הרב בנימין גולד
"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" (יא, ב).
דבר פלא הוא, המציאות הנראית לכל כי כל חיה ועוף, מוצאים מזונותיהם באשפתות ונבלות השדה, ואוכלים לתאבונם כל הנקרה בדרכם, ואין הדבר גורם להם מאומה, קיבתם עמידה בפני כל הזוהמה הנמצאת בפגרי הנבלות ובאשפתות המזון! הכיצד?!
במה שונה הוא האדם, שאם יכניס לפיו אוכל קצת מקולקל שעבר זמנו, וכבר יגבר עליו חוליו בקלקול מעיים עד סכנת חיים?! האם זה רק מבנה האדם הרגיש יותר מגוף בעלי החיים?
אבל מדברי רש"י על הפסוק הנ"ל, מתגלה לנו סוד הדבר!
הביא רש"י את דברי המדרש תנחומא "זאת החיה, לשון חיים, לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להית חיים, לפיכך הבדילן מן הטומאה וגזר עליהם מצוות, ולאומות לא אסר כלום, משל לרופא שנכנס לבקר את החולה וכו".
מדברי רש"י אלו קבע מרן ר' ירוחם ליבוביץ זצוק"ל בספרו דעת חכמה (ח"ב עמ' ניג), כי הקלקול המתאוה ממאכלות של טרפות וטומאה, ממאכלות אסורות, אינו שייך אלא לאיש הישראלי, זה שנקבע בלבבו קדושת החיים קדושת ישראל, היא זו שגורמת לדחיה של כל דבר טמא ואסור, וזה גורם נזק לגוף טמטום הלב כדברי חז"ל. לעומת זאת אומות העולם שאין להם קדושה, וגופם גשמי לחלוטין כבהמת השדה, הם אינם ניזוקים כלל ממאכלות אסורות. וזה אות ומופת לקדושת האיש היהודי אשר גופו לא מסוגל לסבול שום הפרעה רוחנית, היא מזיקה לו.
מעתה יתברר לנו ונלמד, כי רמת הדחיה של הגוף לדברים המקלקלים אותו, היא לפי דרגת הגוף, כי חיות השדה ועוף השמים, כיום שגופם הוא ללא שום מעלה רוחנית, א"כ אין שייך שגופם יסבול שום הפרעה של מאכלות למיניהם. אבל האדם ככל שהוא יותר מרומם גופו יותר קדוש וסובל ודוחה כל הפרעה של טומאה, קדושה ומאכלות אסורות, ובאמת הגוי אמנם גם הוא פגיע למאכלים פגומים ומקולקלים מעצם בריאתו והיותו מורם מעל חיה ועוף, ולכן אצלו ההפרעה היא רק בדברים המקולקלים מבחינה גשמית אבל אין לו את דרגת הקדושה של האיש הישראלי שגופו דוחה גם כל הפרעה מבחינה רוחנית של מאכלות האסורות.
כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך!
מעשים רבים סופרו במהלך הדורות על הקפדת עם קודש מפני אכילת מאכלות אסורות:
הגאון רבי יעקב קובלסקי מראשי ישיבת נר ישראל בבלטימור, טס בטיסה פנימית בארצות הברית, אשתו הכינה לו קציצות בשריות למהלך הטיסה, כיון שהאוכל שהוגש בטיסה היה ללא כשרות.
כשהחלו לחלק את המנות במטוס, הוציא הרב קובלסקי את המנה שהכינה לו אשתו, הניחה על השלחן המתקפל ליד מושבו, והלך ליטול ידיו.
כששב מהנטילה והתיישב לאכול את מנתו, נכנסה בו פתאום המחשבה, שאולי יש כאן בעיה, כי לידו יושב גוי, והרי זה בשר הנתעלם מן העין שאסור באכילה. אולי החליפו הגוי. הרב קובלסקי טעם רק מהלחם שהיה לפניו והניח את המנה הבשרית ולא אכלה.
