יום שני כ"ו בתמוז תשע"ט
האם מותר לפרוח באוויר בשבת על ידי אמירת 'שֵׁם'?
איסור היציאה אל מחוץ ל'תחום' בשבת וביום טוב, ספק בידינו אם הוא דווקא למטה מעשרה טפחים, או אף למעלה מעשרה טפחים. דהיינו, הליכה על גבי קרקע, או על גבי דבר שגובהו פחות מעשרה טפחים, אשר נחשב לענין זה כקרקע; וכן על גבי גשר שנוח ללכת עליו, וכדומה, אף אם גובהו עשרה טפחים או יותר, אשר נחשב בעצמו כקרקע – אסורה בוודאות. והספק הוא לגבי הליכה על גבי עמודים שגובהם עשרה טפחים או יותר, ורוחבם פחות מארבעה על ארבעה טפחים, אשר ההליכה על גביהם אינה נוחה, ונחשב הדבר כאילו הולך באוויר.
וספק זה קיים גם לגבי הליכה באוויר ממש, באמצעות אמירת 'שֵׁם', דהיינו בצורה ניסית, אשר בעלי מדרגה גבוהה בקדושה ובטהרה השתמשו בה בשעת הצורך.
ולהלכה, בתחום של אלפיים אמה, ניתן להקל, משום שספק דרבנן – לקולא. ובתחום של שנים עשר מיל – לדעה שאיסורו מדאורייתא, יש להחמיר, וכן מצדד השולחן ערוך להלכה; ולדעת הגר"א, ההלכה כדעת הסוברים שאין בו איסור דאורייתא.
[שו"ע תד, א, ומשנ"ב א, ב, ג, ה, ו ו־ז; וראה שעה"צ ג; ביאורים ומוספים דרשו, 4, וראה שם, 8]
מדוע מותר לאליהו הנביא לעבור מברית לברית בשבת למרות המרחק שביניהן?
כאמוּר: יש אומרים שבתחום של שנים עשר מיל יש להחמיר אף בהליכה 'באוויר', ואף בצורה ניסית. וכתבו הפוסקים, שזהו הטעם שאליהו הנביא לא יבוא בשבת לבשר על הגאולה, שהרי הוא יורד ממרחק של יותר משנים עשר מיל.
והחתם סופר שואל על כך, שאין איסור תחומין אלא במרחק שטח של שנים עשר מיל, ולא במרחק גובה. ועוד, שהרי גם בבריתות הנערכות בשבת, כבימות החול, אומרים: "אליהו מלאך הברית עמוד על ימיני", וכן מכינים 'כסא של אליהו', והרי שהוא משתתף בהן.
ומבאר החתם סופר, שלאליהו הנביא יש שתי צורות של התגלות – האחת, ללא גוף, ואז דינו כמלאך, ואינו מצוּוה על איסור תחומין; ובצורה זו הוא משתתף בבריתות בשבת, ועובר מאחת לשנייה למרות המרחק שביניהן. והשנייה – עם גוף, ואז דינו כאדם, והוא מצוּוה על איסור תחומין; ובצורה זו יתגלה בבואו לבשר על ביאת המשיח, וגופו נמצא בגן עדן התחתון, ומשם לירושלים, אשר בה הוא עתיד להופיע, יש מרחק שטח של יותר משנים עשר מיל.
[ביאורים ומוספים דרשו תד, 10]
מדוע לא עושים 'קידוש לבנה' בשבת וביום טוב?
יש מהראשונים שכתבו שאין לברך ברכת הלבנה (– 'קידוש לבנה') בליל שבת או בליל יום טוב; משום שכשם שיש תחום למטה בארץ, כך יש תחום למעלה, (וראה לעיל); והואיל והמקדש את הלבנה נחשב כמקבל את פני השכינה, הרי זה כאילו הוא עולה למעלה, למקום שהוא מחוץ לתחומו, כדי לקבל פני השכינה. וכן פסק הרמ"א.
ובשו"ת הרשב"א, מביא השואל דברים אלו בשם רבי משה מקוצי, ומבקש את חוות דעתו של הרשב"א. ומשיב על כך הרשב"א: "לא ידעתי מה ענין זה של תחומין בברכת הלבנה... שאין המברך קופץ למעלה עד מקומה של לבנה. ועוד, שגם המברך אינו מברך אל הלבנה, אלא ליוצרהּ ברוך הוא. והוא יתברך – אינו למעלה מעשרה, ולא למעלה מן התחומין, שהוא למעלה מכל זה עילוי רב, אלא שאנו כמקבלים פני השכינה". ומוסיף הרשב"א שבדק בספרו של רבי משה מקוצי ולא מצא דברים אלו.
ברם, למעשה, כתבו הפוסקים שעל פי הקבלה יש טעמים רבים נוספים לדבר, ולכן אין לברך בלילות שבת ויום טוב.
[ביאורים ומוספים דרשו תד, 3; משנ"ב תכו, יב, וראה שעה"צ שם, יב]