דברי חיזוק ונחמה לימי בין המצרים מתוך קובץ הלכות דיני תשעה באב שחל בשבת להרב ישראל זיכרמן שליט"א רב אחוזת ברכפלד
המכתבים הנ"ל התפרסמו בקובץ תורני מבקשי תורה – גליון ז'
נהגו גדולי ישראל מקדמת דנא ועד לדורנו, לציין בימי בין המצרים במכתביהם "בין המצרים יזרח אור לישרים" (כן נהגו הנודע ביהודה, השואל ומשיב, הכתב סופר, הגרי"ז מסלנט, ועד לימינו כמו הקהילות יעקב, המנחת יצחק, הציץ אליעזר ועוד רבים זכר צדיקים לברכה).
והמקור למנהג זה, נראה שהנה כבר האריכו בספרים הק' בענין זה שכ"א הימים שמי"ז בתמוז עד ט' באב, הם כנגד כ"א הימים שמיום ראש-השנה עד שמיני עצרת.
ונביאם כל אחד לפי דרכו, בביאור ענין זה – מהו ה"אור" אותו אנו מבקשים שיזרח לישרים.
מטרת הימים לסליחה וכפרה
כתב המהרש"א (ח"א בכורות ח ע"ב ד"ה הג' שאמר), "כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה, תולדות ליבון עון וכפרה עליהם, כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב, היה תולדות ליבון עונות, כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר".
הרי אף שימי בין המצרים שהם ימי עצב וצער, רחוקים מאד מימי השמחה והסליחה של הימים הנוראים וחג הסוכות, אבל המטרה שלהם אחת היא – והיא לעורר את ישראל לשוב ולהתקרב להשי"ת.
וזאת העבודה המוטלת עלינו בימים אלו, להתבונן על משמעות הצער והיגון על החורבן – שהם קוראים לנו לשוב ולהתקרב אל הבורא ית'. וכשנזכה ל"השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה, כא), נזכה גם לסיפא של הפסוק: "חדש ימינו כקדם".
הימים עצמם מסוגלים להתקרב אל השי"ת
ובספר אוהב ישראל (פ' פינחס), כתב באופן אחר קצת: "שאלו הכ"א יום הם ימים טובים גדולים מאוד, אך בעונותינו הרבים עדיין אין אנו ראויים להם וטובייהו גניז בגווייהו. ואי"ה כשנזכה במהרה בימינו לעשות תשובה ומעש"ט לזכך החומר ולהעביר זוהם הזהב, אז יתגלה רב טוב הצפון, כי אז נהיה ראויים לכל הברכות וישועות טובות מצד הדין, ואז יהיו הכ"א ימים ימים טובים גדולים ונוראים אשר אין להעריך והם מקוריים שרשיים לכל הכ"א ימים טובים שאנו עושים בזה"ז. ועל כולם יהיה ט' באב למועד יותר גדול".
ואם כן, דוקא בימים אלו אם מתחזק האדם בלימוד התורה ועבודת התפילה ימצא בימים אלה יותר משאר ימים, כי הזמן מצד עצמו מסוגל, ולכן "בין המצרים יזרח אור לישרים".
וכ"כ בספר עבודת ישראל (עמ"ס אבות פ"ג מ"א): "יש ימים בשנה שהם שפלים, דהיינו ימי בין המצרים, יוכל אדם יותר להעלות יותר נצוצות ויותר אבנים טובות ומרגליות יוכל ללקוט בהם ולהעלותם… וכל זה צריך לתקן בתורה ובתפלה ובתשובה".
ואדרבה בימים אלו הקדושה רבה מאוד, וכמשל אבן טוב שלפי גדולת ומעלת האבן הטוב, כמו"כ יש עליו כיסוי גדול יותר.
והביא עוד בעבודת ישראל (פרשת מסעי) בשם המגיד ממזריטש "רמז בפסוק (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו… לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם, עכ"ל".
ולכן, הימים הללו הם ימים מסוגלים מאוד להתקרב אל השי"ת, ואף כי האור בימים אלו הוא מוסתר, על כן אנו מבקשים שאותו "אור" – "יזרח לישרים", שנזכה לראות ולנצלו כראוי.
וכן מצינו כי צום תשעה באב נקרא "מועד", וכמו שקונן ירמיה הנביא (איכה א, טו) "קרא עלי מועד לשבור בחורי", וכתב השל"ה (בלק, תו"א): "ורמז כי לעתיד יהיה צום רביעי לחג לששון ולשמחה. ותשעה באב נקרא מועד כמו שנאמר (איכה א, טו), קרא עלי מועד, על שם עתיד שיהיה חג". וכבר כיום הוא נקרא 'מועד' כי ה'ששון והשמחה', נמצאים כבר היום, אלא שהם מכוסים ומוסתרים – ו"טובייהו גניז בהדייהו".
