השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע עיסה שהוחמצה בשמרים שעבר עליהם פסח אסורה באכילה? • אדם ששפך חלה חיטה לתוך היין האם נחשב מבטל איסור לכתחילה? • ומדוע כתב השו"ע שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה, וכי באכילה הוא כן אסור? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ז סעיף י"א בדברי הרמ"א עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר הרמ"א, 'בפחות משישים סגי ליה בהשלכת הנאת האיסור לים המלח', ומבאר המ"ב, שדברי הרמ"א עולים על ההלכה שכתובה מקודם בשו"ע, השו"ע כותב, חמץ שעבר עליו הפסח ונתערב בהיתר, אם יש בהיתר שישים אל מול החמץ שעבר עליו הפסח, החמץ שעבר עליו הפסח בטל בשישים כמו שאר איסורים שבתורה, ואם אין בתערובת שישים, אלא בהיתר יש פחות משישים אל מול האיסור, התערובת כולה נאסרת, ועל זה אומר הרמ"א שיש עיצה, שיקח את דמי האיסור, וישליך אותו לים המלח, ונחשב הדבר שלא נהנה מהאיסור.
אומר המ"ב, זה הכל בחמץ שעבר עליו הפסח והתערב, אבל חמץ שהתערב בפסח עצמו, ואפילו התערב לפני פסח ועבר עליו הפסח, הדין הוא, שלא מועיל השלכת דמי האיסור לים המלח בכדי להתיר אותו באכילה, אלא רק בכדי להתיר אותו בהנאה וטעם הדין הוא כיוון שכאשר הוא אוכל את התערובת הוא טועם טעם של חמץ, והחמץ הזה אסור, ולא יעזור שהוא ישליך את דמי האיסור לים המלח.
עוד אומר המ"ב, עיסה שהחמיצו אותה בשמרים שהם חמץ שעבר עליו הפסח, העיסה כולה נאסרת, ואפילו שיש בעיסה שישים מול השמרים, והטעם, כיוון ששמרים הם דבר המעמיד, ואפילו באלף לא בטיל, ונחשב שכל העיסה איסור, ובכ"ז, במקום הפסד מרובה, יש להתירו בהנאה ע"י שישליך את הנאת האיסור לים המלח, או למכור לגוי, ויקבל ממנו רק את שיעור העיסה ולא את השמרים, וממילא לא נחשב שהוא נהנה.
עוד אומר המ"ב, מותר לתת לתוך היין חלב חיטה שהוא חמץ, או חלב בהמה שהוא בשר ולא חוששים שמא הוא ישתה את היין בפסח, או שמא ישתה את היין עם חלב, וכן זה לא נחשב מבטל איסור לכתחילה, כיוון שהוא לא מתכוון לבטל את האיסור, אלא הוא מתכוון רק שהחלב יהיה מתוקן, והאיסור של ביטול איסור לכתחילה, הוא רק כאשר הוא מתכוון לבטל את האיסור.
חמץ נוקשה, האיסור שלו בפסח הוא מדרבנן, וממילא הוא לא אסור לאחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח, וכמבואר בסעיף הקודם, שרק חמץ שעברו עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה, חז"ל גזרו בו לאחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח, אבל לא חמץ כזה שמהתורה היה מותר להשהות אותו, ורק מדרבנן אסור להשהות אותו, שלאחר הפסח חז"ל לא גזרו בו.
לשון השו"ע צ"ע, שכתב 'חמץ נוקשה אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה אחר הפסח', וכי באכילה הוא כן אסור? ומבאר המ"ב, שבאכילה גם מותר, אבל כיוון שנוקשה לא ראוי לאכילה, נקט השו"ע הנאה, אבל רוב האחרונים סוברים שבאכילה אסור, כיוון שיש עליו שם של חמץ שעבר עליו הפסח.
יש נמנעים מלשחק על השולחן עם קלפים הנקראים 'קרטין' בפסח, כיוון שהם עשויים מחמץ נוקשה, וחוששים שמא יפול מהם חמץ נוקשה לתוך המאכל, ואם נפל, אומר המ"ב, שאם יש שישים כנגדו, יש דעות בין האחרונים, שהרי חמץ בפסח אוסר במשהו, והשאלה האם גם חמץ נוקשה אוסר במשהו, או שהוא בטל בשישים, אבל לכ"ע, מאכל שנפל לתוכו חמץ נוקשה, אם יש בהיתר שישים, מותר להשהות אותו לאחר הפסח, ויהיה מותר באכילה ובהנאה.