מדוע קבעו חז"ל גם את היום הראשון חלק משמונת ימי החנוכה זכר לנס, והרי ביום הראשון לא אירע בו נס, שהרי היה בכד די שמן עבור יום זה.
הרה"ג ר' הלל מן שליט"א
כשמדברים על ימי החנוכה, הכל מכירים את קושיית הבית יוסף' עצמו הביא מספר תרוצים ליישב את קושייתו, כשהמכנה המשותף לכל התירוצים הוא ההסבר מדוע אכן אירע נס גם ביום הראשון, בעצם מציאת השמן או נס הנצחון במלחמה או נס שדלק רק שמינית מהשמן ועוד כהנה. אך על כך חזקה קושיית השפת אמת שאם אכן היה נס גם בלילה הראשון, למה הוצרך הקב"ה להמציא להם שמן טבעי, שהרי להבנת הבית יוסף שלא היה נס ביום הראשון והדליקו בשמן רגיל, ורק בשבעת הימים דלק להם שמן ניסי, נמצא שאם נקבל את תרוציו שגם ביום הראשון היה נס אזי יש להבין מדוע הוצרכו להמציא להם שמן טבעי שידלוק להם באורח ניסי, ולא דלק להם שמן ניסי ביום הראשון כביתר הימים.
דקדוק נוסף האריכו האחרונים בלשונם, שהרי לשון הגמרא בשבת [כא] הוא – ונעשה 'בו' נס, ומשמע שהנס נעשה בשמן עצמו, ולדברי הבית יוסף אין הלשון מדוייק, שהרי דליקת השמן עצמו אינה ניסית ביום זה, אלא שאירעו בו ניסים אחרים.
היום הראשון – על נס מציאת הפך
לתרץ קושית הב"י יש לומר, דעצם מציאת פך שמן טהור בתוך ים של טומאה ובמקום מוצנע שלא נטמא על ידי היוונים, לנס יהשב. הרי שגם ביום הראשון היה נס, לבד מנס השמן שדלק שמונה ימים. (האשכול)
תקנו שמונה ימים כנגד החג הגדול שבמועדות
לשנה אהרת קבעום ימים טובים – כל השמונה ימים. משום שלא נעשה עוד נס כזה לישראל, שאילו פרעה לא גזר על המצוות, ויון הרשעה גזרה, לפיכך האריכו אלו הימים כשיעור חג הסוכות שהוא שמונה ימים, להזכיר בהם הנס. ואפילו לא היה נעשה בהם הנס בשמן, מ"מ היו שמהים ומזכירין מעשה נסים כשיעור יום טוב הארוך מכל המועדות, אלא שלא היו מדליקין נרות כלל, רק מהללים ומרוממים כשאר מועדות, והשתא שבא ונכפל להם נס בשמן, הוסיפו להדליק הנרות להזכיר כפילת הנס. (ר"י מלוניל)
יום ראשון – כנגד חנוכת העולם
לתרץ קושית הבית יוסף נראה, דחנוכה שבו היה חנוכת המקדש רומז לחנוכת העולם, כי העולם נברא בשביל התורה וקיום מצוותיה והיוונים רצו לבטל זאת, וכשגברו החשמונאים ממילא גבר גם קיום המצוות וממילא נתהזק העולם, וכשם שהעולם נברא בכ"ה אלול – כך חנוכה הוא בכ"ה כסליו, ומשום כך מדליקים שבעה ימים – לזכר נס פך השמן, ויום נוסף – לחנוכת העולם. (של"ה)
חינוך ההיכל
בטעם שם חנוכה נ"ל דבר חדש בעז"ה, שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי הגי הנביא ככתוב בנבואותיו שבעשרים וארבעה לתשיעי שהוא כסליו נוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה ובהדלקה מבערב, שאין מחנכין המנורה אלא בין הערביים כמו ששנינו במנחות, ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו הפרק חנוכה, ויש מכאן סעד גדול למה שנהגו לעשות סעודות ולהרבות קצת בשמחה וכו', ועם זה אני מיישב ג"כ קושית הבית יוסף שהיה ראוי לבל יהיה יום ראשון מן השמונה ימים מן המנין, ואומר אני שעשו זכרון ליום ראשון לכבוד ההיכל שהדליקו בו תחילה בבית שני. (מור וקציעה)
לזכר האש שיצאה מהמזבח
עוד נראה לתרץ קושית הבית יוסף, דהנה בסדר הדורות (וכן משמע ביוסיפון פ"כ) איתא שלא היה להם אש הקודש להדליק המנורה, ונעשה להם נס שיצא אש מתחת האבן של המזבח ויתנו עצים עליה ע"ש, והיינו משום דהדלקת המנורה צריך שיהיה מאש המזבח דייקא וכמ"ש בפ"ו דתמיד (עי' יומא מ"ה ע"ב), א"כ לולי האש הזאת של המזבח לא היו יכולים להדליק, ואם כן יש לומר דלזכר נס זה שיצא האש מהמזבח מדליקין ביום הראשון. (יציב פתגם)
ביום הראשון נשפע עליהם אהבה רבה ונתעלו שיהיו ראויים לנס
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר דנס הוא לשון התרוממות כמ"ש (ישעי' פ"ב, י"ט) "הרימו נס", כי בשמים יש מקום מיוחד להנהגה ניסית, וכשרוצים לעשות לאדם נס, צריך להעלותו למקום רם, מקור הנסים ע"ד (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה" – שהוציאו חוץ לחלל השמים, היינו חוץ להנהגה הטבעית.
והנה ביום הראשון בשעת ההדלקה נשפע עליהם אהבה רבה משמים לעשות את המצווה בדבקות גדולה ונפלאה, ועי"ז נתעלו ונתרוממו שיהיו ראויין להנהגה נסית אח"כ, כי אז נתעלו למדרגה גדולה עד מקום מקור כל הנסים, וממילא אח"כ היתה הנהגה הניסית אצלם כעין טבע, כי מי שהוא במדרגה רמה כזו, שם אין הנהגות טבע כלל רק ניסים. (ארץ צבי)
הנס הוא מציאת שמן המשחה
איתא בספרים לתרץ קושיית הבית יוסף, דיום ראשון נקבע על מציאת הפך. והקשו דנס זה הוא בגדר דרך הטבע ולמה קבעו על זה זכר ויום טוב בהלל והודאה.
וי"ל דהנה כתב בקב הישר פרק צ"ו (וכן כתב הש"ך על התורה) דפך שמן שמצאו היי צלוחית של שמן המשחה אשר באותו צלוחית היו מושחין מלכי ישראל וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה. ומציאת שמן המשחה הוא נס גדול, דכן איתא במדרש (אוצר המדרשים, שפ"ו) דבהגלות מלך המשיח יבשר להם אליהו וכו', באותה שעה יעשה שבעה נסים וכו', הנס הרביעי מגלה להם גניזת הארץ וצנצנת המן ו'שמן המשחה'. (מנורת הזהב)
הפך נזדמן בנס
נס בתוך נס אירע שם, שכן נתברר להחשמונאים שפך זה שנמצא נברא או נזדמן על ידי נס, ואחר כך ארע בו משנה הנס בריבוי השמן. וכיון שכן ודאי שגם היום הראשון נכלל בזכרון הנס. (מאי חנוכה)
הפך נתבטל באלף
הנה ידוע מן הזהר ומתלמודא דידן דברכתא דלעילא אינה פחותה מאלף, וא"כ בכאן כששרתה הברכה העליונה על הפך עכ"פ לא היה פחות מאלף, וא"כ לפ"ז הפך הטבעי לא היה לו מציאות והי' כלא הי' כי נתבטל
באלף, וע"כ תקנו ח' ימים ולקהו מהם ה' פכים לה' ימי חנוכה ונשארו
לברכה בגניזה תתקצ"ב פכים. (בני יששכר)
הפך שמצאו היה מהשמן שנותר ליעקב אבינו
בישוב קושית הבית יוסף, אפשר לומר עפ"י מה שפלפלו המפרשים אם גם מציאת הפך בעצם היה ג"כ נחשב לנס בפ"ע, אולם הש"ך עה"ת כתב ששמן המשחה היה מן השמן שירד לאברהם בהר המוריה מן השמים, והוא השמן שיצק יעקב אבינו ע"ה על האבן אשר שם מראשותיו, וזה מה שאחז"ל בחולין (צ"א ע"א) ששכה פכין קטנים, וזה היה ג"כ הפך שמצאו החשמונאים שהיה התום בחותמו של כה"ג, ע"ש. וא"כ נאמר, אם כי על מציאת הפך שיהיה נחשב לנס פקפקו המפרשים, אבל נס כזה למצוא השמן שנתותר משמן של יעקב אע"ה, הוא בודאי בגדר נס חשוב, ושפיר אפ"ל דביום א' זהו הנס. (ברכות שמים)
התגלות המצווה האחרונה
הנה ישנם תרי"ג אותיות בעשרת הדברות עד "אשר לרעך" נגד תרי"ג המצוות, ולפי זה מצוה אחרונה מכוונת באות כ' מתיבת 'לרעך'. והנה כל המצוות כבר נתגלו כולם, לבד מהמצוה המכוונת באות כ', ואז ביום הראשון עם מציאת הפ"ך שהוא אותיות כ"ף, נתגלתה אף מצוה זו. (בני יששכר)
זכר לחנוכת המנורה
עוד י"ל לתרץ קושיית הבית יוסף בדרך הפשוט מאוד דהקושיא מעיקרא ליתא, דכבר כתבנו דהעיקר שם חנוכה על שם החנוכה הגדולה שהי' בימים ההם, והגדולה שבחנוכות היא חנוכת המנורה בהדלקת נרותי', גם מטעם שהיא היתה ראשונה, וגם מטעם שהיא הביבה מהקרבנות, כמש"כ במדרשים שעל חנוכה זו רמזו 'לגדולה מזו אתה מוכן', א"כ בודאי אם הפך שמן לא הי' דולק במנורה כי אם יום אחד לבד כפי שיעורו שהי' בו ולא הי' בו נס כלל, היו קובעים עכ"פ יום אחד לזכרון חנוכת המנורה שהיא חביבה מאוד, והראי' דהא קבעו לקרות פ' הנשיאים בחנוכה זכר לחנוכת המזבח שהי' בימים ההם כמ"ש אף שלא הי' נס בזה כלל, מכ"ש שהיו קובעים יום אחד עכ"פ לחנוכת המנורה. אמנם מצד הנס נתוספו עוד ז' ימים, ועם יום הא' הוי ח' ימים שלמים. (נר תמיד)
זכר לחנוכת המשכן
אף כי ביום כ"ה בכסלו לא היה נס בשמן למרות זאת אנו חוגגים בו זכר לגמר מלאכת המשכן, ששילם הקב"ה שמחת חינוך המשכן בימי החשמונאים, כמובא במדרש (פסיקתא רבתי פ"ו) שבכ"ה בכסלו נגמר המשכן והמתין הקב"ה להקמתה עד חודש ניסן שבו נולד יצחק, ופייס הקב"ה את יום כ"ה בכסלו בנס דחנוכה. (קונטרס חידו"ת מהר"ם ט"ב)
ח' ימים – לפרס חזרת אור השכינה למקומה
לתרץ הקושיא למה מדליקין נרות שמונה ימים, הלא ביום ראשון לא היה נס, כי היה בפך כדי להדליק יום אחד. י"ל דהנה בגמרא (שבת כב ע"ב) הביאו ברייתא בזה"ל: '"מחוץ לפרוכת העדות יערוך", וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם ששכינה שורה בישראל, ע"כ. ואיתא בירושלמי (יומא פ"ה ה"ג) 'תני עד שלא ניטל הארון, היה [כהן גדול] נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא', ופירש בקרבן העדה 'לאורו של ארון – לאור השכינה שהיתה שרויה על הארון', ע"כ.
והנה בודאי האמת היא שאור השכינה שזהר מן הארון, מילא את הבית כולו, ולא חצצה הפרוכת בפניו, דלא גרע מאור עמוד האש שאמרו עליו בברייתא דמלאכת המשכן שהאיר דרך כותלי הכלים. וכן ראיתי בפירוש הר"ש משאנץ על התו"כ (אמור, פרשתא יג פרק יז ה"ט) שהביאו בתוס' הנ"ל, שאמרו שם והלא כל מ' שנה לא נצרכו לנר, וז"ל: 'כל שכן במקום השכינה שהאורה בוקעת שם תמיד', והביא שם דברי הירושלמי יומא הנ"ל.
ומעתה נראה דבבית שני שלא היה ארון ולא השראת שכינה כמקדם, (יומא כא ע"ב), היתה המנורה למאור בפועל, כי היו צריכים לאורה, אך בימי הנס דחנוכה הראה הקב"ה חיבתו וזכו לאור השכינה אע"פ שלא היה הארון במקומו [והוא האור הגנוז, המובא בספה"ק, שנתגלה ומתגלה בימי חנוכה], וחזרה המנורה להיות דולקת שלא לאורה. וכדי לפרסם חיבה זו, שחזרה אור השכינה לבית מקדשנו, ואין צורך למאור המנורה, אין לנו להשתמש לאור נרות חנוכה, שתהיה דוגמת המנורה במקדש שלא היו צריכים לאורה, כי אור ה' מילא את המקדש.
