השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה גרם לחז"ל להתיר לכתוב תורה שבכתב ותורה שבע"פ שלא כהלכתם? • מדוע אין שם ה' מוזכר במגילת אסתר? • האם מצילים 'קמיעות' מפני הדליקה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן של"ד סעיף י"ג – סעיף י"ד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כהמשך למה שלמדנו בסעיף י"ב שמותר להציל כתבי הקודש מפני הדליקה, אע"פ שכאשר פרצה דליקה בבית, אסרו חז"ל לאדם להציל את רכושו מתוך אותו בית שפרצה בו הדליקה, כיוון שחששו שמא מתוך בהילותו להציל את ממונו הוא יבוא לכבות את הדליקה, חז"ל התירו לו להציל רק מזון ג' סעודות, וכן כלי תשמישו, ובגדים בדרך לבישה, וכן התירו לו להציל כתבי הקודש, ולא זו בלבד, אלא גם כתבי הקודש שלכאורה כתובים שלא כהלכתם, כי הרי מעיקר הדין, תורה שבע"פ אסור לכתוב, ותורה שבכתב מותר לכתוב רק כהלכתה, דהיינו, על קלף, בלשון הקודש, ובדיו, אבל זה הכל מעיקר הדין, אבל במשך הדורות שנתמעטו הלבבות, ראו חז"ל צורך להתיר גם לכתוב תורה שבע"פ וגם תורה שבכתב שלא כהלכתו, דהיינו, התירו חז"ל לכתוב תורה שבכתב גם על נייר רגיל, וגם בעט רגיל שלא בדיו, וגם בשאר לשונות, משום 'עת לעשות לה', לכן, בזמננו מצילים מפני הדליקה את כל כתבי הקודש, תורה, גמרא, משנה, נביאים, כתובים, הלכות, אגדה, שו"ע, פוסקים, הלכה, חסידות, מוסר וכו'.
מגילת אסתר שכתובה על קלף ובדיו ובכתב אשורית, מצילים אותה מפני הדליקה, אבל כאשר אינה כתובה כהלכתה, דהיינו, שכתובה שלא ע"ג קלף, ושלא בכתב אשורית ושלא בדיו, פוסק השו"ע, שהיא שונה משאר תורה שבכתב, ובאופן כזה אסור להציל אותה מפני הדליקה, כיוון שאין בה אזכרות, ולכן מותר להציל אותה רק כאשר היא כתובה כהלכתה, ומה שלא נזכר בה שם ה', הוא מפני שניתנה להיכתב בדתי פרס ומדי, וזה הכל בזמנם, אבל בזמננו שתורה שבכתב ניתנה להיכתב בשאר לשונות ושלא בכתב אשורית, כך גם מגילת אסתר, ומותר להצילה מפני הדליקה, אלא שהחילוק ביניהם הוא, שתורה שבכתב, גם אם לא כתבו אותה בדיו, מותר להציל, משא"כ מגילת אסתר שמצילים אותה דווקא כשהיא כתובה בדיו, ואז אפילו אם היא על נייר או בלשון אחרת, זה לא מעכב, והעניין בדיו מבאר המ"ב, שכיוון שזה זול וקל להשיג, חז"ל לא ראו צורך משום 'עת לעשות לה' להתיר ללמוד כאשר היא לא כתובה בדיו, וזה מפני שאין בה אזכרות.
קמיעות שיש בהם פסוקים, אין מצילים אותם מפני הדליקה, ומבאר המ"ב, שטעם הדעה הראשונה היא, כיוון שאין בזה משום 'עת לעשות לה', כי אין בזה תורה ללמוד ולהתפלל, ואסור לכתוב אותם כך, וי"א שמצילים, וטעמם הוא, כיוון שלמדנו בסעיף י"ב, שתפילה וברכות ג"כ מוגדרים כתורה שבע"פ שאסור לכתוב אותם, ובכ"ז משום 'עת לעשות לה', מותר, כך הקמיעות הם כמין תפילה וברכה שמותר לכתוב אותם, ואומר המ"ב, שמדובר בחולה שאין בו סכנה, כי חולה שיש בו סכנה מותר לו לישא אותם בדרך לבישה, ואז מותר לו לצאת, וכפי המבואר לעיל בסעיף ח'.