השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רל"א סעיף א'
- שכל כוונותיו יהיו לשם שמים -
מה נוהגים אנשי מעשה קודם אכילתם? | אדם הישן שינת צהרים, מדוע בקומו לא אומר "אלקי נשמה"? | שיעור הראוי לשינת צהרים | מעלת המכוון לשם שמים בכל מעשיו
אדם שאוכל ושותה וישן, יכוון לשם שמים ולא להנאת גופו, אלא כדי שיהיה לו כח לעבוד את הבורא.
המ"ב מביא, שאנשי מעשה נוהגים שקודם אכילה או שתיה אומרים, "אני עושה את הדבר הזה כדי שיהיה לי כח לעבוד את הבורא".
אדם שיכול לוותר על שינת הצהרים, עדיף טפי, ואם לא יכול, יישן כדי שיוכל ללמוד, וכשניעור משנתו א"צ לברך "אלקי נשמה", ומבאר המ"ב, כיוון שזה נתקן על חידושו של העולם, וזה שייך רק בבוקר, וי"א שקודם שינת הצהרים יקרא "ויהי נועם" כדי שישמור אותו מן המזיקים, ומביא המ"ב מהלבוש, שלא נוהגים כך.
לא יאריך בשינת הצהרים, כי אסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהיא שיתין נשמין, ולא יכוון להנאת גופו אלא לעבודת הי"ת, וכן יכוון בכל דבר שעושה לצורך גופו.
גם כאשר אדם הולך בעצת תמימים, או יושב בסוד ישרים, יכול להיות בזה הנאת עצמו, קמ"ל שיכוון לתועלת עבודת הבורא.
גם לענין תשמיש לא יכוון להנאתו, ואפילו שמתכוון שיהיו לו ילדים שיעזרו לו, הדבר מגונה, אלא יתכוון שיהיו לו בנים לעבודת הבורא, או שיתכוון לקיים מצוות עונה כאדם הפורע חובו.
גם בשיחה כשמספר דברי חכמה, צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו.
מי שנוהג בכל מעשה לכוון לשם שמים, נחשב הדבר שעובד תמיד את בוראו.