הימים הם ימי הכנה לימים הנוראים
והגרא"א דסלר זצ"ל כתב, שעיקר ההכנה לימים הנוראים מתחילה לא רק מר"ח אלול, אלא כבר מי"ז בתמוז, כי הרי הלוחות הראשונות נשתברו ביום י"ז בתמוז, ומיום זה עלה משה רבינו ע"ה למרום לבקש רחמים על ישראל, והסיום היה ביום הכיפורים שבו חזרו וניתנו הלוחות השניות כדאיתא בגמ' תענית כו ע"ב עי"ש. (ראה מכתב מאליהו ח"ב עמ' 49).
וכן כתב בעבודת ישראל (פרשת מסעי שם), "ודבר זה ידוע ומפורסם, כי אדרבה הימים הללו מוכנים לעבדו יתברך בתוקף ועוז, וזה עיקר שעשועו ית' מהם שצריך אומץ גדול, והם הכנה לימי אלול ימי רצון הקדושים… בימים אלו הם הכנה לימי אלול הבאים".
והובא ע"ז משל נאה (בספר תורת אבות עמ' קיז) בשם רבי משה מקוברין: "ג' השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב, המכוונים נגד ג' השבועות שמראש השנה עד שמיני עצרת, הם ע"ד הצייר שרוצה לצייר ציורים נאים ועושה שתחלה צבע שחור כיסוד שיקבל ע"ז את הציורים היפים".
אין לנו שיור – רק התורה הזאת!
מטין משמו של מרן רבי ישראל מסלנט זצוק"ל שהחורבן מעולם לא שלט בהלכה.
והיינו, שאף שלכאורה הכל חרב – בית המקדש חרב, ירושלים חרבה, ארץ ישראל שוממה וישראל גלו בין העמים, ונדמה שלא נשאר דבר שלא שלט בו החורבן, בכל אופן במה שנוגע להלכה – לא נחרב כלום!
וכן הוא בכל ההלכות המעשיות, כהלכות שבת תפילין כשרות וכו', הכל על מקומו ניצב בצורה מופלאה, ואיך לא נעמוד משתאים נוכח הפלא הזה, שקיבלנו התורה מלפני למעלה משלשת אלפי שנה, ולאחר כל הרדיפות ההלכה עומדת בתפארתה ובשלמותה, ושום חורבן, אפילו כחוט השערה לא שלט בה.
וכבר הובטחנו מפי הקב"ה על קיום התורה בכל הדורות, דאיתא במדרש תנחומא (נח סי' ג) "הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות… ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמיתה… ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקב"ה י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן".
ומפורש כן בגמ' במנחות (קי ע"א), שהביאה הגמ' את הפסוק בדברי הימים ב' (ב, ג): "הנה אני בונה בית לשם ה' אלוקי להקדיש לו, להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד, ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלקינו, לעולם זאת על ישראל".
ופי' רש"י שם במנחות: "לעולם זאת על ישראל, מקרא הוא בדברי הימים בשלמים ובקרבנות משתעי, דלעולם הם עומדים".
ומבארת שם הגמ', איך שייך ענין זה של "לעולם זאת על ישראל", והרי בית המקדש נחרב – "רבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם". והיינו כמבואר, שמה שנוגע להלכה של עבודת הקדש והמקדש, הוא יישאר "לעולם זאת על ישראל".
עוד מובא שם בגמ': "א"ר יצחק, מאי דכתיב 'זאת תורת החטאת' 'וזאת תורת האשם', כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם".
וכתב בבן יהוידע במנחות שם, לבאר הקשר בין מימרות האמוראים שם, שאם עסק התורה נחשב כעבודת קרבנות, נמצא שהם מקריבים קרבנות חוץ לביהמ"ק, ואסור משום שחוטי חוץ? לכן הביאה הגמ' הא דר' יוחנן, "כאילו נבנה בית המקדש בימיו", "נמצא על ידם נעשה לבית המקדש, וכל מקום שלומדים בו, דין בית המקדש, והוה ליה מקריב בבית המקדש".
חודש אב – הוא זמן מיוחד לעסק התורה
כתב במאור ושמש (סו"פ בלק), שהצירוף של חודש אב ע"פ תיקוני הזוהר הוא ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום, שפסוק זה עם השמות הק' רומז לעניניו של חודש אב.
והשייכות של פסוק זה לחודש אב, הביא שם דרשת חז"ל (ברכות סג ע"ב): "'הסכת' – עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה… דבר אחד 'הסכת ושמע ישראל', כתתו עצמכם על דברי תורה, כדריש לקיש דאמר ר"ל, מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'".
ובימים אלה של חודש אב שהוא עת תגבורת הדינים, צריכים ישראל לעסוק בתורה שבע"פ כדי להמתיק הגבורות בעולם (עי"ש במאור ושמש).
והקשה האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום זצ"ל, מה שייכות המשך הכתוב "היום הזה נהיית לעם" – לחודש אב, שבו חרב בית ראשון ושני?
וביאר, דאדרבה, שבחודש זה בא לידי ביטוי המשמעות של "עם" ישראל, שהוא רק ע"י הקב"ה – "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך". בניגוד לאומות העולם, שלהם הדגל והמולדת והמלוכה מחזיקה אותם לעם, אך לנו יש תורה וקוב"ה, וא"כ היום הזה – בחודש אב – נהיית לעם!