ואפשר דזהו ענין הדלקת נר ראשון דחנוכה, שבא משום הנס והחיבה של חזרת אור השכינה, אור הגנוז, אור היחיד. והוא מה שאנו אומרים 'וכל מצות שמונת ימי חנוכה, הנרות הללו קודש הם' וכו', וצ"ל דמה שעושים שמונת ימי חנוכה, ולא שבעה לבד שהרי הנס בשמן היה רק שבעה ימים – הוא מאותו טעם ד'הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם', והיינו משום חזרת אור הראשון למקומו, ולא היו צריכים לאור המנורה, והוא הטעם שעושים שמונה ימים, והבן. (יקב אפרים)
חורבן בית המקדש הראשון
עת קבעו ימי חג על חינוכו החדש של בית המקדש אחר מלהמת היוונים, קבעו בד – בבד להוסיף עוד יום לחג חינוך זה על חורבן בית המקדש הראשון שהרי אז חרב כליל, לא כן בימי החשמונאים שנטמא בלבד אך לא חרב. (נס לשושנים)
חידוש ההקרבה נקבע ליו"ט
כיון שבאותו יום שניצחו במלחמה נכנסו לבית המקדש והתחילו להקריב קרבנות אחר זמן רב שלא זכו להקריב, בודאי נאסר אותו יום
במלאכה ועשאוהו יום טוב, ולכן נקבע יום זה – כ"ה בכסלו ליום טוב לדורות עולם. (דרשות מהרי"ץ)
אור המנורה האיר באותו יום בכל ירושלים
איתא במדרש תנהומא (תצוה סימן ג) וז"ל: 'אמרו ז"ל כיון שהיו מדליקים המנורה כל חצר שהיתה בירושלים היתה משתמשת לאורה'. והנה מדרך הטבע א"א שמנורה אחת תתן אור לכל ירושלים ובודאי זה הי' מעשי ניסים, ולא הי' נס זה תמיד כמו הנס שלא כבה נר מערבי לא הי' אחר שמת שמעון הצדיק, א"כ יש מקום לומר שבליל א' שהדליקו את המנורה היתה מאירה בכל ירושלים וראו תיכף הנס בליל א' ומיושב קושית הבית יוסף. (נר למאה)
חלות הנס בטהרה
אין קדושת נס יכולה לחול בדבר טמא, ואמנם כאן שנעשה נס בשמן זה הרי זה הוכיח בבירור שהשמן טהור ואף לא הוסט, ולכן כבר בלילה הראשון היה נס שידעו בבירור כי השמן טהור. (תכלת מרדכי)
הדלקה למרות י"ג פרצות
'ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות' (רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"א) אם נתאפשרה הדלקת המנורה בבית המקדש למרות שהיתה מוקפת בשלש עשרה פרצות שבדרך הטבע היו צריכות לכבות את הנרות, הרי זה יחשב לנס גדול ביותר. (נס לשושנים)
יום נוסף להודות על הנסים האחרים מכל הזמנים
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, דקבעו יום ראשון אף שלא היה אז הנס ביום זה, להורות בא דכשעושים זכר לנסים יזכרו אז גם נסים שכבר עברו להודות ולהלל גם עליהם, ע"כ כיון שקבעו ז' ימים להודות על הנסים של ימים ההם, כבר קבעו עוד יום להודות גם על נסים האחרים מכל הזמנים. (כנפי אלישע)
יום ראשון זכר לנס שירד השפעות מיוחדות לכל הדורות
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר דע"ז קבעו שמונת ימי חנוכה, שעשו את יום השמיני זכר לזה הנס שהשפיע על כל הדורות שיוכלו להתקיים גם כשיהיו בתכלית השפלות, וזהו שאמר "עת לעשות לה'", וידוע שעשיה הוא הבהי' היותר קטנה, וזהו "עת 'לעשות' לה'", דהיינו לתקן גם בחינת עשיה, וע"י נר חנוכה יכול להעלות גם כשהוא בבחינת "הפרו תורתך". שע"י נר חנוכה מחמת גודל הארה יכולים לעלות גם מבחינה היותר קטנה, ויכול להתעורר תמיד באיזה בחינה שיהיה, כי משפיע עלינו גודל כה הנס להתחזק בה' שלא נשקע ח"ו בגודל החשכות. (דברי אמונה)
יצא מן הגשם
הלא היוונים טימאו כל השמנים אם כן כיצד היה שמן טהור בפך זה אלא שאותו פך שמן ניסי נתעלה ויצא מן הגשם ושוב בטל כוחו בתור היותו שמן, זה היה הנס שארע ביום ראשון. (שפת אמת)
כבר ביום הראשון הועיל נס חנוכה לנר מערבי
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר שנעשה נס בנר מערבי שידלק גם ביום, דאין נס נעשה שלא לצורך, וא"כ מיד ביום הראשון היה נעשה נס, דגם הנס דנר מערבי שהיה תמיד בביהמ"ק, הרי בעת הנס דחנוכה היה תלוי בנס חנוכה. וכבר ניכר מאז הנס דחנוכה. ולכן תיקנו להדליק ח' ימים, דגם ביום א' הרי ניכר הנס דנר מערבי. (יגיה אור)
חינוך העבודה
היות ואנטיוכוס גרם ביטול עבודה בבית המקדש, אם כן נתחדשה ונחנכה העבודה ביום ראשון שבו נחו מאויביהם. לכן נקבע חג החנוכה החל מיום כ"ה בכסלו. (שלטי הגבורים)
כיון שנעשה הנס לציבור
הנר שמדליקין ביום הראשון הוא זכר לכך שהנס נעשה לציבור, זאת כי המנורה היתה של ציבור, והלא נס של ציבור גדול הוא מנס יחיד, ובודאי שיש לייחד עבורו גם כן יום הלל והודאה. (מצות נר איש וביתו)
כלי עץ נקובים
לתרץ קושית הבית יוסף יש לומר שלקהו כלי עץ ועשו בהם נקב קטן כדי שלא יקבלו טומאה, וקודם שיזוב השמן ידלק מעט וטוב יותר משלא ידלק כלל כי הגם שמערב עד בוקר מצוה עכ"ז טוב יותר שידלק מעט, והי' נס שדלק כל הלילה ולא זב כלל, ומה שהיה בדרך נס לא חשוב בית קיבול לטומאה, דעל פי פשוט לא היה בית קיבול ושפיר היה הנס גם ביום הראשון, והי' מיושב בזה הרבה קושיית, והגם שקשה לחדש כן עכ"ז פטיט דאורייתא טבין. (יכהן פאר)
כנגד המשיח שהוא המלך השמיני
חג החנוכה הוא עניין חינוך והתחלת בנין בית המקדש השלישי, לכן הוסיפו נר שמיני לרמז על ביאת משיח צדקנו שהוא המלך השמיני, שגם אז יתגברו עדת ישורון בלימוד התורה וחיזוק האמונה כשם שהיה בימים ההם בעת התגברותם על האויב. (לב אריה)
כניעת האומות תחת יד ישראל
נ"ל ליישב קושית הבית יוסף ע"פ מה דאיתא במדרש תדשא על הפסוק בדברי הימים ב' "ויעש את מנורת הזהב עשר" – כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היה בה שבעה נרות הרי שבעים, כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות היו דולקות היו מתכבשין, ומיום שכבו הנרות נתגברו וכו' ע"ש.
אנו רואים מדברי המדרש שכל זמן שישראל מדליקין נרות המנורה ידם על העליונה, ובאם ח"ו אין מדליקין אז יד האומות על העליונה, וכשגברה מלכות יון הרשעה על ישראל נתבטלה הדלקת המנורה וכשגברה יד ישראל ונצחום שוב נתחדשה הדלקת המנורה, והדלקתה מורה שיד ישראל על העליונה.
ובזה מיושב קושית הבית יוסף למה אנו עושין ח' ימים כיון שעל יום אחד היה שמן, דאדרבה, הדלקת יום א' של המנורה הורה לכל שיד ישראל גברה על השונאים והאומות מתכבשים, וע"י הנס של שמן הוסיפו שבעה ימים על יום א', והעיקר היא ההתחלה וזה היה בכ"ה בכסליו. (נר למאה)
כתית למנחות דלק טוב כמו כתית למאור
ובזה יש ליישב קושית הבית יוסף דמה היה הנס ביום הראשון, די"ל כיון דהשמן היה מהמוכן לחביתין כמבואר לעיל בקושיא ה', והרי קיי"ל 'כתית למאור ולא כתית למנחות', א"כ גם ביום ראשון לא היה כהלכתו למנורה, אלא דכפי האמור כאן לא היו מעכבין הפרטים מצד חוק התורה, ורק בטיב ההדלקה, ולכן היה הנס שדלק יפה כמו שמן כתית למאור, שיקיימו המצוה כדינה. (קונטרס ברכת שמעון)
לא שלט האש בפתילה
עוד נ"ל לתרץ קושית הבית יוסף, דהנה הפני יהושע הקשה על הא שתירצו קושית הבית יוסף שבכל יום ויום נשארו הנרות מלאין, דהא אמרינן בגמ' (מנחות דף פ"ח) 'נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה', א"כ לא הי' השמן ראוי למנורה, וראיתי מתרצים קושיא זו לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל דדוקא היכא שהפתילה נעשה דשן, אז צריכין להסיר השמן וליתן שמן אחר נקי, אבל אם הפתילה לא נעשה דשן אז לא נצרך להסיר השמן, ומיושב קושית הפני יהושע.
ולפי זה יש ליישב קושית הבית יוסף דגם ביום א' הי' ניכר הנס בהפתילה שלא שלט בה האש כלל, ונשארה נקיי' כמו קודם הדלקה כמו שפירש הרשב"ם גבי הסנה, ולא נעשה ממנה לא פחמין ולא דשן, וממילא מותר הי' להדליק משמן זה כל ח' ימים, ומיושב קו' הבית יוסף. (נר למאה)
להורות לנו שה' יצילנו גם להבא
טעם הענין שקבעו חז"ל שמונת ימי חנוכה, י"ל משום שרצו להודיע לדורות שהנצחון שנצחו את היוונים היה נס גדול, שכל עיקר כוונת היוונים היתה לאבד דת יהודית ולהפך אור לחושך, וכלל ישראל לא הבינו זאת רק מעט מזעיר חשמונאי ובניו, ולכן שאר העם לא מסרו נפשם כראוי לענין זה, ואפילו הכי עשה הקב"ה נסים גדולים להורות לנו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, ואם יקום עלינו ח"ו עוד אומה רשעה כאלה, נדע למסור נפשנו יותר, ולזה בא ענין ההתעוררות בנס שנעשה בפך של שמן ז' ימים, וקבעו ח' ימים לעורר על נס הנצחון שהיה נס הנוגע לעיקר שרשן של ישראל.
ולכן ביום ח' שמדליקין שמונה נרות והנס לא היה רק ז' ימים, וכקושית הבית יוסף כידוע, עי"ז ניכר ונתפרסם עיקר הנס, דהוא נס ההצלה, שנר ישראל לא יכבה לעד, ולעורר אותנו על להבא שיאיר הקב"ה אורו עלינו ובמהרה יוציאנו מאפילה. ועל זה מרמז הדלקת יום ח', אפילו שלא היה אז נס השמן כנ"ל, אבל אנו מדליקין מפני נס ההצלה שנשארנו דבוקים בהקב"ה שהוא נר ישראל. (אהל משה)
לזכר זה שבטחו בהשי"ת לבדו
עוד יש לומר לתרץ קושית הבית יוסף, דנודע מפי ספרים וסופרים כי בימי היוונים היו הרבה מתיוונים בישראל וחשבו שעי"ז ינצלו מהם, אלא שהחשמונאים הקדושים לא ראו בזה דרך אשר ישכון אור, וממילא לא הי' להם שום עצה אחרת רק להרגם ובכך לא יזיזו זיז כל שהוא מדרך התורה הקדושה, ועי"ז באמת באה תשועה גדולה בישראל, ולכן י"ל נקבע שפיר יו"ט ראשון דחנוכה לזכר זה שבטחו בהשי"ת לבדו, ויצאו נגדם למלחמה כי אין שלום אמר ה' לרשעים, וזהו עיקר היו"ט של חנוכה. (פרדס חיים)
לזכר חנוכת ביהמ"ק השני
עוד יש לומר לתרץ קושיית הבית יוסף, דאת היום הראשון קבעו לזכר חנוכת בית המקדש השני שהיה אף הוא בימי חגי הנביא ביום כ"ד בכסליו. ואע"פ שאינו באותו היום ממש, כיון שהוא בזמן סמוך, וכיון שראוי לתקן שבעה ימים לחנוכה, הוסיפו יום נוסף לזכר זה. (ספרים)
ליל כ"ה כסליו היה הלילה הארוך ביותר
לפי שבאותה השנה היה ליל כ"ה בכסליו הלילה הארוך ביותר בשנה, שבו היתה התגברות החושך הגדולה ביותר, ומתוך גודל החשכות האיר להם הקב"ה ועשה להם נס זה, וע"ז קבעו גם יום א' ליו"ט. (בני יששכר)
לפי שביום הראשון גמרו לבער את הע"ז מביהמ"ק
ויש לומר ע"פ מ"ש הפר"ה בסי' תר"ע בשם הרא"ם, דנעשה הביהמ"ק בית עכו"ם בעוה"ר, שהכניסו שקץ למזבח ונטמאו כל השמים בדין תקרובת עכו"ם, כדאיתא במס' ע"ז (דף נ"ב) וכו'. ולפי זה בשעה שנצחו החשמונאים קיימו המצוה לאבד ע"ז מארצינו, וכ"ש מהבית הגדול והקדוש שנקרא שמו ית' עליו שנתחלל בעו"ה ע"י הרשעים היוונים.
ולפי זה י"ל דעשו יו"ט ביום ראשון דחנוכה על שגמרו מצוה גדולה וחשובה כזו לאבד ע"ז מהביהמ"ק, אין לך מצוה גדולה וחשובה מלעקר ולשרש ולאבד ע"ז מארצינו וכ"ש מביהמ"ק, ולכך עשו אותו יו"ט, ומיושב קושיית הבית יוסף למה עשו חנוכה ח' ימים הלא הי' די על יום אחד, דאיה"נ יום ראשון הוא על שזכו לקיים מצוות עקירת ע"ז. (אור שמונה)
לפי שבקשו היוונים לבטל את המצוות שמעל לדרך הטבע
מצוות חשובות אלו דהיינו שבת חדש ומילה המה מצוות הגבוהות מדרכי הטבע, ולכן בקשו היוונים לבטלם למען יהיו כולם במושג הטבע. ולכן כאשר ארעה נס הזו בעליל כי הכל מאתו ית"ש, אם כן נימוק נעלה יש בקביעת חג ביום ראשון שבו ארע הנס זה אשר גילה ענין מופלג זה. (היכלי שן)
מאורות נתן
על ידי הדלקת הנרות ביום הראשון נמשכו ונפתחו אורות מזהירים שלא היה כמותן בשעת הנס, וכנגד בחינה גבוהה זו הוסיפו לחגוג גם ביום הראשון. (ישמח משה)
מדת חכמה
כ' בזוה"ק דשמן נקרא חכמה והם פגמו כל המדות ולא נשאר כי אם פך אחד דרומז למלכות דהוא בהי' אמונה דבאמונה לא שייך פגם ח"ו דאמונה יכול להיות בלא חכמה כידוע והנס הי' שיהי' בין הכל לשמונה ימים רומז לבינה וחזרה עד לחכמה, וזהו ומצאו מונה בחותמו של כ"ג דהוא בהי' אברהם דהוא האמונה וכמ"ש נשבע ה' בימינו וכו' אתה כהן וכו' וממנו מתנוצצין כל האורות כמ"ש הזוה"ק על פסוק וירד יהודה דז' סמכין מקבלין אור מחד סמכא בבחי' וצדיק באמונתו יחי' והבן. (הרי בשמים)
מורשת ישראל והשלכת דעות כוזבות
בעת מלחמה קשה זו מעטים בלבד שמרו על מורשת ישראל סבא ואילו רובם נמנו על המתיונים. ואולם משאירע נס נצחון זה וקבעו ימי חג בהלל והודאה או אז התאחדו כולם ביתר שאת ועוז וקיבלו עליהם את החג באהבה ובקדושה ובכוונה איתנה לחזק בדקם ולהשליך את פסיליהם ודעותיהם הכוזבות מאחרי גוום.
