הרב צבי וינברג
"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ" (א,כח)
בגמרא (ברכות נ:) מובא מנהג שהיו עושין בשמחת חתן וכלה, "שזורקין לפניהם קליות ואגוזים", וכן מובא בכתובות (טו:) במשנה שם וברש"י, שהיו רגילים לחלק קליות לתינוקות בנישואי הבתולות, (ועי' שיטמ"ק שם יז. ד"ה ובשיטה, בשם רבינו תם שקליות שלא נתייבשו הן סימן לבתולה שהיא כתבואה חדשה).
בתוספות (ברכות שם ד"ה ולא) הביאו שעכשיו המנהג לזרוק בבית חתנים תבואה, וכן מובא במחזור ויטרי (סי' תע) שנוהגים להשליך חיטים לא קלויים במקום קליות ואגוזים.
בספר עץ חיים (לא' מהראשונים רבי יעקב חזן זצ"ל ח"ב עמ' רמא) כתב טעם למנהג של זריקת תבואה על חתן וכלה, שהיא "לומר להם פרו ורבו כתבואה זו". (ועי' רש"י כתובות ח. על המנהג המופיע בגמ' של זריעת שעורין בעציץ בעת שמחת חתן וכלה לומר להם פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו).
בספר מהרי"ל (מנהגים מהדו' מכון ירושלים עמ' תסד שינויי נוסחאות אות יא) מובא שקדמוני צרפת ורבניה היו זורקין תפוחין על ראש החתן והכלה והיו אומרים: "ויברך אלקים את האדם ואת אשתו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ", ודווקא תפוחים על שם "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים ח,ה) וכן יש לומר כי באותו פסוק של פרו ורבו מופיע הראשי תיבות "פומא", ע"כ.
מה שמביאים את הר"ת של "פומא" שזה תפוח בצרפתית pomme ראשי תיבות של מילה זו הן "פרו ורבו ומלאו את"[1].
(קב ונקי)