הגוי שישב לידו, הבחין בנעשה ושאלו לפשר הדבר, אך הרב קובלסקי דחאו. שוב ושוב התעניין הגוי מדוע הרב היהודי נמנע מלאכול את האוכל שהביא, לבסוף נשבר הרב קובלסקי, והסביר לגוי את ההלכה היהודית האוסרת לאכול בשר הנתעלם מן העין שמא החליפו הגוי והוא בשר טרף.
נדהם הגוי וגילה את אשר עשה, שכאשר הלך הרב קובלסקי ליטול ידיו, לא עמד הגוי בניחוח הריח של הקציצות בשר של הרב קובלסקי, והחליט להחליף את קציצת הבשר של הרב עם קציצת הבשר שחילקו בטיסה.
נדהם הרב קובלסקי מהסיעתא דשמיא העצומה, ובעיקר מגודל עיני חכמינו ז"ל שכה הקפידו על ענין זה של בשר הנתעלם מן העין.
עד כדי כך נזהרו יהודים בכל הדורות מהתזנרות ממאכלות אסורות, שגם נזהרו מריח של מאכלות אסורות שלא יכנס לגופם:
מסופר על מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שבצעירותו, כשהיה גר בשוויץ היו גרים ליד אטליזים שמכרו דבר אחר, והוא והרבנית התפללו לה' שיבטל מהם את חוש הריח, ואכן התפילה נענתה והתבטל לו לגמרי חוש הריח ולרבנית נשאר מעט, ובזה הם נצלו מהריחות העזים של המאכלות האסורות שיצאו מאיטלזי הגויים שהיו בסביבתם.
זו הסיבה, מספרים תלמידיו, שמרן זצוק"ל לא בירך כל השנים בהבדלה על ברכת הבשמים, ונתן לאחרים לברך, כי לא היה לו חוש הריח כלל.
בהקשר זה מובא ב'כאיל תערוג' (יתרו תשע"ח) שהיו כאלו שסברו בטעות שאין למרן זצוק"ל כלל חוש הריח וחוש הטעם, ושלכן היה לו קל להתנזר מכל המאכלים, אך פעם בעת רצון נשאל על ידי נכדו הגדול, שהרי ידוע שאין לסבא חוש הריח, האם גם חוש הטעם אין לסבא? ונענה מרן ואמר: 'חוש הריח אין לי, אבל חוש הטעם או הו יש לי', ואכן בשבת אחת בטעות הניחו לו קציצת דגים שהיתה מיועדת לשאר בני הבית ומיד שם לב שיש בה תבלינים, והזהיר שלא יטעו שוב בזה כי לא רוצה לטעום טעם טעים במאכלים.
סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: בבית המלון של הרב יעקב שכטר בנתניה, שהיה בבעלותו הקפידו עד מאד ברמת הכשרות הנצרכת.
פעם אחת באמצע השבוע הגיעו למלון בני זוג שאינם שומרי מצוות, ובקשו להתארח ואף הודיעו שהם משלמים מראש, כששאלם בעל המלון מדוע הם משלמים מראש כשהנוהג שמשלמים כשעוזבים את המלון, ענו לו שהם רוצים לעזוב את המלון באמצע השבת רח"ל והם יודעים שהמלון סגור, אז הם משלמים עכשיו.
הרב שכטר הזדעזע מהדברים, וניסה לשכנעם לחפש מלון אחר שיתאים לדרישותיהם, הם אכן ניסו ולא הצליחו למצוא וחזרו לרב שכטר.
הרב שכטר חשב ואמר להם שימתינו, באותה עת התארח במלון מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, הוא דפק על דלתו, וכמובן הפריעו באמצע לימודו, ושאלו מה לעשות. ענה לו מרן הגרי"ש 'מה איכפת לך שהם יאכלו כמה ימים כשר'?
זו היתה ההסתכלות של פוסק הדור, הרי בפועל אין כאן שותפות בחילול שבת, אבל יש כאן הזדמנות להציל זוג יהודים ממאכלות אסורות כמה ימים, זה דבר גדול עד מאד וכדאי הדבר.