ומתורץ קושיית הבית יוסף שקבעו יום טוב גם ביום א', על השלכת הריעות כוזבות וההתחזקות במורשת ישראל. (כ"ק הגה"ק מקלויזנבורג)
'מי כמוך באלים ה' בגי' נר
עוד יש לפרש קושית הבית יוסף בדרך זה, שכן הוא האמת שנס של השמן היה רק שבעה ימים האחרונים ואף על פי כן קבעו גם יום הראשון לחנוכה, שהיה בו עיקר הנס של תגבורת בית חשמונאי. וא"ת ולמה מדליקין שמן ביום זה הראשון, ויש לומר כי יהודה היה צועק במלחמה מ"י כמ"וכה בא"לים ה' גימט' נ"ר (ואעפ"י שלא נכתב וא"ו במלת כמ"כה, אבל מחמת החולם הוה כאלו נכתב בוא"ו). (בת עין)
מלחמה רוחנית
יום ראשון עושים לזכר נצחון המלחמה הרוחנית, אשר למרות היותם טרודים בעסק מלחמת היוונים, נעשו להם ניסים ולא נטשו את עסק התורה והמצוות. (דברי יואל)
מנוחת הנפש
בימים ההם כשעמדה מלכות יון הרשעה על עם ישראל בגזירות רעות ואכזריות, היה להם פיזור הנפש ולא היתה דעתם מיושבת כלל מרוב התלאות. ברם ביום המיוחל יום כ"ה בכסלו אשר בו נחו מאויביהם השיגו את מנוחת נפשם וההלו לסמוך ולבטוה בה' ועל ידי זה זכו לנס הגדול בנרות המנורה. אי לכך ודאי שיש לקבוע יום טוב ביום הראשון אשר בו זכו למנוחת נפשם ולסמיכת בטחונם בה'. (דרשות מהרי"ץ)
מנורה גדולה
בעת ההדלקה ביום הראשון הבחינו החשמונאים כי המנורה שלהם גדולה מהמנורה הקבועה שהיתה בבית המקדש, ולזכרון ופרסום ענין נשגב זה שנפל בחלקם ונחשף בהדלקת יום הראשון קבעו להדליק נר גם ביום כ"ה – הוא יום הראשון. (נס לשושנים)
הנס שנפלו זדים ביד עוסקי תורתך
הבית יוסף הקשה על מה קבעו את היום הראשון, כיון שנס השמן לא היה רק ז' ימים, ונראה לתרץ שבמלחמה זו נעשה נס מיוחד, וכמו שאנו אומרים ב'על הנסים' – 'וזדים ביד עוסקי תורתך'. שנכנעו היוונים הרשעים תחת יד החשמונאים הצדיקים שהם מ'עוסקי תורתך', ואף שמדרך עוסקי התורה שהם חלשים ותשושי כח, וכדאיתא בחז"ל 'מאן מריעי רבנן', בכל זאת בסייעתא דשמיא נצחו החשמונאים את היוונים. ועל ענין זה קבעו את היום הראשון. (ספרים)
מנורה רומזת לתורה
נר נוסף קבעו להדליק במנורה כדי לגלות ולפרסם בזה שזכות המנורה היא זו שהגינה וביטלה הגזירות, ובודאי פרסום רב יש בזה שהרי המנורה רומזת לתורה, כמאמר חז"ל (במסכת בבא בתרא דף כ"ה ע"ב) 'הרוצה שיחכים ידרים וסימניך מנורה בדרום'. (נס לשושנים)
מעשה יהודית
אף שאמנם היה נס השמן שבעה ימים למרות כן הוסיפו לחגוג יום נוסף זכר למעשה יהודית שהאכילה מאכלי חלב לאליפורני ואחר כך ערפה את ראשו. (נס לשושנים)
מצאו את המנורה מלאה שמן
ביום ראשון עת באו להדליק את המנורה על ידי השמן שנמצא ראו כי המנורה מלאה שמן ואין צורך למלאותה בשמן שבפך, ולציון מחזה מפליא זה קבעו לחוג יום נוסף. (מצות נר איש וביתו)
מציאת שמן המשחה
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, דאיתא בגמ' (יומא נב ע"ב) שיאשיהו המלך החביא את שמן המשחה, עוד איתא (כריתות ה ע"ב) שבשמן המשחה נעשו הרבה נסים, שאע"פ שהיה בו רק י"ב לוג משהו ממנו את המשכן וכל כליו, ואת אהרן ובניו בכל שבעת ימי המילואים, ואת כל הכהנים הגדולים וכל המלכים, ועדיין נשאר שלם לימות המשיח. ובזה י"ל שבזכות כוחם של החשמונאים זכו למצוא את אותו שמן המשחה המסוגל לניסים, ולזכר זה קבעו גם את היום הראשון ליו"ט. (הרה"ק מסאטמר)
נס הנצחון
עוד יש לומר שאף שבלילה הראשון לא היה נס בגוף השמן, למרות כן נקבע לחג משום נס הנצחון, ואת שאר הלילות תקנו אכן על נס פך השמן. (פרי חדש, וכ"ה בבנין שלמה, מאירי, העמק שאלה)
נס נסתר
בענין חנוכה היו שני ניסים, הראשון היה נס נסתר על פי הטבע בניצוח רבים ביד מעטים במלחמה זו, ואילו השני נס גלוי בשמן שדלק שמונה ימים. ובודאי שהנס הראשון שהיה נסתר גדול בהרבה מהנס השני שהיה גלוי, ולכן מיד קבעו להדליק נרות בחצרות קדשיך ביום הניצוח הוא יום הראשון. אך משראו כי גם בימים הבאים דולק שמן זה אז קבעו לחג זה שמונה ימים, אבל באמת עיקר קביעת חג זה היה על הנס הנסתר שהיה ביום הראשון. (תקון שלמה)
נר מערבי בלא הוספת שמן
עוד י"ל שלא הי' בפך רק על שבעה נרות מערב עד בוקר ולא ליתן לנר מערבי בבוקר, רק ששכינה שורה בישראל ודלק בנס, ועשו זכר לנס ההוא אף שתמיד הי' אותו נס ולא עשו זכר, כי אמרו מעשה נסים שנעשו במקדש, שלא הי' נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים, ופרש"י דנס גדול הוא זה, שאילו אירע פסול בשלשה דברים האלו הי' נדחה לגמרי כי אי אפשר להכין אחרת, כי קצירתו ולקיטתו הי' בליל ט"ז ניסן, וכן שתי הלחם לא דחה יו"ט.
א"כ בכל יום אם לא הי' דולק הנר מערבי מערב ער ערב הי' אפשר ליתן שמן להדלקה אבל ביום הזה שלא הי' שמן הי' הנס גם ביום הראשון וזה דלא כדברי הט"ז שהי' צריך להשאר שיחול הברכה, כי באלישע שהיה הברכה על פי ברכתו הי' צריך להיות דבר מועט ולא שיחול הברכה על אין, אבל נס חנוכה הי' מהשי"ת גם אם לא הי' נשאר הי' חל הברכה. (חידושי מהר"א – סוכטשוב)
נר נוסף כנגד הזמן שלא הדליקו בו את המנורה
י"ל עפ"י דאיתא בשו"ע (או"ח רס"ג ס"א), שאשה ששכחה פעם אחת להדליק נרות שבת צריכה להדליק כל ימיה נר נוסף, ועד"ז י"ל הכא נמי, כיון שנאנסו ולא יכלו להדליק את המנורה כל זמן המלחמה, ע"כ תקנו לדורות להדליק בכל שנה ושנה יום נוסף. (נס לשושנים)
נרו יאיר
במסכת נדה (דף ל ע"ב) שנינו, כשתינוק נמצא במעי אמו נר דלוק על ראשו ומלאך מלמדו תורה. הנה מסתבר שנר דלוק ולימודו של מלאך לתינוק בולד כשר אמור ולא כן כשנולד בהעדר כשרות. ולפי זה יש לומר שאז בעת הגזרות הקשות לא זכו כולם לנס זה, ומשגברו מלכות חשמונאי שנתבטלו הגזירות שב ונשנה להם הנס האמור. אי לכך הוסיפו חז"ל עור לילה אחר להדלקת נר נוסף זכר להישנות אותו נס של "נר דלוק" על ראש תינוק. (יד כהן)
נשאר כהן טהור
נ"ל דגם ביום הראשון היה נס ע"פ מה שהקשה הב"ה דהא הכהן הי' טמא דהא הרגו אנשים והיו טמאי מתים וא"כ גם בהדלקת שמן בלילה ראשונה היה נס זה גופי' שלא נטמאו כל ישראל והיה כהן טהור להדליק את המנורה ע"ש. (נטעי אור)
נשיא הכהנים
היות ונס הנצחון הופיע על ידי בני חשמונאי הכהנים לכן ייעדו יום מיוחד להוג גם בו לזכרו של אהרן הכהן – נשיא הכהנים. (נס לשושנים)
נשלח להם הפך מן השמים
לתרץ קושית הבית יוסף עלה בדעתי לומר, דאמנם טמאו היונים כל השמנים שבהיכל, ובדקו הכהנים בחיפוש אחר חיפוש ולא מצאו שום שמן שלא שלטו בו ידי טמאים הללו, ובפתע פתאום נתגלה במקום גלוי ונראה פך אחד של שמן שנזדמן להם מן השמים, וכעין דמצינו בבנות לוט שנעשה להם מעין של יין במערה (עיין ב"ר פרשה נ"א וברש"י בפי' החומש שם), וכן מצינו בכמה מקומות, וזה היה הנס ביום א'. (שפע חיים)
ע"י שנכנסו היוונים להיכל נתעורר הנס
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, דעל כך נוסד יום א' דחנוכה, כמו שת"ב הוי יום מועד של ששפך הקב"ה המתו על העצים והאבנים. כך בליל א' של חנוכה שמחים על שנכנסו היונים להיכל שמזה נתעורר ישועה לישראל. ועדה"כ (דברים ח, ה) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך". ויבואר בזה מה שיסד הפייטן (בזמר מעוז צור), 'יונים נקבצו עלי וכו' ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים'. ועי"ז נתעורר ריוח והצלה לישראל – 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים', ועל כן 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים' היינו גם יום ראשון לפי שבו נתהפך מדת הדין על אומות העולם. (שפע חיים)
על ביטול כח הס"א
י"ל שעיקר הנס שאירע ביום הראשון, הוא שמצאו את פך השמן, ועי"ז נכנע הס"מ, לפי שפ"ך הוא בגימטריא ס"מ, וע"י מציאת הפך נכנעה ונשבר כח הס"א. (בני יששכר)
על האש שירדה מן השמים
גם י"ל לתרץ קושיית הבית יוסף, וגם לתרץ מה שהוקשה על דברי היוסיפון דהחשמונאים התפללו להקב"ה שישלה להם אש מן השמים ונענו וירד להם אש מן השמים, דלמה התפללו כן להטריח כלפי מעלה לעשות להם נס שלא נצרך, ולאיזה צורך רצו באש מן השמים.
וי"ל דתפלת הכהנים לא שמן השמים היתה אזביום ההוא אחרי שמצאו פך שמן וראו כי אין בו להדליק רק ללילה אחד, ועל כן התחכמו ובקשו מהקב"ה על אש מן השמים שידעו כי אינו שורף כלל, וממנו הדליקו המנורה, ולכן לא נשרף השמן כלל, וקיימו בזה שפיר מצות ההדלקה, כי התורה לא צוותה רק להדליק את המנורה ולא לשרוף את השמן. ובזה מתורץ קושיית הבית יוסף, כי יום הראשון נקבע לזכר נס דהורדת אש מן השמים, שנס זה היה חלק מנס דמנורה. שמכח נס זה נעשה נס דמנורה, שדלקה שמונה ימים. (מנורת הזהב)
על הכחות השמירה החדשים שנתגלו
לקושית הבית יוסף יש לומר, שקבעו את היום הראשון ליו"ט, לפי שאז היתה זו הפעם הראשונה בה היתה מלחמה רוחנית כ"כ חזקה עד שחלק כל כך גדול מהעם נמשך אחרי כהות הרע ונהפכו למתיוונים.
וכאשר נצחו החשמונאים את היוונים, נתגלו ונשפעו כוחות חדשים של שמירה והגנה מפני רוחות רעות ודעות כוזבות לדורי דורות, ולזכר זה קבעו את היום הראשון ליו"ט. (ספרים)
על הנס הקבוע שלא נחלש אור הנרות
על קושית הבית יוסף הלא על יום אחד היה שמן ולמה קבעו ח' ימים, אמרתי בפשטות, כי לכאורה היה בכל יום נס במנורה כאשר ביארתי במקום אחר על פי הגמרא (ביצה כב ע"א) 'המסתפק מן הנר חייב משום מכבה'. ופירש בתוס' שם דעל ידי שממעט השמן נקטן הלהבה, ואם כן גבי נרות המנורה גם כן לפי דרך הטבע היה נקטן האור במשך ההבערה, וזה היה אצלם הנס שלא נחלש אורם. כמו בנר מערבי שלא כבה לגמרי. ובזה יובן הכתוב "בהעלותך את הנרות" – דהיינו שידלקו כמו שיעלה אותם ולא שיקטנו במשך זמן ההדלקה, וזה 'להגיד שבחו של אהרן' – שלא שינה מזה וקיים 'ויעש כן אהרן'.
אמנם עם כל זה, לריבוי אור זה לא היה אפשר לעשות זכר, רק כשנעשה הנס הנגלה של המנורה ברבוי השמן סמכו לו זכר גם לנס זה ביום הראשון, וזה 'ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן', כי בהנר מערבי היה עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב ע"ב ועוד) ורומז תשועה גדולה ופורקן, היות כי 'עמו אנכי', 'כהיום הזה' – כן גם הנס של היום הזה מורה על זה, ועל כן מסיים על זה 'ואחר כך באו בניך וכו' וקבעו שמונת ימי חנוכה' גם על זכר נס יום ראשון. (אמרי יהודה)
על הנר המערבי שחזר לדלוק
הלא אור המנורה סימן הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל והמכוון לנר מערבי שדלק תדיר כמבואר בגמ' (שבת דף כ"ב ע"א), אותו נס גדול שב והופיע להם עתה משהדליקו את המנורה ביום ראשון ששוב לא כבה הנר המערבי. (שו"ת בנין שלמה)
על השמחה שהכל הלך למישרין
עוד יש לתרץ קושית הבית יוסף על פי מה שכתב בנר למאה, שהדלקת המנורה בלילה הראשון היתה ע"י עץ ארוך שהכניסוהו מבחוץ אל תוך ההיכל, מכיון שהכהנים היו טמאים וכו' עיי"ש דבריו, וגם שהיה להם רק שמן מצומצם כדי הדלקת לילה אחד בלבד, וממילא חששו מאד שמא לא יצליחו לקיים את ההדלקה כראוי, ולאחר שבעזהי"ת הדליק הכהן את המנורה כדת וכדין, היתה השמחה גדולה עד מאד, בבחינת מה דאיתא על הכהן הגדול במוצאי יוה"כ – 'ויו"ט היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש', ועל זה קבעו את היום הראשון ליו"ט. (ספרים)
על השמחה שהקב"ה בעצמו עשה לנו נס
לתרץ קושית הבית יוסף יש לומר, ובהקדם, דהנה יש להקשות מפני מה שוחטין את הפסח בי"ד ועושין אותו יום טוב, הלא עיקר הפסח הוא על נס יציאת מצרים, ואם כן מן הראוי היה לשחוט את הפסח ביום ט"ו, ומפני מה אמרה תורה לשחוט אותו בי"ד. אך נראה לתרץ בדרך משל, למלך גדול ואדיר שנתן מתנה לכמה אנשים, והנה יש כאן ב' כתות, הכת האחד לא נחשב בעיניהם לדבר גדול מה שהמלך נותן להם, רק הם חפצם במתנת הנס, והכת הב' אשר הם במעלה גדולה מהראשונה ולהם חכמה בשכלם, מגיע להם ב' מיני תענוגים, הא' על המתנה, והב' על שמלך גדול ואדיר יחפוץ באהבתם.
והנמשל בזה, שמלך מלכי המלכים הקב"ה עשה לנו טובה גדולה אשר ראוי ליתן שבח על זה דהיינו בהוצאת מצרים, דאיתא במדרש שהשטן קיטרג הללו עובדי עבודה זרה וכו', ונמצא שלא היה שום התעוררות דלתתא רק מתנתו יתברך היתה מתנת חנם, וכיון שכן איך ראוי ליכנס בשער החכמה ולהשוות לחכמים במדותם דהיינו לשמח את עצמם בכל מיני שמחות, אחד על המתנה בעצמה, והשניה על שמלך גדול ונורא הוציאנו ממצרים כמאמר בעל הגדה אני ולא מלאך וכו', וזה רק מחמת גודל אהבתנו אליו יתברך כי חפץ בנו המלך ואין מערבין שמחה בשמחה, לכן צותה התורה לשחוט הפסח בי"ד.
