הרב צבי וינברג
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ', ז')
בלוחות הראשונות כתוב "זכור את יום השבת", ובלוחות השניות בפרשת ואתחנן (דברים ה, יב) כתיב "שמור את יום השבת", וכתב רש"י מהמכילתא (פרשה ז), וכן הוא בראש השנה (כז.) ש"זכור ושמור" בדבור אחד נאמרו.
בפיוט "לכה דודי" (לרבי שלמה הלוי אלקבץ זצ"ל מצפת, נפטר ה' אלפים של"ו – 1577) מתחיל הבית הראשון "שמור וזכור בדבור אחד, השמיענו א-ל המיוחד". וצריך להבין מדוע המחבר הפך הסדר והקדים שמור לזכור, הלא בלוחות הראשונות נאמר זכור, וא"כ היה לו לכתוב "זכור ושמור בדבור אחד", כסדור הכתוב. ובאמת שבספר 'סדר היום' (לרבי משה מכיר זצ"ל ריש מתיבתא בעין זיתים ע"י צפת, סדר ערב שבת, נדפס לראשונה ב-1599, 20 שנה אחר פטירת בעל ה"לכה דודי"), מביא את הנוסח ב"לכה דודי" – "זכור ושמור בדיבור אחד"[1].
ובליקוטי מהרי"ח כתב שרצון המחבר לציין את שמו בראשי החרוזים הוא שהביאו להפך את הסדר ולהציב בראש החרוז הראשון את תיבת "שמור" המתחת באות "ש" משמו [וכ"כ בפרדס יוסף (ואתחנן אות קכז) משו"ת תירוש ויצהר, והביא שבברכת שמעון כ' ע"ז ביאור מהמהר"ם שפירא זצ"ל] ובספר 'ברוך שאמר' (פי' על התפילה לבעל התורה תמימה) תמה על תירוץ זה, דלשם ענין ציון שמו בראשי תיבות, היה יכול לפתוח את הפיוט באופן שיתקיימו ב' הענינים, שהיה אומר "שבת קודש זכור ושמור בדיבור אחד".
ועל כן כותב שיש טעם הגון וראוי לקבוע "שמור" קודם "זכור", והוא ע"פ מה שהביא הרמב"ן כאן ממדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות קפב) "שהזכירו עוד סוד גדול ב"זכור ושמור", ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה, וזהו מאמר החכמים (ב"ק לב:), שאומרים בערב שבת "בואי כלה בואי כלה", באו ונצא לקראת שבת מלכתא, ויקראו לברכת היום קדושא רבא (פסחים קו.) שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה", ע"כ.
וא"כ עפי"ז נראה שכיון שהוקבע פזמון זה לאומרו בכניסת ליל שבת, לכן הוא מסודר "שמור" שהוא בלילה, ואח"כ "זכור" שהוא ביום. [וכן יישב בשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' ל', ובשו"ת קרית חנה דוד ח"ב ליקוטים אות כב]
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' לה) מביא מחכם אחד ליישב שלפי ש"זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" א"כ שניהם שוים ואין כאן אחד קודם לחברו ובא זה המחבר לרמז בהתחילו ב"שמור", ועי"ש מה שיישב עוד ע"פ הקבלה. [ועי' בפי' נחלת יעקב על "לכה דודי" (להרב יעקב מפוזנא זצ"ל שנתחבר כשישים שנה אחר פטירת רבי שלמה אלקבץ זצ"ל – נדמ"ח בס' לקראת כלה עמ' קיח, וכן בפי' חמדת ימים (שי"א שחיברו רבי בנימין הלוי זצ"ל תלמיד רבי חיים ויטאל, נדמ"ח שם עמ' קל) שביארו שינוי זה]
[1] וכן מובא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב – ואתחנן) "שמור וזכור בדבור אחד", וכן בזוהר (ח"ג קפ:) "ועל דא שמור וזכור כחדא מחברן". וב"משנה הלכות" (ח"ד סי' לה), העיר שכבר ברמב"ם (סדר תפילות – בנוסח תפילת מוסף) כתב, "ברכה אמצעית של מוסף שבת, "למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו ה' אלקינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי", חזינן שכבר הרמב"ם הקדים "שמור לזכור", ועי"ש מה שיישב.
(קב ונקי)