"אלא הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים, עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה, וזה וזה נתקיים בידם…" (מסילת ישרים פרק כא)
סיפר מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל על אביו, שהיה סוחר עורות בעיירה בליטא: בתקופה מסויימת כשהמצב בענף זה היה בכי רע, סבלו בני הבית מחרפת רעב. כמעט שלא היה מה לאכול בבית. לאבא היתה קביעות ללמוד שעתיים אחרי התפילה, ואת השעתיים האלו לא ביטל בשום אופן מימיו. ויהי היום והגיע לבית סוחר עשיר וביקש לעשות עיסקה גדולה אשר היה אמור להניב ממנה ריווח עצום. אולם העשיר הגיע בשעת לימודו הקבוע. ניגשה אמו של הגר"א קוטלר זצ"ל ודפקה בחזקה על הדלת ואמרה לבעלה שאולי כדאי לצאת לכמה דקות לסיים את העסקה הרצינית.
מבעד לדלת נשמע קולו של האב: לכי ואמרי לו שאם הוא מעוניין להמתין עד שאגמור הלימוד שלי, מה טוב, ואם לאו שילך לדרכו לשלום. ואם נגזר עלי שאמכור את הסחורה וארוויח כסף, אז אעשה זאת גם בלעדיו. הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה.
לימים סיפר הגר"א קוטלר זצ"ל שזה מה שהעניק אביו לכל בני הבית. במסירותו לתורה הוא עורר בהם את האמונה הפשוטה שכשלומדים תורה אף פעם לא מפסידים! וסיים ואמר שממנו גם רכש את מסירות הנפש לתורה.
(הראנו בבנינו)