וידוע מאמר חז"ל יכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון', שגם באותו הנס דחנוכה היה גם כן ב' מיני שמחות, וצריך לעשות גם כן זכר לב' מיני שמחות, כי אף על פי שלא היה הנס אלא שבעה ימים הוסיפו עוד יום אחד להיכר שמחה השניה. (קדושת לוי)
על השמחה שנתקבלה תפלתם
עוד יש לומר ליישב קושית הבית יוסף, על פי מה דאיתא ביוסיפון והובא בסדר הדורות, דכשבאו להדליק הנרות לא מצאו אש להדליק, לפי שאי אפשר להדליק את המנורה אלא מאש המזבח, והתפללו וזעקו אל ה', ושמע ה' לתפילתם ויצאה אש מן המזבח, ובה הדליקו את נרות המנורה.
ובזה אפשר לומר שעל השמחה הגדולה ששמע ה' לתפילתם ועלו מעשיהם לרצון לפניו, קבעו את יום א' נמי ליו"ט. (ספרים)
על חידוש מלכות ישראל
בבית שני- כשמלכה מלכות הרשע על ישראל, נגזרו גזירות רבות על ישראל עד שריהם ה' על בני ישראל וגברו החשמונאים והרגו ביוונים וגירשום מהארץ, והעמידו מלך מהכהנים וזה היה ביום כ"ה בכסלו, ולזכר חידוש המלכות הוסיפו עוד יום לחג. (מאי חנוכה)
על חיזוק האמונה בדברי הנביאים
החתם סופר בדרשותיו לחנוכה (שנת תקצ"ד – ד"ה ברמב"ם) כתב, שכל זמן שלא אירע נס במנורה לא האמינו שנצחון זה יהווה גאולה מושלמת ממלכות יון, שהרי ראה זכריה בנבואתו (זכריה ד) כי עם גאולת ישראל יתרהש נס במנורה. ואולם משאירע הנס מיד עם מציאת הפך נתהזקה אמונתם התמימה בדברי הנביאים. לזכר זה קבעו להלל ולהודות גם ביום הראשון. (קונטרס חידו"ת מהר"ם ט"ב)
על חיזוק האמונה בדברי חכמים
נס יום ראשון מתבטא במה שנמצא בו הפך כשהוא טמון בקרקע והוכיח שלא הוסט על ידי הנכרים המטמאים כזבים, ובכך נתחזק בתוקף תקנת חכמים שדבריהם אמת וצדק, ואמרו(במסכת נדה דף ל"ד ע"א) שהנכרים מטמאים בהיסט כזבים. (קונטרס חידו"ת מהר"ם ט"ב)
על לימוד הזכות שנתעורר על ישראל
יונים נקבצו עלי אזי בימי השמנים וכו'. יבואר בהקדם לתרץ קושיית הבית יוסף למה מדליקים בליל ראשון שלא היה בו נס, שהרי היה בו להדליק יום אחד. ונראה דהנה מצינו שתשעה באב איקרי מועד (עי' שו"ע סי' תקנ"ט סעיף ד'), והוא תמוה דאיזה מועד ויו"ט הוא יום שריפת בית אלקינו, וכבר צווה ע"ז הגריעב"ץ במור וקציעה. ובפשטות נראה שזה ע"ד דאיתא שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה המתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל וכו' (עי' קידושין ל"א ע"ב וברש"י שם).
וביאור הענין, כי היה אז קיטרוג גדול על ישראל שהרבו עוונות והמרו בדברי החכמים ופגמו בקדושת המקדש, ומשהוצת אש בציון היה לכולם צער ושברון לב, וביוסיפון (פרק צ"ד) מסופר שרבים מהם נפלו באש הקודש כי אמרו אין אחר שריפת בית ה' חיים עיי"ש, ואז נתעורר לימוד זכות על ישראל לאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שכל האומות חירפו גידפו וניאצו את ה' בהיכל דבירו, ואילו הגרועים שבישראל אשר עליהם היה הקיטרוג שמחללים את מקדש ה' הנה זה עתה מוסרים נפשם על כבוד המקדש, ובכך נתבטל החרון אף ונמתקו כל הדינים, ולכן הוי יום ט"ב קצת מועד.
וכמו כן בימי היוונים שהרבה מבני ישראל נגררו אחריהם, והמקטרגים הרבו להסטין על עם ישראל, על כן עשה ה' ככה שהיוונים נכנסו להיכל ופרצו בה פרצות, ונצטערו עם ישראל ונתעוררו בתשובה וחרטה וחירפו את נפשם לצאת במלחמה נגד היוונים, ובכך סר מעליהם מדת הדין ונתהפך על היוונים הרשעים.
ועל זה הוי היו"ט ביום ראשון דחנוכה, שלפי המבואר ברמב"ם הל' חנוכה לא נצחו עד יום כ"ה ולא לפנות ערב ביום כ"ד, ונמצא שבמקצת מן יום כ"ה עדיין היו היוונים שם, ועל הא גופא שמחים שהשי"ת ברוב רחמיו על עמו סיבב זאת שייכנסו היוונים ויטמאו כל השמנים. וזהו אומרו, יונים נקבצו עלי וכו' וטמאו כל השמנים, ומזה נתעורר לימוד זכות על ישראל, ועל ידי כך ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, ולפיכך בני בינה ימי שמונ"ה קבעו שיר ורננים, היינו גם ליל א וכמו שט' באב איקרי מועד על ששפך חמתו על העצים והאבנים כנ"ל, והבן. (לקט שושנים)
על מה שנמלט הפך מעיני היוונים
ועוד אפשר לומר בס"ד לתרץ הקושיא של הבית יוסף, שזה גופא הי' הנס, שהרי מלשון הגמ' מוכח שהיו שם הרבה כדי סופכי שמן במקום, וכמ"ש "שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל" ומה שפך קטן זה נמלט ונעלם מתחת עינם ונשאר בחותמו של כהן גדול, דבר זה עצמו לנס יחשב. (קול מנחם)
על מזוזות ביתך
היוונים גזרו והזהירו למען לא יהיו דלתות על פתחי הבתים כדי לוודא שלא קבעו בהם מזוזות. אי לכך כשנצחום בני ישראל קבעו להדליק נרות על הפתחים כדי לתקן עוון זה שנאנסו בו, ולזכר זה אף הוסיפו עוד יום. (נס לשושנים)
על נס ההצלה שהיה ע"י הכהנים
לתרץ קושית הפוסקים נראה, כי יום ראשון קבעו הלל על הנס בעצמו שהצילנו מיד היוונים ומסר גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וכו', ושבעה ימים אחרים ההלל הוא על נס דשמן, ומה שמדליקין ביום ראשון כיון שמצות יום א' מחמת הצלת נפשות ולא מחמת נס דמנורה, א"כ למה קבעו להדליק בראשון. יש לומר לפי שהנס נעשה על ידי מלכות בית חשמונאי הכהנים ונשיא הלוי אהרן, וקרבנו של חנוכת המזבח נרות כמבואר במדרש בהעלותך בגלל כן הדליקו ביום א' ולא על נס דמנורה כי אם על הצלת נפשות שהי' ע"י אהרן. (קדושת לוי)
על נס הנר המערבי
לתרץ קושית הבית יוסף נראה, דהנה ידועה השאלה מ"ט לא קבעוהו גם לשמחה ויום טוב. וי"ל דקביעות היו"ט של חנוכה אינו כקביעות שאר ימים טובים על שם מעשה שהי' אלא עיקר הענין הי' בזה, כי אחר שהיו כל ישראל בצרה גדולה בגוף ובנפש, שהרי רצו להעבירם מן הדת ולמשול עליהם בכלל, והיתה המלחמה נגד האויבים מלחמה כללית על כל קיומם. והבורא ב"ה עזרם ונצחום. אך פשוטי העם יכלו לטעות ולתלות הנצחון בדרך הטבע, שגברה יד ישראל, לזה קבעו את היום טוב בהלל והודאה, פירוש להודות שהנס הי' מן השמים ולא בדרך הטבע. ולכן לא קבעום לשמחה ויום טוב, רק להודות להשי"ת על הנס, כי עיקר התכלית בזה הי' לפרסם שהי' הנס מן השמים.
ולזה קבעו זכרון הנס בנר חנוכה דוקא, כי נרות המנורה מורות לנו שהשכינה הקדושה בתוכנו, כמו שאמרו רז"ל (שבת כב ע"ב) בנר מערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל שבה הי' מתחיל ההדלקה ובה הי' מסיים הטבת הנרות, הרי שרבוי השמן והאורה במנורה מורה על השראת השכינה, וה"נ בנס חנוכה הראה הקב"ה לישראל ע"י רבוי השמן והאורה במנורה שהשכינה בתוכם, כדי שידעו שבכח זה דייקא נצחו, ובזה אתי שפיר קושיית הבית יוסף דיום הראשון גם הוא בכלל הנס, אע"פ שהי' בו להדליק יום אחר. (נחל יצחק)
על נצחון המלחמה, ולזכר ריבוי החסדים שנשפעו ביום הראשון
עוד יש לתרץ, ונוכל לומר בדרך זה, דהנה עיקר הנס היה ע"י יהודה שהיה מרגלא בפומיה מ"י כמו"כה באל"ים ה' שר"ת המה אותיות מכב"י גימטריא הסד, וזה היה עושה כדי להשפיע הסדים ממקור ההסדים.
ועכשיו נוכל לומר שמה שאנו מברכים בלילה ראשון להדליק נר חנוכה, אינו מצד הנס שהיה ע"י השמן, כי באמת בליל הראשון לא היה נס כלל מצד השמן. שהרי היה שמן על לילה אחת, רק הדלקת הנר שאנו מדליקין בלילה הראשונה הוא מצד הנס שנמסרו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים, ולזה קבעו יום ראשון דחנוכה מחמת הנס שנעשה בו מצד נצחון המלחמה, ומה שמברכין גם בליל הראשון להדליק נר חנוכה, לרמז שע"י בחינת נר היה הישועה, היינו שתיבת נ"ר גימטריא מ"י כמוכה באל"ים ה . ופירוש להדליק נר, להמשיך בחי נ"ר גימטריא מכב"י גימט' חס"ד, כן יהי רצון אמן. (בת עין)
על פרסום האמונה
אך י"ל דאת היום השמיני קבעו לזכר הנס שנשארו דבוקים באמונת ה', שנלחמו החשמונאים במסי"נ ונתפרסם אמונת ה' בעולם ע"י שנושעו מהיוונים, ע"כ קבעו את היום השמיני לזכר הנס שהיה בפרסום האמונה. (דברי אמונה)
על שבחר ה' להמציא שמן בדרך נס
י"ל לפי שהיה יכול הקב"ה להמציא להם שמן אף בדרך הטבע, כגון שהיה מעלים מעיני היוונים שמן כדי להדליק שמונה ימים, ובמה שבחר הקב"ה להמציא להם שמן בדרך נס שלא בדרך הטבע, הראה להם הקב"ה את אהבתו וחמלתו עליהם, ועל ענין זה קבעו גם את היום הראשון לחג. (נס לשושנים)
חביבות כאילו נתהוה הפך בנס
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, שישראל בשעה שהיונים טמאו כל השמנים, היה חביב עליהם מאד הפך הזה כאילו מציאת הפך נתהוה ע"י נס וגם בשמים ממעל נתעורר עי"ז לעשות עמהם נס לשאר הימים, נמצא שענין הנס התייחס ג"כ ללילה הראשון, שהרי על ידו נתהוה הנס של שאר הימים. (אמונת משה)
על שהדליקו בשפודין
מש"כ במגילת תענית (פ"ט) ובפסיקתא (רבתי פ"ב) בענין נס החנוכה שמצאו שפודין של ברזל וחיפום בעץ והדליקו בהם, הרי זה מהווה סיבה מספקת לקביעת חג גם ביום ראשון. (פרי צדיק)
על שיכלו לחנך העבודה שצריך לחנך בטהרה
לכאורה יש להקשות למה היה צורך לכל הנס של המנורה הלא היו יכולין להדליק גם בשמן טמא אחרי שטומאה הותרה בציבור, וי"ל שהדין הוא שמתי שהמקדש קיים וצריכים לעשות העבודה בטומאה, אז הותרה, אבל לחנך בתחילה בטומאה לא הותרה, ושם כידוע היו צריכין לעשות חינוך מחדש ולא היו רשאים לחנך בטומאה ע"כ הוצרכו להנס בשמן טהור, ולאחר שראו חביבות החינוך ע"י נס מן השמים, קבעו שם חנוכה על זה.
ובזה יתיישב קושיתו של הבית יוסף שלכאורה לא היה הנס רק ז' ימים, אבל לאשר שרצו לעשות את החינוך, וזהו א"א בטומאה, על כן היה מהצורך שעוד ביום ראשון יכירו את הנס, וע"י הנס יידעו שהשמן טהור, לפי שאין הקב"ה עושה נס על דבר טמא, ומזה יכלו להתחיל בהחינוך. (חידושי הרי"ם)
על שהעלה הכה"ג נשמות ישראל ע"י הדלקת המנורה
עוד י"ל לתרץ קושיית הבית יוסף, עפ"י מה שכתב בספר באר אברהם (לבעל יסוד העבודה זי"ע. מהדורא תנינא, פרשת בהעלותך) דענין הדלקת הנרות הוא, כי מעלת הצדיקים הוא שעל ידי העבודה שלהם הם ממשיכים ומעלים כלליות לבות בני ישראל לאביהם שבשמים. וצוה השי"ת לאהרן הכהן אשר ע"י מצוה זו ימשוך על כלליות ישראל אשר יקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואהרן ברוב קדושתו המשיך לכלל ישראל קבלת עול מלכות שמים בבחינה העליונה. עכ"ל.
היוצא לנו מדבריו, דבעת הדלקת המנורה היה מעלה הכהן גדול נשמת בני ישראל, ומאיר את לבבם לקבל עליהם עול עבודת השי"ת, ומכניסם תחת כנפי השכינה ועול מלכות שמים. והנה אם בכל יום ויום מעלה הכהן גדול נשמת בני ישראל בשעת הדלקת המנורה, בודאי שאז בליל ראשון של נס, אחרי שנים רבות שהיה כלל ישראל בשפלות עצומה, ונתבטלו מתורה ועבודה מאונס ומתוקף גזירות היוונים, ועתה ברגע זו ששוב זכו לחידוש העבודה בבית המקדש ולעמידת הכהן על משמרתו בהדלקת המנורה, שהכהן ברוב צדקתו וקדושתו נתאמץ לטהר לבבות ישראל ולחדש כליותם לעבודתו ית"ש, להחזיר העטרה ליושנה ולתקן מה שנפגמו ונתבטלו מעבודת ה' כל השנים האלו בשעת גזירות השמד. ובכח קדושתו הזריח כהן הגדול אור גדול ונורא ויראת ה' טהורה בלבבות ישראל והכניסם תחת עול מלכות שמים.
