"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (במדבר טז ג)
סיפר אחד ממקורביו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: לפני שנים רבות נזדמנתי לביתו של הגרש"ז, ולנגד עיני נגלה מראה מחריד – קבוצת אברכים גוערים בכבוד הרב בעזות מצח ומטיחים בו דברים, והגרש"ז יושב ושומע דבריהם בקור רוח ובפנים שוחקות כאילו לא היה כאן כלל דיבורים נוקבים כנגדו…
אחר שיצאו האברכים מביתו שאלתיו: ילמדנו רבנו, מאין לכם כוחות ותעצומות הנפש כגון דא? השיב לי הרב בנועם שיחו כהרגלו: אספר לך מעשה שאירע בימי נערותי בשכונת 'שערי חסד' בה גדלתי וממנו תבין. ביום מן הימים באה הבשורה לתושבי השכונה שהגאון רבי אהרן כהן זצ"ל חתנו של ה'חפץ חיים' זצ"ל עלה להשתקע בארץ הקודש, והנה הוא קובע מקום מגוריו בשכונתנו. הדבר עורר התרגשות גדולה בקרב הצבור, ומיד הכינו לכבודו דירה ראויה לשמה, ואף כל חפצו וצרכיו העמידו לרשותו למען יוכל לשבת על התורה ועל העבודה בנחת. ואכן, רבי אהרן קבע מושבו בדירה זאת ותרב השמחה ב'שערי חסד'.
עברו כמה חדשים והנה 'הילד איננו' – רבי אהרן נעלם מעיני כל, מקומו בבית הכנסת נפקד ואף ברחובות העיר לא ראוהו. משעברו כך כמה ימים החליטו טובי הקהל ללכת אחריו ולחפשו. תחילה ניגשו לביתו, נקשו על שעריו, אך אין קול ואין עונה. מכיוון שכך ניסו לפתוח את הדלת והנה היא נפתחת… והבית ריקם מתושביו וחפציו. אף השכנים לא ידעו מאומה מפשר התעלומה. בלית ברירה הוכרז בבית הכנסת שכל היודע אודות רבי אהרן יבוא ויודיע. עד שהגיע זקן אחד וסיפר כמסיח לפי תומו שראה את רבי אהרן יוצא מן השכונה לפני כשבוע עם כל מטלטליו בעגלה לעבר העיר יפו…
הדבר יצא מפי הזקן ופני העם מלאו תמיהה ופליאה. על מה ולמה עשה רבי אהרן כדבר הזה. שיגרו בני השכונה משלחת ליפו לביתו של רבי אהרן, והוא קיבלם בסבר פנים יפות כשהוא מודה להם על כל החסדים שגמלו עמו… ובנוגע לעזיבתו בפתע פתאום מבלי להודיע מאומה – סיפר להם דברים כהוויתן:
"כשבאתי להיפרד מחותני לרגל עלותי לארץ ישראל, העליתי לפניו שאלתי איה אקבע מקום מושבי, בירושלים או בצפת, או שמא בחברון או ביפו. השיב לי חותני: אין כל כך נפק"מ היכן תדור, אך זאת אבקשך, אנא, הבטח לי בתקיעת כף, שממקום המחלוקת – תברח במהירות… לעולם אל תציג את כף רגלך במקום שיש בו מחלוקת, ואם ח"ו נקלעת למקום כזה, שא רגלך וברח משם… ואכן, הבטחתי כן לחותני בתקיעת כף ונפרדתי ממנו מתוך התרגשות עצומה ודמעות".
המשיך רבי אהרן: "לאחרונה נתעוררה מחלוקת בשכונתכם 'שערי חסד' אודות הגבאות בביהכ"נ, ומכיוון שכה חמור היה הדבר בעיני חותני עד שנטל ממני תקיעת כף על כך, נאלצתי לעזוב את המקום במהירות עצומה, ואפילו לשהות כדי פרידה מבני השכונה לא היה סיפק בידי".
כשחזרו בני המשלחת סיפרו לכל את תשובתו של רבי אהרן, המשיך הגרשז"א לספר, ומכיוון שהייתי אז נער צעיר לימים עשו עלי הדברים רושם כביר מאד, והחלטתי בהחלטה חזקה שלעולם לא אתקרב לענין שיש בו מחלוקת. מעתה תבין היאך שתקתי לאברכים אלו שגערו בי ותקפו אותי, כי קבלה בידי משנות קדם שלא להגרר אחר ויכוחים.
(באר הפרשה)