ה'" על עסקי שמיעה, ו"חזון עובדיה" על עסקי ראייה, מלשון (משלי כ"ב, כ"ט) "חזית איש מהיר במלאכתו" (רבי יהונתן אייבשיץ 'אהבת יונתן').
צום שבעה עשר בתמוז
חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז (שו"ע תקמט א). מקור התענית בי"ז בתמוז: מהפסוק בזכריה (ח, י"ט): "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהפוך לששון ושמחה", ואמרו חז"ל צום הרביעי זה י"ז בתמוז שהוא בחודש הרביעי למניין החודשים [שמונים מניסן] (טור תקמ"ט א', משנ"ב שם ס"ק א').
מהות הצום: כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, שנשוב ממעשינו הרעים, שאין עיקר הצום אלא התשובה, כמו שמצאנו באנשי נינווה שכתוב (יונה ג', י'): "וירא ה' את מעשיהם", ואמרו חז"ל (תענית ט"ז, א') "'את שקם ואת תעניתם' לא נאמר אלא 'את מעשיהם'" ולכן אין התענית אלא הכנה לתשובה והתשובה היא העיקר (רמב"ם פרק ה' מהלכות תענית הלכה א', משנ"ב תקמ"ט ס"ק א').
ההנהגה ביום צום: אסור להרבות בשחוק ובשמחה, אלא צריך להשרות עצמו באווירה של כובד ראש (שו"ע תקס"ח י"ב), וראוי לנהוג כן גם בלילה שלפני הצום (דיני ארבע תעניות צבור הקבועים ב' להרה"ג רבי שריה דבילצקי שליט"א).
הכרזה: בני ספרד נהגו שבשבת שלפני צום י"ז בתמוז [וצום עשרה בטבת], אחרי קריאת ההפטרה, השליח ציבור מכריז ומודיע לציבור המתפללים באיזה יום יחול הצום (אבודרהם עמוד רנ"ד, שו"ע תק"נ, ד'). הטעם: לפי שבזמן חז"ל תעניות אלו לא היו קבועות, אלא תלויות ברצון הציבור, כדאמרינן (ר"ה י"ח, ב'): 'רצו מתענים', לכן נהגו להכריז עליהם, כדי להודיע שאכן רוצים הם להתענות. הטעם לבני אשכנז שאין מכריזים: דקיי"ל דעכשיו אינו תלוי ברצון דכבר קבלנו עלינו התענית, לכן כתב הרמ"א דמנהג האשכנזים שלא להכריז, דעכשיו אינו תלוי ברצון (ביאור הגר"א או"ח סימן תק"נ, ערוה"ש שם).
סיבת הצום: משום חמש צרות שאירעו לישראל באותו היום (גמרא תענית כ"ו, א'). ואלו הן: א. נשתברו לוחות הראשונים כשירד משה מן ההר. ב. בוטל קרבן התמיד בבית ראשון על פי גזרת מלכות הרשעה. ג. הובקעה העיר בחורבן בית שני. ד. שרף אפוסטמוס הרשע את התורה. ה. הועמד צלם בהיכל (גמרא תענית כו", א'). מי העמיד צלם בהיכל? יש אומרים שאפוסטמוס העמידו בזמן בית שני, ויש אומרים שמנשה העמיד בזמן בית ראשון (ב"ח תקמ"ט).
הטעם שמתענים בי"ז, אף שבפסוק (ירמיהו נ"ב, ו') כתיב "בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר": אע"פ שבבית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, מ"מ תקנו להתענות בי"ז, כיון שבבית שני הובקעה העיר בי"ז בתמוז (טושו"ע תקמ"ט ב', גמ' תענית כ"ח, ב').
הטעם שבעשרה בטבת צמים: משום שסמך מלך בבל על ירושלים בבית ראשון, לפי זה צריך לצום ביום שבו סמך ידו בבית שני דחמיר טפי, כיון שחורבן הבית היה בחודש אחד אין קפידא לשנות מט' לי"ז אבל שהזמנים חלוקים לא אמרינן (לחם משנה רמב"ם תענית פרק א' הלכה ב'). בירושלמי (תענית פרק ד) מתרץ שגם בבית ראשון נחרב בי"ז בתמוז, ומה שנכתב בירמיה שהובקעה בט'- מחמת הצרות טעו בחשבון (הובא במג"א תקמ"ט, ב').
נפק"מ בין התירוצים: האם בעל נפש יחמיר על עצמו לצום גם בט'? לתירוץ א': בעל נפש יחמיר על עצמו, לתירוץ ב': אין צריך לצום אפילו משום מידת חסידות (עיין באר היטב תקמ"ט, ג'). הטעם שלא גזרו להתענות גם בט': לפי שאין מטריחים על הציבור יותר מדאי (מג"א תקמ"ט ב' בשם הרמב"ן).
החיוב לצום: הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו (שו"ע תק"נ, א'), וקטנים צריכים להתענות מדין חינוך, וגם לאוכלים (כגון חולה,עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה שו"ע שם) אין לאכול בשר ויין, וקטנים שאינם צמים יאכילם לחם ומים ולא יתענגו (משנ"ב תקנ ס"ק ה).
תחילת הצום: הצום מתחיל מעלות השחר.
חומרות בי"ז בתמוז
בי"ז בתמוז אין נוהגים בחומרות כשל ת"ב, והטעם: לפי שבתחילה שרצו וקיבלו עליהם לצום, לא קיבלו שיהיה כחומר של תשעה באב לפי שאין רוב הציבור יכול לעמוד בגזרה זו (מג"א תק"נ ג' משנ"ב שם ס"ק ב') חוץ מתשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות החורבן ב' פעמים (לבוש תקנ"א ב').