ונמצא דמלבד נס שנעשה במנורה בליל ראשון, עוד נעשה בליל ראשון נס ומופת גדול בפעולת הכהן גדול שהכניס בלב ישראל אוצר של יראת שמים. ואם קל יותר לפעול אותות ומופתים בישועות ופקירת עקרות מלהכניס רק שער אחר משערי יר"ש, כמ"ש בספר תפארת שמואל (להרה"ק מאלכסנדר פרשת חיי שרה אות ד') בשם זקינו הקדוש, בוראי שלהכניס אור גדול כזה ואוצרות של יראת שמים הוא נס מופת ופלא גדול יותר ויותר. וראוי על זה בלבר לקבוע חג וזכר לנס. ולכן הגם כי בלילה ראשונה לא נעשה נס במנורה, נקבע לילה ראשונה על נס זה של פעולת הכהן גדול להכניס יראת שמים בלבות ישראל. (מנורת הזהב)
על שהפך היה חתום באות ח'
עוד י"ל לישב קושית הבית יוסף בדרך זה, שכפי הנראה היה חותמו של כהן גדול אות חי"ת, כי זה היה מעלתו יותר על שאר כהנים שהוא היה מלובש בשמנה בגדים, גם האות ה' מרמז שהכה"ג היה דבוק בשלש עשרה מדות הרהמים, כמאחז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום כו', ואות הי"ת בכתב אשורית הוא נעשה מן שני אותיות היינו ו' ז' כזה ה', ואותיות ו-ז הם בגימטריא י"ג. והפך שמן היה חתום בחותמו של כה"ג שהוא אות ח' כנ"ל, לכן קבעו ח' ימי חנוכה. (בת עין)
על שהפך שמצאו היה של חרס שאינו מקבל טומאה
בקו' הבית יוסף מהו הנס ביום הראשון, נראה עפ"י סברא דבמקדש כמו שאין עושיןכלי שרת של הדם (זבחים צ"ו ע"א), וע"ש שאין עושין תנור של מקדש רק ממתכות, כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, כמו כן אפשר לומר שדבר שצריך זמן ושימור, לא היו עושים משל הרם רק מדבר של קיימא שלא נשבר בקל, ולפי זה י"ל שגם את השמן היו רגילין להכין ולהטמין לא בשל הרם, שאינו יכול להיטמא באהל המת, זהו גופיה נס, וזהו הנס של יום ראשון, שלא נטמא מגבו מהחללים של עכו"ם שהיו שם. (ברכות שמים)
על שהתגברו על היוונים שרצו לבטל מהם את ג' המצוות שבת חדש ומילה
בספר דרשות מהרי"ץ כתב: גזירת שלש מצוות שבת חדש ומילה במכוון היתה, באשר מצוות אלו מוכיחים ומעידים על ישראל ששונים הם מכל האומות והמה למעלה הרבה מן הטבע, לכן קבעו שמונה ימים לחג זה כיון שמספר שמונה מסמל את אשר למעלה מן הטבע, ובנס חנוכה נתגלה היבתם של בני ישראל שעומדים למעלה מן הטבע. (דרשות מהרי"ץ)
על שזכו לקיים את המצוות בלי מורא
לתרץ קושיית הבית יוסף י"ל דבחנוכה שהיה נס בפירסום בהצלת נפשות דייקא, שרצו לאנוס את ישראל לכתוב על קרן השור שאין לנו חלק באלהי ישראל (ב"ר ב, ד), לכך תקנו חז"ל היכר לנס זה, דהיינו כמו שבפורים קבעו יום שנחו בהם היהודים למשתה ושמחה, כן נמי בחנוכה קבעו להדליק נר ביום שנתבטלה הגזירה, וזכינו לקיים התורה כתיקונה בלי שום מורא, ותיקנו להדליק נר ביום ההוא, דנר מורה על התורה, דתורה אור, ודרשו חז"ל "ליהודים היתה אורה" זו תורה, כן נמי בחנוכה הטעם של נר הראשון להורות על התורה שזכינו לקיימה. אך בזה היה די ביום אחד לבד, יום שנעשה בו הנס, ולא היה צריך לקבוע עוד אהריו שבעה ימים. אך בעבור נס השמן שנעשה בשבעה ימים, קבעו גם בשבעה ימים שאחריו להדליק נר. ובראשון אין צריך לטעם השמן, רק זה מורה על עיקר מעלת היום ההוא כמו שבארנו. ות"ל הוא טעם נכון בעז"ה. (קהלת יעקב)
על שזכינו שהיתה הדלקת יום הראשון חביבה בעיני הקב"ה
הנה ידוע מה שהקשו הלא הנס של השמן הי' רק על שבעה ימים כי על יום אחד הי' שמן. ותירץ הטורי זהב דגם ביום הראשון היה נס במה שנשאר שמן לחול הברכה עיי"ש. ולכאורה עריין קשה, מכל מקום לא היי לנו הטבה מהנס רק על שבעה ימים.
ונראה לפענ"ד לתרץ, והוא דמה שקבעו חז"ל אז ע"י הנס של השמן שמונת ימי חנוכה בהלל ובהוראה לדורי דורות, הוא יען זכינו אז אשר היה חביב לפני הקב"ה עבורתנו של הגלקת המנורה בבית המקדש, ער שמחמת חביבות הרלקתנו לפני הקב"ה עשה לנו נס שיהיה לנו שמן לעשות עבורת ההדלקה בבית המקדש.
ובזה נבין שפיר דברי הטורי זהב, יען גם ביום הראשון היה הנס במה שנשאר שמן, אז נתורע לנו אשר גם ביום הראשון היה חביב לפני הקב"ה עבורת הדלקה, לזאת קבעו לנו חז"ל שמנת ימי חנוכה בהלל והוראה, כי כמו אז זכינו בשמנה ימים האלו אשר עבודתנו היי חביב לפני הקב"ה, קבעו לנו חז"ל אשר בכל שנה ושנה נהיי עוברים להקב"ה בהלל והוראה, ונזכה אשר גם עבודתנו להלל ולהורות של עכשיו יהיו ג"כ חביב לפני הקב"ה. (דברי יהושע)
על שחזר לדלוק הנר המערבי אף שהיו טמאי מתים
עוד יתכןלומר שבלילה הראשון אף שלא היה נס בגוף הנרות, מ"מ מצינו בגמ' על הכתוב 'מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו אהרן', וכי לאורה הוא צריך, אלא זהו נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מדליק ובה הי' מסיים, וארז"ל עד שלא מת שמעון הצדיק לא כבה נר המערבי.
ולפי זה שפיר עשו שמונה ימים, זכר לנר מערבי, ואף שזה היה בכל יום, מ"מ עכשיו שנעשה הנס בנרות, ועור שהיו טמאי מתים כולם היה כאן נס גדול שאעפ"כ נעשה להם הנס, ע"ר השוכן אתם בתוך טומאותם, שהרי נר המערבי ערות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, וא"כ לא ימלט גם בלילה הראשון, ע"כ עשו שמונה ימים, זכר ג"כ לנר מערבי, שעכ"פ נעשה להם נס בו שלא כבה גם אז. (אילת השחר)
על שחנכו את המזבח ללא עין רעה
כשתקנו מצות נר חנוכה התכוונו חז"ל גם לחנוכת המזבח שהיתה ביום כ"ה בכסלו, ולכן אמרו (במסכת שבת דף כ"ב ע"א) 'נר של חנוכה שהניהה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבו', והטעם בזה משום שלמעלה מכ' אמה אין העין שולטת וכאן הוכרה שתשלוט בה העין כדי שלעומת זה תמנע שליטת עינא בישא במזבח. הלכך עושים חג גם ביום הראשון היות ובזכות הדלקה זו נתהנך המזבח תוך מניעת השש משליטת עינא בישא. (קונטרס חידו"ת מהר"ם ט"ב)
על שלא ראו הכהנים את השמן הטמא
לתרץ קושיית הבית יוסף אפ"ל בם"ד, בהקדם מה שידוע מפי ספרים דהרה"ק רבי ר' זישא זי"ע, כשנתנו לו חלב עכו"ם לא ראה כלל את החלב, ופירשו בזה הגמרא בע"ז (דף ל"ה ע"ב) חלב שהלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, שמי שהוא ישראל אינו רואהו ע"כ ולפי זה דבאמת הי' שם שמנים טמאים, רק הכהנים מכה קדושתם לא ראו כלל השמנים הטמאים, וזה שאמר בגמרא בדקו ולא מצאו שמנים טמאים, רק פך אחד של שמן טהור שהי' מונה בחתמו של כהן גדול.
ולזכר נס שלא ראו הכהנים את השמנים הטמאים עשו גם יום ראשון חנוכה זכר לנס זה, ומיושב קו הבית יוסף, וגם קו הפנ"י שהק הא טומאה הותרה בציבור, כיון שלא ראו השמנים הטמאים לפיכך לא הדליקו בהן, וזה הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים וכו ע"י כהניך הקדושי"ם, שלא ראו השמנים הטמאים, ולפיכך וכל מצות שמונת ימי חנוכה עושין ח' ימים לחנוכה והבן בם"ד. (נר המאיר)
צח על שנחו מאויביהם
וימים אלו נקראין חנוכה ר"ל חנו כ"ה, שביום כ"ה חנו מאויביהם. ואע"ג שהנס של השמן לא היה אלא ז' ימים שהרי היה בו להדליק יום א', מ"מ קבעו יום הראשון כיון שאפילו בלא נס השמן היה ראוי לקבוע יום כ"ה שנחו בו מאויביהם להלל ולהודות כמו שקבעו פורים ביום שנחו בו, ולפי שבאותו יום מצאו גם השמן, התקינו שיהיו מדליקין גם בלילה שלפניו ג"כ לפרסם נס של השמן גם באותו יום. (חיי אדם)
על שנכנעו היוונים מאליהם
ביום כ"ה בכסלו בו נחו והנו היהודים מאויביהם חוגגים בו זכרון נס גדול ביותר זה, אשר למנוחתם זו לא קדם שום קושי כי נפלה חיתת החשמונאים על היוונים ומעצמם כרעו ונפלו לפניהם. זהו גם כוונת המאמר "מסרת גבורים ביד הלשים". (זרע יעקב)
על שנמשכו הכהנים מאליהם לשמן הטהור
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, דהנה תוס' הקשו (שבת כא ע"ב) דשמא נטמא הפך שמן בהיסט עיי"ש, אכן י"ל על פי מה שכתבו בספרים הקדושים, שהצדיקים הגדולים איבריהם מאליהם ירוצו לקראת דבר מצוה ולכל דבר מעולה, וכדוע הפי' מהרה"ק הרר"מ מרימינוב זי"ע בפסוק (פ' וירא) "וישלח אברהם את ידו" – שהיה צריך לשלוח את ידו בעל כרחו כי זה לא היה לרצון לפניו יתברך, וכמו שאמר לו אחרי כן "אל תשלח ידך אל הנער" וגו' כידוע. ובספה"ק דברי יחזקאל (שם) בפסוק "וירא וירץ לקראתם" פי' עפ"י הנ"ל שראה פתאום שרגליו רצים, ומזה ידע שגדולה הכנסת אורהים יותר מקבלת פני השכינה עיי"ש, והדברים עתיקין.
ומעתה י"ל דכאשר מצאו הכהנים הקדושים ביום ראשון את הפך שמן וראו איך שאיבריהם נתרגשו ורצו מאליהם לקחתו עי"ז ידעו בודאי שהוא שמן טהור ושזהו רצון הבורא ב"ה, ולכך נקבע שפיר יום ראשון דחנוכה ליום טוב. (פרדס חיים)
על שנצחו רבים את המעטים
עוד יש לומר ליישב קושית הבית יוסף, שקבעו את היום הראשון נמי ליו"ט, על הנס הגדול שאירע להם במלחמה זו שנפלו רבים ביד
מעטים, שאף על עצם נצחון המלחמה היה ראוי לקבוע יו"ט מיוחד לזכר זה, על אחת כמה וכמה כאן, שנצחו המעטים את הרבים שכמעט הוא למעלה מדרך הטבע, ובזה אתי שפיר קושית הבית יוסף. (ספרים)
על שנתמלא הפך מיד ולא הוצרכו לדאוג
והנה בנס המנורה הקשה הבית יוסף הלא היה שמן על יום אחד, ותירץ כי תיכף נתמלא עוד הפעם ואם כן היה הנס גם ביום א'. ותמה על זה הפרי חדש דאם כן אז ביום השמיני לא היה נס, ונראה דודאי ביום השמיני נחשב הנס כי השמן שנתמלא בדרך נס היה דולק, וביום א' גם כן עשו זכר, כי זה בעצמו שנתמלא מיד ולא נשאר עשיית הנס על עת שיצטרכו, והיה שמחת ישראל מיד שלא הוצרכו לדאוג אולי כשיבוא הזמן לא יהיה להם, זהו נס להראות היבת ישראל כי מרובה לפני הקדוש ברוך הוא עבודתם. (אמרי יהודה)
על שנפלו על שנפלו רשעים ביד צדיקים
עוד יש לומר לתרץ קושית הבית יוסף, שקבעו את היום הראשון על הענין המיוחד שאירע במלחמה הזו, שנפלו רשעים ביד צדיקים, ואף שדרך הרשעים שהם אנשי שדה ויותר בקיאים בדרכי המלחמה, ולעומת זאת היו החשמונאים צדיקים שלא היו רגילים במלחמות וכדו', ואעפ"כ מסר הקב"ה את היוונים ביד החשמונאים, ועל דבר זה קבעו את היום הראשון גם כן
על שראו שנתקבלה תשובתם
על קושית הראשונים (תוספת הרא"ש) הא בליל הראשונה לא היה נס, אולי י"ל בזה, האמנם שכל ענין המלחמה הי' נס גדול, וכמבואר בנוסח על הנסים, אולם כמבואר במדרש רבה (בראשית ב', ה') 'וחושך זו מלכות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ואמרו להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל', היינו שראו שהדור המה בשפל המצב, וכל ענין האמונה נתקלקל אצלם, וגם פגמו במדת יסוד המהשיך עין ומטמא המוה והדעת שממנו מקור הוש הראי'.
ולזאת ע"י מסירת נפש מחשמונאי ובניו שמסרו נפשם בפועל ממש על קירוש השם, אשר נחשב באמת למיתה גמורה ומכפרת על כל החטאים כדברי זוה"ק (ס"פ במדבר), כן מסירת נפשם של חשמונאי ובניו שהיו עיני העדה וראשי' ממש כיפר בעד כלל ישראל, ומה גם הבנים שנהרגו ממש היו לכפרת עון על כל ישראל, וזה הי' מצד מעשיהם, וכל זמן שלא ידעו בראי' ברורה שד' קיבל תשובתם בע' כלל ישראל לא הי' להם לשמחה כל הנעשה מהמלחמה, כי למה להם חיים אם לא לעשות רצון ד' ומצותיו, ושהמלך הקב"ה יחפוץ בו, ואין אנו מבקשים אלא הארת פנים, כדחז"ל [יאר ה' פניו (במדבר ו, כ"ה) אנו אין לנו אלא הארת פנים (שוח"ט תהלים פ')].
עד שראו שמצאו פך שמן טהור – הגם שהי' אפשר בשמן טמא, וכדברי החכם צבי (סי' פ"ס ופני יהושע (שבת כ"ב ע"א) שהי' זה כדי להודיע חיבתם כי הקב"ה אוהבם, וכמבואר במררש תנחומא (תצוה ד') אמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם וכו' אלא שתדעו מה חיבתכם לפני וכו', עיי"ש, ונר מערבי עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כ"ב ע"ב), אז הבינו שגם המלחמה הי' עפ"י נס, וראו ושמחו על שנשארו בחיים לעשות רצון בוראם, וכי נתקבלה תשובתם לריח נחוח לד'.
