יום חמישי ב' בחשוון תש"פ
מדוע אסור לאכול בפסח חמץ שאינו ראוי למאכל כלב?
כפי שלמדנו, חמץ שהתקלקל לפני הפסח במידה כזו שאינו ראוי למאכל כלב, אין חובה לבערו, והוא אף מותר בהנאה בפסח. אולם, אסור לאוכלו מדרבנן, משום שבאכילתו הריהו מחשיב את החמץ למאכל. דין זה מכונֶה בקיצור 'אַחְשְׁבֵהּ' (– הֶחֱשִׁיבוֹ). וחמץ שלא התקלקל, אך מחמת תערובתו בדבר אחר אינו ראוי למאכל – אם ניתן להפרידו, ואז יהיה ראוי למאכל, חובה לבערו.
ואכילת חמץ שאינו ראוי למאכל כלב לצורך רפואה – נחלקו הפוסקים אם יש בהּ דין 'אחשביה'. ואף לדעת המחמירים, כמוסות תרופה שיש בהן חומר גיבוש העשוי מעמילן חיטה, אשר אינו ראוי במצבו הנוכחי לאכילת כלב – אין בבליעתן דין 'אחשביה', כיון שדעתו לאכילת התרופה, ולא לאכילת החומר המגבש, ולא ניתן לומר שבאכילתו החשיב את החמץ לאוכל. וראה להלן בנוגע לשימוש במשחה שמעורב בה חמץ.
[שו"ע תמב, ד, ומשנ"ב כא-כב; ביאורים ומוספים דרשו, 40 ו־42, וראה שם, 41]
האם מותר להשתמש בפסח בסבון שמעורב בו חמץ?
בהמשך לאמוּר: בגמרא במסכת יומא נאמר שאסור לסוך ביום הכיפורים, משום שחומר הסיכה נבלע בגוף, והרי זה כשתייה. ונחלקו ראשונים אם כלל זה ש'סיכה כשתייה' אמוּר גם בנוגע לאיסורים אחרים, כגון חֵלֶב, וחמץ. ולהלכה, ראוי להחמיר.
אולם, בנוגע לסיכה בחמץ שאינו ראוי למאכל כלב – יש שהסתפק אם סיכה נחשבת כשתייה גם לענין 'אחשביה', כלומר, שהסָּך מחשיב את החמץ למשקה. ויש שנראה מדבריו שיש דין 'אחשביה' בסיכה, אך כתב שאין סיכה נחשבת כשתייה אלא כשהיא נעשית לשם תענוג; ולכן, לדוגמה, מותר למרוח בפסח משחה רפואית שמעורב בה חמץ שאינו ראוי למאכל כלב.
ויש אומרים שאין דין 'אחשביה' בסיכה, ולדעתם מותר להשתמש בפסח בסבון, קרם לחות, חומרי איפור, וכיוצא בהם, שמעורב בהם חמץ. ויש שהורה להחמיר בדבר.
[ביאורים ומוספים דרשו תמב, 42; ביה"ל שכו, י, ד"ה בשאר]
חמץ 'שהתבטל' ברוב לפני הפסח – האם מותר לאכול את התערובת בפסח?
חמץ ש'התבטל' לפני הפסח ברוב, או ב'שישים', בהתאם לדינו – שתלוי באם התערובת היא ממין אחד או משני מינים, ואם היא נוזלית או יבשה – יש אומרים שהתערובת מותרת בפסח באכילה ובהנאה; ויש אומרים שבפסח החמץ 'חוזר ונֵעור', והיות שבפסח אין חמץ מתבטל ברוב, התערובת אסורה באכילה ובהנאה, וחובה גם לבערהּ, מחשש שיאכלנה.
שתי דעות אלו הובאו בשולחן ערוך. ולדעת הרמ"א, בתערובת יבשה יש להחמיר. ויש אומרים שהרמ"א אינו מחמיר בתערובת יבשה אלא כשעברה בפסח תהליך של אפייה, בישול, וכדומה; שאז ניתן בהּ טעם חמץ בפסח עצמו.
ויש שמצדד שבחמץ שאינו ראוי למאכל כלב אין הרמ"א מחמיר אף כשמדובר בתערובת יבשה, כיון שאיסור אכילתה בפסח הוא משום דין 'אחשביה' (ראה לעיל), ואין להחיל על החמץ את שתי החומרות: 'אחשביה', ו'חוזר ונֵעור'; ויש אומרים שלדעת הרמ"א יש להחמיר גם באופן זה.
[שו"ע תמב, ד, משנ"ב יח ו־כג; ביאורים ומוספים דרשו תמב, 43; וראה שו"ע תמז, ד]