הרה"ג יהודה לב שליט"א
מחבר ספר 'לב המועדים'
הדלקת נר חנוכה
חובת ההדלקה: כל אחד מישראל חייב בהדלקת הנר, אפי' הוא עני המתפרנס מן הצדקה, דינו ששואל נר להדלקה או שמוכר בגדיו בשביל נר, והטעם: משום פרסומי ניסא (טור תרעא א, משנ"ב שם ס"ק ב).
מצות נר חנוכה: "מצות נר חנוכה איש וביתו", ביאורו, שהאיש וכל בני הבית די להם בנר אחד לכל לילה מלילות החנוכה, והטעם, לפי שנר חנוכה הוא חובת הבית. מהדרין – נר לכל אחד בכל ימי החנוכה, מהדרין מן המהדרין – מדליקים לכל אחד מבני הבית בכל ימי החנוכה כב"ה שהולך ומוסיף (שבת כא, א).
הטעם שמצאנו דין 'מהדרין' רק במצוות חנוכה, כיון שבשנה הראשונה לא נתקנה חובת הדלקה וכל אחד ואחד הדליק לעצמו נרות לכבוד הנס שאירע, וכל אחד נהג בהדלקה הזאת בצורה אחרת, על כן בשנה הבאה כשחכמים תיקנו להדליק, השאירו מקום להבדלים השונים בקיום המצווה (מנחת ברוך).
טעם אחר: למרות שטומאה הותרה בציבור או לפחות דחויה בציבור, מ"מ הקב"ה עשה נס על מנת שישראל ידליקו נרות המנורה בשמן טהור, וזאת כדי להראות חיבתם של ישראל, ומכיוון שהקב"ה הראה את חביבותם של ישראל להמציא להם שמן טהור, אף שזה אינו אלא הידור, כך גם אנו נוהגים הידור במצווה זו (הגר"ח שמואלביץ).
טעם אחר: זכר להידור המיוחד של הכהן הגדול, שהיה נוהג להדר ולעשות את מנחתו בשמן זית כתית, למרות שמעיקר הדין לא חייב בכך, וזה היה השמן שנמצא בחותמו של הכה"ג (אמרי אמת ליקוטים שבת כא ע"ב).
טעם נוסף: משום פרסומי ניסא (שו"ע הרב רסג קו"א ס"ק ה).
טעם המצוה
כיון שהנס היה בנרות תיקנו להדליק נרות להזכיר הנס.
טעם אחר: שמשום נס הנצחון קבעו לימים טובים, וכיוון שנכפל להם הנס בשמן הוסיפו הדלקת הנר, להזכיר כפילת הנס (צפנת פענח חנוכה פ"ג ה"ג).
נשים בהדלקת נר חנוכה
נשים חייבות בנר חנוכה אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, והטעם: שאף הן היו באותו הנס, שגזרו היוונים על כל ארוסה שתבעל לטפסר תחילה, והרגתו יהודית בת יוחנן כהן גדול, והביאה ראשו (משנ"ב תרעה ס"ק י).
הטעם שאינן מדליקות נר חנוכה כיון שיוצאת ידי חובה בהדלקת הבעל, מדין אשתו כגופו (משנ"ב תרעה ס"ק ג).
הדלקה על ידי אשתו: מעיקר הדין אשה יכולה להדליק עבור בעלה והוא יעסוק בתורה ומיהו אין לנהוג כן, והטעם: לפי שמצווה בו יותר מבשלוחו (משנ"ב תרעז ס"ק י"ב).
טעם אחר: אורחא דמילתא שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות הנס (רא"ש פ"ק דפסחים ס"י).
טעם אחר: לפי שאין אנו כרשב"י וחבריו, שלא הפסיקו מתורתם לשום דבר כלל, וכמו שאנו מבטלים לפעמים תלמוד תורה לשאר צרכים, ואפי' לצרכי חול, כן יש לנו להפסיק מהלימוד ולקיים המצווה כתיקונה (הליכות שלמה פרק טז שם בדבר הלכה א).
בנות הבית בהדלקת נרות
בנות הבית אינן מדליקות, והטעם: לפי שאין זה דרך ארץ שהנשים תפטרנה בהדלקת בעליהן ובנותיהן תדלקנה (משמרת שלום).
טעם אחר: כיון שהדלקה לבני הבית אינה מעיקר הדין אלא מהדרין, ועל נשים לא תקנו תקנת מהדרין (שו"ת עולת שמואל סימן קה).
ומפורסם טעמו של החתם סופר, לפי שעיקר חיוב הדלקת הנר להניחו ברשות הרבים, ומטעם ש"כל כבודה בת מלך פנימה" לא תיקנו שידליקו הבנות ברשות הרבים (חת"ס חידושים שבת כא ע"א).
הנרות הללו
לאחר שהדליק נר ראשון שהוא עיקר המצוה, אומר: "הנרות הללו שאנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות וכו'" (טור תרע"ו ד' ומקורו במסכת סופרים פ"ב). ובעוד שאומר מזמור זה יגמור ההדלקה וזהו משום פרסומא ניסא (משנ"ב תרעו ס"ג). וי"א שיאמר אחר הדלקה, והטעם: לפי שהברכה באה על גמר כל הדלקה, ואיך יפסיק בין הברכה להדלקה (מאמ"ר ס"ק ה)? וכתב במשנ"ב שם ומ"מ מי שאמר אחר הדלקת כל הנרות שפיר דמי.
הטעם באמירת "הנרות הללו" מה שלא מצאנו בשאר קיום מצוות, שיהיה חיוב לפרש ולהוציא בפה טעם המצווה בשעת קיומה, אלא סומכים על הכוונה שמכוונים בשעת עשייתה משם פרסומא ניסא, שהרי עיקר מצוות ההדלקה בשביל פרסום הנס, ומפרסם הנס ע"י אמירת "הנרות הללו" (ערוה"ש תרעו ס"ח).
טעם אחר: כיון שכל אחד שמדליק – מדליק בקיבוץ בני ביתו, וחששו שמא אחד מבני הבית יבוא להשתמש בנרות, ולכן תקנו להזהיר אותם ולומר: "הנרות הללו קודש… ואין לנו רשות להשתמש בהם" (שו"ת מהרש"ל ס' פה).