ובאמת הי' ההכנה לזכות לרצון מאת ד' ושיחפוץ בם, המסירות נפש הגדול שמסרו נפשם בעניני המלחמה, והקב"ה עזרם למסור שונאיהם בידם, וזה הי מצד האתערותא דלתתא, ומצאו חן בעיני ד' וקיבל תשובתם, ועי"ז זכו להמנורה, להאיר להם ולגלות לכל באי עולם ששוכן בקרבם, ולהודיע חיבתם, ולכן קבעו לדורות, להודיע לבניהם אחרים כי אז נתעורר עת רצון ורחמים לקבל תשובת פושעי ישראל ולסייעם שיוכלו לשוב, ובעזר השי"ת, ע"י ההכנה הזאת, זכו אח"כ והדליקו נרות, להעיד עליהם שהקב"ה חפץ בעמו.
וקבעו שמונת ימי חנוכה ע"ש הנס, שהוא לשון אור [מלשון 'אבני נזר מתנוססת' (זכריה ט')], והיינו שעיקר הנס הוא האור, שרואה מחמת תוקף הנס גדלות השי"ת. ואחרי שראה ה' שמחתם באמת – מהרגשת אור בלילה הראשון, הוסיף להם חדוה ושמחה ע"י נס, להוסיף להם חיבה יתירה, והדליקו ממנו שמונה ימים. אבל עיקר הנס היה משמחתם בלילה הראשון. (ישמח ישראל)
עיקר הנס
על ששבו עם ישראל לבית המקדש היה מה ששבו בני ישראל למקומם הראוי, וזה איפוא תזכורת האמור בתפילת 'על הניסים'- 'ואחר כך באו בניך לדביר ביתך' (אמרי אמת)
על ששרתה הברכה בדבר החתום
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, שקבעו יום ראשון זכר לנס שאירע בדבר החתום, אף דאין הברכה שולט בדבר החתום, ובכל זאת כאן אירע נס, על זאת הוסיפו עוד יום ליו"ט. (כנפי אלישע)
על שתיכף נגשו לחדש העבודה
קבעו את יום כ"ה בכסלו ליום טוב לדורות עולם בהלל והודאה להשי"ת על שנתן להחשמונאים את הכה והעוז שלא יפנו אל עסקיהם
הפרטיים מיד עם נצחונם במלחמה, אלא תיכף יבואו אל מקדש ה' לקדש העבודה ועל זאת שבחו ורוממו לאל. (דרשות מהרי"ץ)
עצם הענין שזכו לנס
עצם זכותם שנעשה להם נס גדול זה מהווה סיבה מספקת לקביעת יום חג גם ביום הראשון. (מצות נך איש וביתו)
פך ביטל פך
החכמים הרעים המתחכמים בחכמות חיצוניות יונקין את השפעתם מהגבורות הרמוזות באותיות פ"ך דמנצפ"ך, והלא היוונים כל מגמתם היתה להגביר חכמה חיצונית זו, ואולם משנעשה נס ונמצא פך השמן כשהוא חתום בחותמו של כהן גדול, בא פך שמן קדוש זה של כהן גדול המרמז לחכמה, וביטל חכמת היוונים הרעה היונקת מגבורות פ"ך. וע"ז קבעו את היום הראשון ליו"ט. (בני יששכר)
פך השמן נברא בזכות החשמונאים
ולולא דמסתפינא הייתי אומר בס"ד לתרץ קושית הבית יוסף, שהפך הזה שמצאו לא היה ולא נברא אלא בזכותם של החשמונאים, כי הרי היונים טמאו כל השמנים שבהיכל, אלא ע"י שבדקו במעשיהם וראו שהגיעו למסי"נ בדרגה גבוהה מאד, וכדאים הם שהקב"ה יעשה נס כזה על ידם, וכמו שהכריעו כן הי', שמצאו פך שמן בחותמו של כהן גדול, וא"כ גם היום הראשון עצמו הי' נס ולכן קבעו שמונה ימים להלל והודאה.
(קול מנחם)
פעם ראשונה שהיתה מלכות ישראל בבית שני
עוד יש ליישב קושית הבית יוסף, דלפי שמאז שבנה עזרא את בית המקדש השני, לא היה זמן שהיה בית המקדש בשליטת ישראל ללא שום מלכות ושלטון עליהם, ותמיד היה עליהם עול מלכויות פרם ומדי בזמנם, ומלכות יוון בזמנם, ובזמן שנצחו במלחמה נגד היוונים, זכו לחידוש מלכות ישראל על פי התורה, ועל הס"ד גדול זה קבעו יום נוסף ליו"ט. (ספרים)
קיום התורה והמצוות
הרמב"ן בפירושו עה"ת (פרשת ויחי, מ"ט י') כתב, שהחשמונאים היו הסידי עליון ואלמלא הם נשתכחה התורה והמצוות מישראל. בכך מנומק היטב טעם קביעת יום נוסף לחג החנוכה, זאת לזכרון נצה של נצחון החשמונאים שבכה קדושתם לא נשתכחה תורה מישראל. (כ"ק הרה"ק מסאטמר)
שבא אליהו להדליק המנורה
לתרץ קושיית הבית יוסף נראה לפרש, דהנה המפרשים הקשו, דכיון שכולם בחזקת טמאי מתים היו איך נכנסו והדליקו את המנורה (רא"מ על הסמ"ג הל' חנוכה ב"ח ופר"ח סי' תר"ע). ונראה ליישב לפי מה דמצינו (עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ג פכ"ח) שבזמן הזה אליהו עומד ומקריב תמידין כסדרן בכל יום עיי"ש. (ועי' ב"מ (קי"ד ע"ב וברש"י שם) שאליהו כהן הוא, ופנהם זה אליהו.), ולכשתמצי לומר גם בהדלקת המנורה, אזי בימי חשמונאים יש לומר שנעשתה על ידי אליהו הנביא שהוא הי וקיים (וע"ע בכזאת בו ה אור ח"ב נר ז' ע"ש באר כות).
ולפי זה יש ליישב קושית הבית יוסף (סי' תר"ע) מה היה הנס ביום הראשון, כי הנס היה בזה שבא אליהו להדליק, שבלאו הכי לא היו יכולים להדליק מחמת שהיו טמאי מתים, ודו"ק. (יציב פתגם)
שדלק הנר המערבי כל ח' ימי חנוכה
ונראה לידבר חדש ליישב קושית הבית יוסף שבלילה הראשון לא היה נס, ונלענ"ד שהנס היה שהיה דולק כל המעת לעת הנר המערבי, וזה היה אחר פטירת שמעון הצדיק, כמבואר בספר יוחסין, וכן היה בזו השנה בכל שמונת ימי חנוכה, דמאחר שהיה חיבוב הנס בנרות של שמונת לילי חנוכה. היה גם חיבוב הנס בנר המערבי גם ביום שמיני דחנוכה, להראות שהשכינה שורה בישראל לגמרי כמקדם, ולאחר ה' ימי חנוכה שלא היה ניצרך הנס דלילי חנוכה פסק אף הנס של הנר המערבי. (חידושי ר' נחמיה)
שדלקו הנרות באור חזק
לתרץ קושיית הבית יוסף אפ"ל בס"ד, דהנה הקשו המפרשים להרמב"ם שנכנסו להיכל ביום כ"ה דאז נצחו המלחמה, א"כ הדליקו בליל כ"ו, וא"כ למה אנו מדליקין בליל כ"ה, ויש אומרים דלהרמב"ם הדליקו ביום כ"ה בבוקר, והרמב"ם לשיטתי' שהיה מדליק בכל יום גם בבוקר, עיין בהגהות אור גדול ביומא (פ"ז מ"ד), ולפי דברי החת"ם שהדליקו בחצר משום שהיה קודם שפינו הלכלוך.
וא"כ לפי זה כשבאו להיכל ביום כ"ה והיה מלא גלולים הוצרכו להרליק גם ביום כ"ה בחצר, ולכאורה לא היה פרסום הנס, דשרגא בטיהרא מאי מהני. וי"ל דהנס היה שהנרות של המנורה הדליקו חזק מאד, דגם ביום היה מהני, וזה היה בדרך נס, ולפי זה להדליק כ"כ חזק היה צריך שמן הרבה יותר מהרגיל, ומיושב קו' הבית יוסף דזה היה נס, אע"פ שלא היה די שמן שידלק כ"כ חזק, אעפ"כ היה נס שדלק.
וזה פיי ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשיך, בחצרות דייקא כיון שהיה הבית המקדש מלא גלולים, א"כ לכאורה שרגא בטיהרא מאי מהני, אלא וודאי שדלק בכח חזק, א"כ גם ביום אי היה נס, ולפיכך וקבעו שמונת ימי ?
שדלקו כל הנרות זמן שווה
הדליקו את הנרות ודלקו כל הנרות זמן שווה, מה שאין כן בשאר הימים שאחד מקדים ליכבות לפני חבירו וזה היה הנס בליל א'. (מצות נך איש וביתו)
שהאיר הקב"ה עיניהם למצוא הפך
בענין קושית הבית יוסף, אין לומר דהא שלא טמאוהו אנשי אנטיוכוס היינו נס דזה אינו יוצא מדרך הטבע ואין מברכין עליו כמבואר
בשו"ע סימן רי"ח, אבל נראה לומר ע"פ הגי' בשאלתות 'ולא היה להם שמן וכו' וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו', משמע דעד שלא נצחו ג"כ הפשו ולא מצאו דודאי התגברות אנשי אנטיוכוס לא היה בפעם אחת, ואז נכנסו וטמאו כל השמנים, ומ"מ עדיין היו מקריבין תמידין וכדו' עד שגברה יותר, ומכבר חפשו שמן טהור ולא מצאו, עד שהאיר הקב"ה עיניהם, והיינו נס נגלה שגרם אותו הזמן. (העמק שאלה)
שהכו היוונים בסנוורים
אפשר לדמות זה להא דאיתא בירושלמי (ברכות פ"ד), הובא בפירוש המשניות להרמב"ם (עדיות פ"ו) בזה"ל: 'בימי מלכות יון היו משלשלים להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני כבשים פעם אחת שלשלו שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים באותה שעה האיר להם הקב"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, ועל אותה שעה העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות' ע"ש, כן נמי בפך השמן שהיונים הוכו בסנורים ולא ראו הפך, ולכהנים האיר הקב"ה עיניהם לראות פך השמן, ממילא המציאה בעצמה לנס יחשב. (נר למאה)
שהמשיך אהרן הכהן את האור הגנוז או נראה ליישב קושית הבית יוסף (סי' עת"ר), בהקדם דברי הרה"ק הבני יששכר זי"ע (לחנוכה, מאמר ב' סי' ח', מאמר ג' סי' ג', ומאמר ד' סי' ק'), שהביא בשם הרה"ק בעל הרוקח ז"ל, והרב הגאון הגדול בעל גור אריה, אשר הארת הנר הנסי הזה בזמן הנס היה מהארת אור הגנוז, והרה"ק מהר"פ מקארעץ זצוק"ל הוסיף אומץ לומר בפירוש אשר בכל שנה בשעת הדלקת הנרות מתגלה אור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח, עכדה"ק.
ויש לבאר קצת הענין לפענ"ד, דהנה הנס חנוכה נעשה ע"י זרעו של אהרן הכהן, דהיינו מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, ומצינו דכשאהרן הכהן הדליק את המנורה כתיב "ויעש כן אהרן" וברש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה . וצ"ב דמהיכי תיתי שאהרן הכהן ישנה ח"ו מרצון הבורא יתברך, ופי' בס' חנוכת התורה דאיתא בספרי המקובלים דאהרן הכהן בכוונת המנורה משך האור הגנוז לבית המקדש. וזה שפירש רש"י ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, כלומר בטוב כוונתו האיר במקדש האור הגנוז, נמצא שלא שינה ה'כן' דהוי כאילו נאמר גם במאורות "ויהי כן" כמו בשאר הימים, עיי"ש.
ולפי זה י"ל דכשבניו החשמונאים מסרו את נפשם ולחמו עם היונים הטמאים, ואח"כ כשנצחום והדליקו שוב את המנורה בביהמ"ק נתגלה להם האור הגנוז ההוא אשר אהרן הכהן כבר משך בפעם ראשונה כשהתחיל במצות הדלקת המנורה כאמור, והאור הזה מתגלה בכל חנוכה אצל הנרות.
והנה הגאון בעל בן איש חי (פ' בהעלותך) כתב לפרש הפסוק ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה. הכוונה היא דאע"ג שהציווי הי לאהרן בעת ציווי המשכן שהי כמה חדשים קודם שהדליק אהרן את המנורה, כי התחיל להדליק בר"ח ניסן וכבר המשכן נגמר בכ"ה בכסליו עכ"ז כיון שהי אהרן הכהן ע"ה משתוקק מעת הציווי אימתי תגיע מצוה זו לידי ואקיימנה, נחשב לו שעשה המצוה הזאת מעת אשר צוה ה' את משה,עכ"ד.
ומעתה י"ל דאהרן הכהן בגודל כוונתו הקדושה כבר המשיך את האור הגנוז ביום שנגמר המשכן והיינו בכ"ה בכסליו שהוא היום שיחול בו לעתיד יום א' דחנוכה, כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ולזכר זה יש לומר אנו מדליקין את המנורה ביום א' דחנוכה, הגם כי הנס שמן בפועל לא היה אלא בשאר הימים וכמו שהקשה הבית יוסף הנ"ל, אמנם היות כי אהרן הכהן כבר המשיך בכ"ה בכסליו מאז שנגמר המשכן את האור הגנוז המתגלה אצל נרות המנורה ועי"כ זכינו בימים ההם בזמן הזה דחנוכה להדליק את המנורה, ושיתגלה לנו שוב האור הגנוז ההוא כמו שנתגלה לאהרן הכהן באותה שעה שהשתוקק הוא להדליק את המנורה וכאמור, ע"ז אנו שמחים אף ביום הראשון. (פרדס חיים)
שהפך שמצאו היה חתום בשם מתתיהו
עוד יש לומר לתרץ קושיית הבית יוסף, דיש להתבונן הנס המופלא הזה שמצאו פך שהי' חתום בחותמו של כהן גדול, אשר היה שמו מת"ת יח"ו, דודאי לא הי' המנהג כן שיהי' הכה"ג חותם השמנים, דעל השמנים ויינות וסלתות היו ממונים וגזברים לספק המצטרך, אבל הדבר הזה היה ניסיי שהפך הזה שמצאו הי' חתום עליו שם הכה"ג מת"ת יח"ו, להורות על הכוונה הנ"ל 'מת"ת' ה' יתברך מן ג' אותיות 'יח"ו' להפר עצת היונים שהשבו להשכיחם התורה, ותהי להיפך זכרון לבני ישראל עד עולם, והבן כי נחמד ונעים הוא.
ומעתה לא יקשה לך מה שהקשו הפוסקים מה הי' הנס ביום הראשון כי הלא תראה שהי' נס נפלא שהיי חתום על הפך שם כה"ג מת"ת יח"ו דבר שלא נראה ולא נשמע מעולם ומאת השי"ת היתה זאת ברוך המפליא
שהקדים הקב"ה להלחם עבור ישראל
התחלת הנס היתה במה שהקב"ה הקדים לעשות נקמות בגוים שלא כדרכו בשאר מלחמות ששם נעשה תחלה על ידי ישראל, וזאת משום שידע שבני ישראל מצטערים בגין גזירת תלמוד תורה, והלא שנינו (כתובות דף ק"ו ע"א) 'עשה דכבוד התורה עדיף'. (קונטרס חידו"ת מהר"ם ט"ב)
הדלקה באש המזבח
ויש לומר לפי מה דאיתא ביוסיפון פרק כ' וז"ל: 'ויהודה בן מתתיהו הכ"ג וכל עדת החסידים אשר היו עמו באו אל ירושלים ויהרסו את כל המזבחות אשר בנו העמים,ויטהרו את הבית מגילולי הגוים ויבנו מזבח חדש ויתנו בשר זבח עליו ויערכו עצים, ואש קדושה לא מצאו ויצעקו אל ה' ויקראו אליו ותצא אש מן האבנים אשר על המזבח ויערכו עצים עליה ויקטרו את זבחם, ויהי האש על המזבח עד הגולה השלישית', עכ"ל.
