השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה הטעם שחז"ל החמירו לאסור חמץ שנתערב בהיתר? • כיצד צריך לנהוג עם חמץ שנתערב בהיתר? • ומה הדין באופן שחמץ אינו נבלע האם דינו כשאר איסורים שאינם נבלעים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ז סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
חמץ בפסח, אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו אפילו בהנאה, המ"ב כותב, שמדאורייתא חמץ שווה לשאר איסורים, וכל איסורים שבתורה שהתערבו בהיתר, אם יש בהיתר שישים כנגד האיסור, האיסור מתבטל, וכך הדין בחמץ, אבל מדרבנן חז"ל החמירו שחמץ יאסור תערובתו אפילו במשהו, וחמץ שהתערב בהיתר, אפילו אם כמות ההיתר מרובה מאוד מהאיסור, כל התערובת נאסרת, וטעם הדבר שהחמירו חז"ל בחמץ, הוא כיוון שאנשים רגילים בחמץ כל השנה ולא בדילים ממנו, ועוד, כיוון שחמץ הוא דבר שיש לו מתירין, ואפילו באלף לא בטיל, ויכול להמתין עד לאחר פסח, ואז התערובת תהיה מותרת.
מביא המ"ב, שדעת השאלתות להקל, שחמץ שווה לשאר איסורים שבתורה, והוא בטל בשישים.
אומר הרמ"א, חמץ שהתערב בהיתר, התערובת כולה נאסרת, וצריך לשרוף הכל, ולא מועיל שימכור את התערובת לגוי וישליך את דמי החמץ לים, ובכ"ז מביא המ"ב בשם האחרונים, שבמקום הפסד מרובה, אפשר למכור את התערובת לגוי, והגוי לא ישלם לו עבור כמות החמץ המעורבת בתערובת, ובאופן כזה הוא לא נהנה מהחמץ.
כלים שבישלו בהם חמץ, מותרים לאחר הפסח, שהרי כל כלי שבישלו בו איסור, אחרי שעבר 24 שעות, טעם האיסור שבלוע בכלי, פגום, ואם יבשלו בו מאכל, המאכל יהיה מותר, כי המאכל בולע טעם שהוא פגום, והקדירה עצמה אסורה, ואע"פ שהטעם פגום, גזרו חז"ל 'אינו בן יומו' אטו 'בן יומו', וזה הכל בשאר איסורים, אבל קדירה שבישלו בה חמץ בפסח, יועיל אם הוא ימתין עם הקדירה עד לאחר הפסח, כיוון שאחרי פסח החמץ הבלוע בקדירה הוא פגום, ואע"פ שכל קדירה שאינה בת יומה אסורה אטו בת יומה, מבאר המ"ב, שבפסח זה לא שייך, כי לאחר הפסח כל החמץ מותר, ואפילו חמץ בן יומו.
איסור שאינו נבלע, גם בחמץ הוא לא נבלע, ואם האיסור נבלע, בחמץ הוא אוסר בשישים, כגון, איסור שצריך קליפה או נטילת מקום, כך גם בחמץ, דהיינו, שההיכי תימצי שהוא נבלע, שווה בחמץ לשאר האיסורים.