הגאון רבי חיים מואלוז'ין זצ"ל נוהג היה לשלוח משולח כדי לאסוף תרומות מנדיבי עם, עבור ישיבת וואלז'ין הנודעת לתהילה.
והנה באחת הפעמים כאשר בא המשולח אל בית אחד הנדיבים הקבועים, נמנע הנדיב מלמסור את תרומתו הקבועה למשולח, את פשר התנהגותו נימק במכתב מיוחד ששלח לרבי חיים, ובו הוא מסביר שכיון שהמשולח מקבל לעצמו כמה אחוזים מהתרומות, רצונו שכל תרומתו תגיע בשלמות ישירות לרבי חיים ולתלמידי הישיבה, מבלי שהמשולח יפריש לעצמו אחוזים, ואכן צירף את תרומתו הנכבדת למכתב.
אך רבי חיים לא התפעל מרוחב לבו של התורם, אלא שלח את כל כספי התרומה במלואם בחזרה אל הנדיב, ואף נימק את התנהגותו במכתב תשובה, ובו הוא כותב כי מנהג זה הוא מנהג גויים! כי הגויים כאשר הם נותנים ממון לבית תיפלם, הם נותנים זאת ישירות ולא על ידי אמצעי, אולם מנהג ישראל אינו כן, אלא אדרבה רצונם שגם היהודי יהנה מתרומתם…
ורבי חיים זצ"ל הביא ראיה לנימוקו מהגמרא במנחות דף ע"ג ע"ב שדרשה על הפסוק מפרשת השבוע: 'איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה', ודרשו חז"ל 'איש איש' – לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, 'אשר יקריבו לה' לעולה' – אין לי אלא עולה בלבד שכל קרבנות שמקריבים העובדי כוכבים קרבים עולות בלבד.
וא"כ – הסביר רבי חיים – מבואר בגמ' הנ"ל כי קרבנות הגויים הינם עולות בלבד, אבל שלמים אינם מקריבים. וכל זאת מהטעם הנזכר שכאשר הגוי נותן צדקה או קרבן, כוונתו שהקרבן יהיה כולו לה', ולכן הוא מקריב עולה שכולה כליל לה', אבל שלמים אינם מקריבים, כי בקרבן זה גם הבעלים והכהנים אוכלים, וראש של גוי אינו מסוגל להבין שאפשר להקדיש קרבן לה', ועכ"ז גם אחרים יהנו ממנו…