ולפי זה יש מקום לומר שבאמת ברצונם היה אז לחנך את המזבח ביום כ"ר בבוקר בזמן תמיד של שחר, רק שלא ירד האש עד לפנות ערב בזמן הדלקת המנורה, כמו גבי אליהו דאיתא (בברכותדףו') שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה ואז ירד האש מן השמים, וגם הצדיקים החשמונאים לא נענו אלא בתפלת המנחה, ומיושב קושיא הנ"ל וגם קושית הבית יוסף, דהגם שהי' להם שמן על יום א' תקנו להדליק חי, כיון שביום כ"ה נעשה עיקר
הנס שהי' אש על המזבח וממנו לקחו להדליק גם את המנורה, כיון שאין מדליקין את המנורה אלא מאש המזבח כנ"ל. (נר למאה)
שזכו לידע דלית אתר פנוי מיניה
ידוע קושית הבית יוסף (או"ח סי' תרע) למה קבעו חז"ל שמונה ימי חנוכה, הלא בלילה הראשון לא היה נס, שהרי היה בפך כדי להדליק בו יום אחד. ונראה לומר שהיוונים הארורים בהשכלתם הארורה רצו לטמא ולבלבל מחשבות ישראל, שיחשבו ויאמינו כדעתם שבטבע אין אלקות ח"ו, ולכן אמרו להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, היינו שאתם נבדלים הלילה מאלקי ישראל שאינו משגיח בכם, כי לא נאה ולא יאה לו להשגיח בעולם השפל הזה בתוך הטבע, וזהו שאין 'לכם' חלק באלקי ישראל, 'לכם' מרמז לעניני גשמיות כדרשת חז"ל (סוכה מ ע"א) 'לכם' – לכל צרכיכם, כלומר שהטבע הגשמי אין לו שייכות לאלקי ישראל.
ובזה החשיכו עיניהם של ישראל, כי חכמה שהיא למעלה מן הטבע, למעלה מז' תחתונות שהם ימי הבנין, נקראת אור, כמו שאמר הכתוב (קהלת ח, א) "חכמת תאיר פניו", וכן התורה שהיא בחינת חכמה כדברי הזוה"ק (ח"ב פה ע"א) 'אורייתא מחכמה עילאה נפקת', ג"כ נקראת אור כמאמרם ז"ל (תענית ז' ע"ב) 'אין אור אלא תורה', והיוונים הארורים החשיכו עיניהם של ישראל מאור החכמה שבתוך הטבע, באמרם שבטבע אין למעלה מן הטבע ואין שם שום אלקות חלילה רח"ל.
אך כשמצאו פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול שהוא בחינת הוד (עי' זוה"ק ח"ג רס"ו ע"ב), שענין מדת הוד הוא בחינת "הוד והדר לפניו", להחזיר הכבוד לבעליו ולדעת שהכל מאת השי"ת, עי"ז זכו לדעת דלית אתר פנוי מיניה, ואפילו דרך הטבע, דהיינו השמן שהיה בו כדי להדליק בלילה הראשון, הוא ג"כ מאת השי"ת רק שהוא בדרך הסתר.
וזהו הרמז בלשון חז"ל (שבת כא ע"ב) 'ולא מצאו אלא פך אחד של שמן', 'פך' בגימטריא 'מאה', והיינו כדרך שכתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פר' נח אות ג) בביאור דברי חז"ל (מנחות מג. ועי' זוה"ק ח"ג קעט ע"א) על הפסוק (דברים , ב) "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך", אל תיקרי מה אלא מאה , וביאר בקדשו שאחר שידע האדם כי אות א שהוא אלופו של עולם הוא בכל העולם ובכל תנועה, אז נעשה מן מ"ה מא"ה עיי"ש, ר"ל ע"י שמבטל עצמו כאין וכאפם בחי מ"ה, זוכה לראות את אלופו של עולם בכל מקום, וזהו הרמז פך אחד שזכו למדריגה זו, להכיר שאלופו של עולם הוא בכל דבר, כי הוא אחד יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו, ועי"ז נתפרדו כל פועלי און וזכו לנסים שלא כדרך הטבע והדליקו ממנו ח' ימים.
ובזה מתורץ קושית הבית יוסף, כי ע"י מציאת הפך ביום הראשון זכו להשיג שאין שום חילוק בין הטבע ללמעלה מדרך הטבע, וכנ"ל. שהבינו שגם השמן שהיה להם בדרך הטבע הוא ג"כ מאת השי"ת כמו הנסים הבאים למעלה מדרך הטבע, ועל כן קבעו שמונת ימי חנוכה, גם על יום הראשון. (ספרי חסידות)
שידעו שהשפודין טהורים
לתרץ קושיית הבית יוסף אפשר לומר על פי מה דאיתא בפסיקתא רבתי דרב כהנא (בפ סקא דחנוכה פ"ב), דבשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון וכו' נכנסו לביהמ"ק ומצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות. ועיי"ש בפירוש זרע אפרים להג"ר אפרים זלמן מרגליות זלה"ה שביאר שגם זה שייך אל הנס, שהרי כל המפרשים נתקשו מה הועילו במציאת פך השמן הטהור והלא המנורה היתה טמאה, ולפי דברי הפסיקתא אתי שפיר, דצ"ל דמציאת השפורין היה באופן שהכירו וידעו בהם שלא נטמאו במגע או בהיסט עכו"ם, ועל ידי כך היה להם במה להדליק הנרות, וכמו שהיה להם ראיה על הפך שלא נטמא כמו כן היה להם ראיה והוכחה גם על השפורין שהן טהורים. (דברי יואל)
שיצאה אש מן המזבח
כשחזרו מנצחון המלחמה לירושלים בנו מזבח ונתנו עליו את הזבח ולדאבונם לא מצאו אש קדושה, ויצעקו אל ה' ותצא אש מן האבנים שעל גבי המזבח. לזכר נס זה נקבע אותו יום נוסף. (מחזיק בךכה בשם בן גוריון)
שלא ירדו גשמים
לתרץ קושיית הבית יוסף אפשר לומר בם"ד, דידוע מה שכתב בדרשות התם סופר, דההיכל היה מלא גלולים לכן הדליקו בחצר, והי' נס גם ביום ראשון, דצריך שמן יותר במקום שהרוח שולט ונושב, ובפך לא הי' אלא כשיעור הדלקה לילה אחת כשמדליקין בפנים. עכת"ד. ואני בדרכו אלך, רק מטעם אחר. דהנה כבר הבאתי מה שכתב בספר אור תורה (פרשת מקץ) דבימים ההם כשהיה נס חנוכה, היה חל יום א' דחנוכה בשבת עיי"ש. וכתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, וברש"י בלילי שבתות וכו'.
ולפי זה יש לומר דכאן בנס חנוכה, הראה הקב"ה חביבות לישראל, כיון שהיו עושין רצונו של מקום, לכן י"ל שבוודאי באותו לילה שהיה שבת היה יורד גשמים, ואע"ג שהדליקו בחצר וירדו גשמים, לא כיבו הגשמים את האש, והי הנס כמו שהיה במזבח, כדאיתא באבות (פ"ה מ"ה) מעולם לא כיבוי הגשמים אש של עצי המערכה , ושפיר עושין ח' ימים חנוכה, ומיושב קו' הבית יוסף. (נר המאיר)
שלא כבתה הרוח את הנרות
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר ע"פ מה שכתב בדרשות התם סופר, שהדליקו את המנורה בעזרה בחוץ במקום שהרוח נושבת, והנס היה שאף שהדליקו בחצר לא כבתה הרוח את הנרות, כעין הנס דאיתא 'שלא נצחה הרוח את עמוד הענן'. וזה היה הנס ביום הראשון. (ספרים)
שלא מתו היוונים מיד ולא נטמאו הכהנים
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר דכאן בהמלחמה עם היוונים, הי' הנס שהיוונים לא מתו על אתר רק מתו ולא מתו, כדי שהכהנים לא יטמאו מהם, כמו שהי' אצל פניהם, ושפיר מתורץ הקושיא האיך הדליקו אה"כ המנורה, הא היו טמאי מתים, רק להנ"ל י"ל שלא היו טמאים, כיון דהיוונים לא מתו על אתר, כמו שהי' בקריעת ים סוף. וזה שאומרים בהודאה מסרת גבורים ביד הלשים טמאים ביד 'טהורים', דהיינו שנשארו טהורים אח"כ, כיון דלא מתו היוונים על אתר, (וכשיצא לאור ספה"ק דברי יואל לחנוכה ראיתי שם כעין בחינה זו).
ולזכר זה עושין יו"ט ביום א' דחנוכה, לאותו הנס שלא מתו על אתר, ומיושב קו' הבית יוסף למה עושים ח' ימים חנוכה הא ביום א' לא הי' נס, רק זכר לאותו הנס שלא נטמאו הכהנים. (נר המאיר)
שלא נמצא הפך קודם שתקנו המנורה ונדחה
נס היום הראשון מתבטא בכך שהפך נמצא אחר שנתקנה המנורה, שאילו היה נמצא בטרם נתקנה לשימוש כי אז היה נפסל השמן בשימוש כיון שהוקדש ונדחה, ואמרו בגמ' (זבחים דף י"ב ע"ב) לגבי קדשים שהקדישו ונדחו דהואיל ונדחו ידחו לגמרי. (פתחי מגדים)
שלא נתיאשו וקיוו לנס
אי היאוש והעדר הדאגה אל העתיד להתרחש הוא נס גדול המקיים את עם ישראל בכל שנות גלויותיו. אילו היו מהרהרים כי אמרה תורה "נר תמיד" וידעו שמהר לא יהיה מה להדליק כי אז היו מתיאשים מלהדליק גם ביום הראשון. (ספך התודעה)
שלא נתנכה מזכויותיהם
החשמונאים הרהרו והששו שמא נתמעטו זכויותיהם מרוב הטובה ולא יתרחשו להם ניסים במנורה, ואף כי זכו וארע להם נס ביום
ראשון חששו שלא יארע להם למחרת. אולם משהבחינו כי הנס חוזר ונשנה הבינו כי מלבד שלא נפחת להם מזכויותיהם עוד גברו ונתרבו מרוב אהבת הקב"ה לישראל עם קדושו, לכן קבעו שמונה ימי הלל והודיה במכוון לשמונת ימי ניסים וריבוי זכויות אלו. (יגיה אור)
שלא נתפחמה הפתילה
לתרץ קושיית הבית יוסף יש לומר, דגם ביום הראשון ניכר הנס בפתילה שלא שלטה בה האש ונשארה נקיה בזמן ההדלקה ולא נתפחמה. (מאי חנוכה)
שלא שפך הכה"ג את השמן מרוב ההתלהבות
ונראה לתרץ את קושית הבית יוסף ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הזקן מווארקי זי"ע (י"י וירא אות ז'), על דברי רש"י ז"ל עה"כ (במדבר ח' ג') "ויעש כן אהרן", ופרש"י ז"ל להגיד שבהו של אהרן שלא שינה. והדבר הוא מקושי המובן, וכי יעלה על הדעת שאהרן ישנה חלילה, ומה זה השבה 'שלא שינה'.אלאהפירושהואשלאניכרבושוסשינויוהתפעלותבשעתהדלקת המנורה ואחר כל היהודים והכוונות הנוראים מענין הדלקת המנורה, ואמר בצהות לשונו הקדוש אילו היה מצוה הקב"ה מצוה זו להרה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה משבר את המנורה ושופך את השמן, לגודל התלהבותו ממצוה רבה הלזו, אבל אהרן לא שינה שלא ניכר בו שום שינוי ע"ש.
ולכן כאשר זכו ישראל שוב להדליק את המנורה היה זה נס שהכהן לא שבר את המנורה ולא שפך את השמן מחמת ההתלהבות שזכה שוב להדליק את המנורה משום הכי שפיר היה נס אף בלילה הראשונה והבן. (אמונת משה)
שמחתם שהיה להם שמן להדליק המנורה
עוד יש לומר שמציאת הפך בעצמה לנס תהשב, אשר נשאר להם פך שמן ליום שמהתם כי בכ"ה חנו מאויביהם ובודאי היו מדליקין נרות הרבה משמן הפשוטים שלא היו מזיתים הראויים להוציא מהם שמן למנורה, ולמען שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם ערבה שמחתם, והיה דבר גדול אצלם מציאת הפך למען יוכלו להיות להם אורה ושמחה. (הוד תחלה)
שמצאו את שמן המשחה שהכיל י"ב לוגין
ואגב דעסקנא במילי דחנוכה אכתוב כאן מה שאמרתי בישוב קושיית הבית יוסף, והנראה דהנה מצאתי בספר ברכת שמואל שכתב בשם הרב הש"ך ז"ל על התורה שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו נתגלה לו אותו הפך וראה כל הנסים שנעשו בהם, וזה הוא השמן שנמשהו בו כל הכלים של בית המקדש ובו נמשהו כל המלכים וזה הי' הכד השמן של אליהו ז"ל ואותו הפך נתגלה גם לבני חשמונאי וכו' ע"ש, ומעתה שפיר היה הנס לכל שמונת הימים, דהנה איתא במסכת כריתות "זה יהיה לי לדורותיכם", 'זה' – בגימטריא י"ב לוגין, וזה היו צריכין אז, והם קיימים לדורות העולם. (ים התלמוד)
שנמצא כהן טהור להדליק המנורה
עוד יש לומר לתרץ קושיית הבית יוסף, דהנס שביום הראשון היה, שאף שהיו טמאי מתים, נעשה להם נס ונמצא כהן טהור שלא נטמא
בטומאת העכו"ם, ויכלו להדליק המנורה בטהרה. (ספרים)
שנעשה הנס ע"י מסירות נפש
הלא הניסים שהתרהשו אז באו בתמורה על מסירות נפשם של החשמונאים באותה מלחמה, וכמאמר חז"ל (ברכות דף כ' ע"א) 'מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא וכו', א"ל קמאי הוי קא מסרי נפשייהו אקדושת השם'. וכיון שכן פשיטא שאם על הימים שאחרי יום מסירות הנפש תקנו להלל ולהודות כל שכן שיש להודות ביום ראשון עצמו על החביבות והנס שהקב"ה עשה עמהם. (יגיה אור)
שנעשה הנס על ידי הכהן גדול
הנה הראשונים הקשו הלא ביום א' לא היה נס. אכן נ"ל דהנה מה שהי' מונה בחותמו של כה"ג ונעשה הנס ע"י כה"ג, בדוקא הוא. כי בחינת שמן רמז לנשמה כנודע וזה שטמאו כל השמנים היינו הני"ק ונשמות ישראל שנבלעו בקליפת היונים, לכן כשרחם ד' על עמו ובא עת התיקון והחנינה להוציא הני"ק ולהגביר הקדושה והחסדים, הנה הוצרך להיות זאת ע"י כה"ג דוקא שהוא מבחינת אב"א שמן משחת קודש עליו בחינת קודש ושמן, והוא מוזהר מכל טומאה יותר מכל אדם, כמ"ש "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו ללבוש את הבגדים" כנ"ל.