והדבר מבואר, על פי מה שאמרו חז"ל (יומא נד ע"ב) "בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה". וכבר הק' שם הריטב"א "דהא בב"ב אמרינן שלא היו פניהם איש אל אחיו אלא כשהיו עושין רצונו של מקום" – ובזמן של חורבן בית המקדש, הרי היה "אין עושים רצונו של מקום", אחרת לא היה נחרב!
וביאר בעל הנתיבות שלום, שכשחרב בית המקדש, אז השכילו כנסת ישראל דאין דבר בעולם מלבד לעשות רצונו של מקום! והתורה והמצוות הם הם המקשרים בין ישראל לקב"ה, והם מה שעושים את ישראל ל"עם". ובימים שבהם השכילו עם ישראל להבין את הדברים הללו, הם גם הימים המוכשרים, להתחזק ביתר שאת בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.
מעלת לימוד התורה בימים אלו
על הפסוק (איכה ב, יט) "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה'", דרשו חז"ל שהכוונה על לימוד התורה, כמבואר במס' תמיד (לב ע"ב), "תני ר' חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר 'קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה"". ופירש רש"י: "קומי רוני בלילה – לעסוק בתורה. שפכי כמים לבך נוכח פני ה' – כלומר שכינה שרויה אצלך".
וביאור הענין, שהרי אין תפילה קבועה בראש אשמורות, ובהכרח דקאי על התורה דלא איברא לילה אלא לגירסא.
והק' הישמח משה (אבל משה על איכה ב, יז), מדוע נאמר "קומי רוני בלילה – לעסוק בתורה", וכי ביום לא צריך לעסוק בתורה, והרי כבר נאמר (יהושע א, ח) "והגית בו יומם ולילה".
ופי' על פי מ"ש הרי"ף (לרבי יאשיהו ב"ר יוסף פינטו, על העין יעקב, בריש ברכות), שיש ג' משמרות בלילה, ותפקיד המשמרות הוא להמתיק את תוקף כח הדין המושל בלילה. ובזמן שבית המקדש היה קיים, היו האברים והפדרים שלא נעכלו מבעוד יום עושים תיקון זה. אבל לאחר חורבן הבית, אף שיש את המשמרות האומרות שירה, "מכל מקום יותר היה חפץ ה' יתברך בתיקון ההוא שנעשה על ידי האברים יותר מתיקון הנעשה ע"י המלאכים, כי חביבים ישראל לפניו יותר ממלאכי השרת, ולפיכך, אע"פ שמשמרות הללו ממתיקים כח הדין, הקב"ה יושב ושואג ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי, כי שמה היו ממתיקים ישראל כחות הדין, ואני חפץ באותו תיקון יותר ממה שעושין מלאכי השרת" (עכ"ל הרי"ף שם).
ולכן לאחר שחרב הבית, יש ענין של "קומי רוני בלילה" דוקא – כדי להמתיק את הדינים, ע"י העסק בתורה, שכבר אמרו חז"ל (מנחות קי ע"א) "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת" וכו'. [ולכן נאמר פסוק זה באיכה, בקינתו של ירמיהו הנביא על חורבן הבית].
ויש להוסיף, שזה לאו דווקא אם עוסק בתורת חטאת או עולה, שכבר אמרו חז"ל (מנחות קי ע"א): "'שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות', מאי 'בלילות', א"ר יוחנן, אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה".
ואם בכל לילה, בכל ימות השנה, חשוב לימוד התורה כעבודה בבית המקדש, ומרוצה ומקובל הדבר לפני הקב"ה, על אחת כמה וכמה, בימים אלו, שצער החורבן גדול הרבה יותר, שגודלה המעלה של לימוד התורה, ואין לשער את עוצם הנחת רוח שעושה הלומד לפני הקב"ה.
*
אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו, שבדור עקבתא דמשיחא שלנו אנו מאמצים את התורה הק' אל לבנו באש אהבה, אשר שום מים שבעולם לא ישטפוה. ובעולם שלנו המוכה פחד של חורבן פיזי של כל מיני כוחות רשע וטרור ירחם ה', וממחלות נוראות רח"ל, אנו חבוקים ודבוקים באילנא דחיי – תורתנו הקדושה, ומקיימים בנפשינו "נגילה ונשמחה בך" – בתורתך ובישועתך!
ועל כן, לעתיד לבוא יהיו הימים הללו לששון ולשמחה, וכמו שניבא זכריה (זכריה ח, יט): "כה אמר ה' צבקות, צום הרביעי [-י"ז בתמוז], וצום החמישי [-ט' באב], וצום השביעי [-צום גדליה], וצום העשירי [-י' בטבת], יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
"אשרי המחכה" (דניאל יב, יב), ומסגל לעצמו את מעלות הימים הללו, בעסק התורה, ובהכנה ראויה לקראת ימי הסליחות והשמחה הבעל"ט – שמתוך כך יזכה ל'אור הזורח' מבין המצרים.
ומבין המצרים יזרח אור לישרים.