"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע… וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה" (בראשית כ"ג, ב')
בס' קול דממה דקה (נכתב ע"י הרב אברהם יוסף וייס זצ"ל באמצעות עיניו במשך שבע שנות אשפוזו, עמ' 186) כותב: בשנת תשכ"ח, בתקופה שנמניתי על תלמידי ישיבת חכמי לובלין, וזכיתי להסתופף בישיבתו הרמה של מורי ורבי מרן בעל השבט הלוי שליט"א [זצ"ל], נפטרה אמו של מרן, ובדברי ההספד הביא מרן את דברי הרבינו בחיי, שהקשה מדוע כתוב אצל אברהם "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", ואילו יצחק לא נאמר, היכן הוא היה, וכי הוא לא הספיד?
ותירץ הרבינו בחיי שיצחק הלך בשליחות אביו ואמו ללמוד תורה מפי שם ועבר, ובזה קיים את כיבוד ההורים ועל כן לא השתתף בלוויה, והוסיף על כך מורי ורבי שהוא ג"כ מכבד את אמו בזה שעומד בראשות הישיבה ומרביץ תורה לתלמידים כרצונה, על כן לא נטל חלק בהלווית אמו, ע"כ.
הערה מהרב יצחק קורלנסקי שליט"א: מה שהבאת שרבינו בעל שבט הלוי זצ"ל שלא השתתף בהלווית אמו, אין הדברים מדוייקים כל כך, אלא שרק בפטירתה לא היה משום שזה קרה בארץ נכר, אבל בהלוויה נראה שכן השתתף! וגם ציטטת רבינו בחיי. ולהלן הדברים על דיוקם:
הא לך ציטוט מדרשות שבט הלוי (ח"א שער שמונים ושמונה): "קצת מדברי הספד שאמרתי לפני מיטתה של אמי הצ' מרת רחל הכ"מ ששבקה לן חיים ביום כ"ד אלול תשכ"ח.
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה – אחז"ל מהיכן הוא בא מהר המוריה הוא בא – באו לת' שבא רק לספדה ולבכותה ולא היה שם בשעת יציאת נשמתה הטהורה, והלא זה מן החסדים הכי גדולים לעמוד בשעת יציאת נשמת ישראל, ובפרט אצל קדושים כאלה, אבל טרדתו בהר המוריה הוא שעיכב אותו.
"וכן אני אומר שלא זכיתי לעמוד אצלה בשעה שמתה בעו"ה בארץ נכר אבל זה לזכות בעדינו שהייתי טרוד בת"ת והוראה אשר זה היה רצונה ושמחתה, ע"כ אבוא כהיום רק לספדה ולבכותה.
"ורבינו בחיי הקשה דהיאך לא הספידה בנה יחידה יצחק, אשר הייתה נפשו קשורה בנפשה של שרה אע"ה, אמנם חז"ל אמרו שאברהם שלח את יצחק אחר העקידה לבית שם ועבר ללמוד תורה. אבל לעניינו נראה כי באמת נגש יצחק אצל מיטתה לספדה, אבל נתגברו עליו בכיותיו וציריו כל כך, עד שאינו יכול להוציא אפילו מלה אחת מרוב אהבתה אליו, ועמד דומם אצל מטתה לכן לא הוזכר הספד יצחק כלל".