וזה שמצאו פך שמן בחותמו של כה"ג, פך גימטריא מאה שהוא מאה ברכאין, בחותמו של כה"ג דוקא, שאין בו מגע נכרי ואין בו שליטה לחיצונים לשלוט בו, הנה הוא יכול להוציא את הני"ק בהמשכת אור העליון הגדול, דהנה כהנא רבא בתמניא תיקונין איתתקן כמבואר באד"ר, והוא בחי שמונה ימי חנוכה עד תיקון נוצר חסד לאלפים, וזה סוד ח' בגדים של כה"ג. והנה כן גם למעלה גברו האורות והחסדים, וזה אשר מלא את ידו ללבוש את הבגדים מלא יו"ד עלאה לקדושת השפעות הבגדים ואורם הגדול כיל"ח.
נמצא כי זהו הענין כולו בעצמו היה הנס שנתרבו האורות והחסדים ע"י המשכת כה"ג ופך השמן הזה הוא לאות על גודל הנס וההארה הנ"ל, וזה הוא עיקר הנס של חנוכה שנשאר עוד כח חיות וקדושה בישראל אחרי כל אשר עבר עליהם, להיות להם כה"ג וצדיק כזה בתיקונא עילאה להמשיך ברכה וטוב ולהיות לישראל לאור עולם. לכך אין קשה כלום מה שהקשו שביום א' לא היה נס, כי אדרבה זה היה עיקר הנס כמדובר. (תפארת שלמה)
שנעשה הפך כמעיין
עוד י"ל שבמשך כל שמונת הימים נעשה הפך כמעין המתגבר, והיה מיטלטל ואיננו שוקט על שמריו, וכשבאו לשפוך שמן במנורה זב השמן מאליו אל תוך המנורה, ועל נס זה קבעו את היום הראשון. (יגיה אור)
שנשאר פך מוכן לנס
ובזה יש לתרץ מה שהקשו (עיין בית יוסף או"ח סי' תר"ע) מה היה הנס ביום הראשון, אבל זה גופא היה הנס שנשאר פך טהור זה שהיה מוכן לנס. (אגראדכלה)
שנשלח להם הפך ע"י המלאך מיכאל
ועוד יש לתרץ קושית הבית יוסף, דאפשר שנשלח להם השמן ע"י המלאך מיכאל שהוא כהן גדול לעילא כנודע, והוא הטביע חותמו על הפך, ויעויין בדעת זקנים לבעלי התוס' פרשת תולדות (כז, כה) שמיכאל הכין יין ליעקב עיי"ש, וזה היה הנס ביום הראשון. (שפע חיים)
שנשפע להם הברכה משם הוי"ה
ובזה נ"ל ליישב קושית הבית יוסף אמאי קבעו ח' ימים הלא הנס לא היה רק ז' ימים. ולהנ"ל יבואר, דהנה הי"מ כתבו דמה"ט בבית שני לא זכו לנסים גלויים, משום דבבית שני לא היה הברכה משם הוי"ה ב"ה. וא"כ לכאורה הדרא קושיא לדוכתה, איך זכו לנס מפורסם, וע"כ צריך לומר דזה בעצמו היה ג"כ נס נוסף שזכו להתברך בברכה הבאה משם הוי"ה ב"ה, וזה הברכה בא להם עוד ביום הראשון, ולזה עושים ח' ימים חנוכה. (לקט שושנה)
שנתפרסם כח תורה שבע"פ
יש לומר לתרץ קושית הבית יוסף, שע"י נס חנוכה נתפרסם כח וחשיבות תורה שבעל פה, שאף שדין עכו"ם להיות כזבים היא רק מדרבנן, בכל זאת עשה הקב"ה נס מיוחד להמציא להם פך שמן שלא נטמא בהיסט העכו"ם. ולזכר ענין זה תקנו את היום הראשון. (ספרים)
שעשה לנו הקב"ה נס אף שיכל להושיע בדרך הטבע
מה שמקשין מה היה הנס בלילה ראשונה. נראה כי בלבד הנס שהיה דולק כל השמונה ימים. יש לתת שבח להבורא יתברך אשר עשה לנו ניסים בימים הללו, כי בנקל היה לפניו יתברך להזמין בדרך הטבע שמן שהיה נשאר עוד איזה פך שמן. ורק חיבה יתירה שרצה הקב"ה לעשות נס לאבותינו והם היו צריכין נס הזה להרים את נפשותיהם שהיו נמוכין מרוב חשכת הגלות. (שפת אמת)
שפך קטן החזיק כמות גדולה
לתרץ קושית הבית יוסף יש לומר, שהנס ביום הראשון שנתוסף השמן בכלי קטן, והיה בו מקום רק לשמן ליום אחד, ונעשה נס ואותו פך החזיק זמן לשמונה ימים, ועל זה קבעו יום נוסף בחנוכה. (מצות נר איש וביתו)
שפנו מיד לטהר כלי ההיכל
הבית יוסף ז"ל הקשה כיון שהיה בפך שמן כדי להדליק יום אחד, א"כ לא נשאר הנס רק לז' ימים ומדוע קבעום ח' ימים.
נראה לישב שזה היה הנס ביום הראשון, לפי שכשנכנסו יוונים להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו את ההיכל והמקדש, ומיד ביום הראשון עלה במחשבתם לטהר ולקדש כלי ההיכל, ועי"ז היה באפשרי מקום לחול הנס, והשי"ת ב"ה בוחן לבבות כשראה את מחשבתם הטובה הניכרת מתוך מעשיהם שמקדשים ומטהרים את ההיכל, ונעשה להם נס שהדליקו ממנו כל השמונה ימים.
וזה מה שיסדו בנוסח על הנסים, 'ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך וכו' וקבעו שמונת ימי חנוכה', והיינו שעי"ז שפינו את ההיכל וטהרו את המקדש, היינו שעלה במחשבתם לקדש ולטהר את ההיכל מיד ביום הראשון, ועי"ז היה הנס גם בשארי הימים ע"ש, ולזה 'וקבעו שמונת ימי חנוכה'. ולא קשה קושית הבית יוסף הנ"ל, דעיקר צמיחת הנס היה ע"י יום הראשון שעלה במחשבתם לטהר ולקדש ההיכל ועי"ז נעשה הנס של שמונת ימים. (כנסת יחזקאל)
שראו הכהנים הפך בתוך הקרקע
ליישב קושית הבית יוסף אפ"ל בס"ד, דהנה מבואר בתוס' שבת (דף כב ע"ב) ד"ה וכי לאורה, דאהרן היה מסתכל בהבית סתומה, ורואה מה שבתוכה. (ובמדרש (פרשת פקודי) איתא דכל ישראל במדבר היו יכולין להסתכל בהבית סתומה ע"י הענן) עיי"ש.
והנה כתבו בתוס' שבת (כא ע"ב ד"ה שהיה מונח) דהפך היה מונח בחותם בקרקע עיי"ש. ונראה לענ"ד דכאן היה עיקר הנס דהכהנים שהיו קדושים וצדיקים היו יכולים לראות כל מה שבקרקע, וכשנכנסו לביהמ"ק ראו תיכף את הפך בקרקע, ואח"כ בדקו אם יש עוד פך ולא מצאו, וזה הפי' בגמ' 'בדקו ולא מצאו', היינו שלא מצאו עוד פך, אבל הפך הזה היו רואים תיכף, ודו"ק.
ושפיר מתורץ קושיית הבית יוסף, דביום ראשון מדליקין על הנס שראו הפך בקרקע ולא היו צריכין לחפור כל הקרקע, וזה היה ג"כ נס שידעו היכן הוא, דבלא"ה אפשר שלא היו חושבין שהוא טמון בקרקע. (נר המאיר)
שראו שה' רוצה בעבודתם
ליישב קושית הבית יוסף נראה, דזה ברור שהיה בו להדליק יום אחד, וכאשר שפכו השמן מהפך בכל זה לא חסר השמן, והפך מפומיה מתברך, ואין זה ענין נבואה כמו שכתב הט"ז, כי לפי זה לא היו שמים לבם להפך, ואף שביום הא' לא היו צריכים לנס כי היה בהפך שמן כדי להדלק בו באותו היום בכל זה הואיל ובו ביום ראו שה' עמם ורוצה בעבודתם שפיר לנס יחשב. (הוד תחלה)
תוצאות הנס בעתיד – רוחניות
אותם שבעת ימי הנס באמת היו מלובשים בגשמיות, ברם השלכות ותוצאות אותו הנס בהיבט לשנים הבאות המה על ענינים רוחניים בלבד. ויען כי בודאי הרי זה גדול מעצם הנס לכן קבעו בגינו יום חג נוסף. (נס לשושנים)
תקנו להדליק ביום הראשון על שיצאו מאפילה לאורה
בספר טל חיים פרשת וישב כתב לתרץ קושית הבית יוסף הנ"ל, דהנה בבינה לעתים האריך למה אין עושין זכר להנס שרצו לבטל התוה"ק וגם מהמלחמה, ותורף דבריו דכל זה נרמז בהנרות, כי התורה והמצוה הם האור האמיתי, כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, וגם מה שנצחו במלחמה הוא ממש צאת מחשכה לאורה עיי"ש, ואיתא בר"ן הטעם דקרא חנוכה – חנ"ו כ"ה, דבכ"ה בכסלו נחו מהאויבים, וא"כ י"ל דמה שאנו מדליקין ביום ראשון הוא רק לרמז שיצאנו מהשיכה לאורה, ומתורץ קושית הבית יוסף, והבן. (טל חיים)
אחרי ששפך מצא שנשאר הפך מלא
עוד י"ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בליל הא'. ועוד, בבוקר מצאו את הנרות מלאים עוד יש לומר שביום כ"ה בבוקר מצאו את הבזיכים מלאים שוב בשמן. (בית יוסף, וכ"ה בתוס' הרא"ש)
חלקו מראש את השמן לשמונה חלקים
וי"ל שחילקו שמן שבפך לשמנה חלקים, ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והי' דולק עד הבקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס.
(בית יוסף, וכ"ה בתוספות הרא"ש)
הבזיכים נתמלאו מאליהם
יש לומר שכשנתנו מעט שמן במנורה – נתמלאו הבזיכים. ובהכי ניהא, דאיכא היכר נס בין בלילה הראשונה, ובין בלילה האחרונה. (פרי חדש)
שנשאר מעט שמן שתוכל הברכה לחול על זה
מצינו בזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית, שאין הוא ית' עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם אפילו דבר מועט וכו', משא"כ בדבר ריק אין שייך בו ברכה לעשות בריה חדשה. ולפי זה ניחא כאן, דאילו נדלק כל מה שהי' בלילה הראשון לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר, אלא ודאי דגם בלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר, ועל אותה השיור באה הברכה שנעשה שם נס לרבות אותו, וא"כ ראינו שגם בליל א' נעשה נס. (טורי זהב)
עוד ראיתי בספר איש הביא בשם הר"א ז"ל תירוץ אחר בזה, דמסתמא היו נותנין בלילה הראשון את כל השמן שבפך לתוך המנורה, כדי שיקיימו מצות הדלקה כדת וידלוק כשיעור; והנה מבלי ספק טמנו את הפך בירכתי הבית. א"כ איך מצאו ביום השני שמן בפך ההוא, דמיהו ואיזהו אשר מלאו לבו לפשפש בפך ההוא ולחשוב אולי נעשה נס, אלא על כרחך שמיד ביום הראשון נעשה נס בעודו ביד הכהן ונתמלא הפך בשמן, ע"כ דברי הר"א. (ערבי נחל בשם הר"א)
אף שדלק עד שנכנס הכהן להיטיב את הנרות נשתייר מעט שמן
לתרץ קושית הבית יוסף, נראה על דרך שכתב הט"ז, שנעשה נס גם ביום א', שנשתייר מעט מן השמן, כדי שיחול עליו הברכה. והנה רבים תמהו,הרי על כרחך נשתייר בו מעט שמן בלא נס, שהרי שיערו חכמים חצי לוג מלילי טבת הארוכים, אולם לילי כסליו קצרים יותר, ועל כרחך נשתייר.
אמנם נראה לי דבלאו הכי לא קשה מידי, דאין הכי נמי דחצי לוג מספיק אפילו ללילי טבת הארוכים, מיהא כל כמה שלא חיי הכהן נכנס ומטיב את הנרות, היה השמן מתבער והולך עד גמירא. וכיון דהטבת הנרות היה כפי סדר המערכה המסודרת בש"ס (יומא דף ל"ג) 'אביי הוי מסדר סדר המערכה משמא דגמרא וכו', א"כ זמן הטבת הנרות היה בשעה קבועה מדי יום ביומו, וממילא היה דולק והולך עד כלות, ועל כרחך מה שנשתייר בו היה ממעשה נסים, ואתי שפיר בס"ד. (ערוגת הבושם)
אף שהדליקו בחוץ דלק כל הלילה
י"ל על פי מה שאומרים ב'על הניסים' "והדליקו נרות בחצרות קדשך", ר"ל שהחשמונאים לא הדליקו הנרות בהיכל עצמו, שהרי היוונים טמאו את כל כלי הקודש, והיה צריך לפנות את ההיכל ולטהר את בית המקדש. אלא על כרחך הדליקו המנורה בעזרה, וזהו 'והדליקו נרות "בחצרות" קדשך', שהדליקו בחצר ההיכל ולא בהיכל עצמו.
ועפי"ז מיושב קושית מרן הבית יוסף, למה תקנו שמונה ימי חנוכה, והלא היה בפך כדי להדליק בו יום אחד. דיש לומר שכיון שהדליקו את המנורה בעזרה, אם כן בודאי היתה הרוח נושבת שם, והיו צריכים לכמות גדולה יותר של שמן, שכן מקום שהרוח נושבת שם, טעון הנר כמות גדולה יותר של שמן, כי מה שהספיק השמן שבפך ליום אחד, הוא רק כדי להדליק בפנים ההיכל ששם אין הרוח שולטת, אבל עכשיו שהדליקו בחצר העזרה מקום שהרוח שולטת שם, ואפילו הכי דלקו כל הלילה, נמצא שגם ביום הראשון נעשה נס, ולכן תקנו לעשות ימי חנוכה שמונה ימים. (דרשות חתם סופר)
אף שהדליקו בין השמשות הדליקו שוב באותו הלילה מאותו פך
הבית יוסף הקשה דבלילה הראשונה לא היה צריך נס כיון שהיה בפך להדליק לילה אחד, ונ"ל דהנה המפרשים הקשו שהיו כולם טמאי
מתים וגם המנורה נטמאה, ותי' שלא מטמאו טומאת שבעה רק טומאת ערב וכשטבלו והעריב שמש שפיר הדליקו בתחילת הלילה בטהרה.
אמנם ק"ל שהרי בין השמשות ספק יום ספק לילה, וא"כ החיוב להדליק המנורה בתחילת בין השמשות, והמפרשים כתבו דאם לא היה נס היו מדליקין בטומאה משום דהותרה בציבור, ועיקר הנס היי להראות חיבתן של ישראל שידליקו בטהרה, וא"כ בתחילת בין השמשות היו מחויבים להדליק בשמן הנמצא בפך שמא בין השמשות לילה והגיע הזמן חיוב של הדלקה, ואף דיש ספק שמא בין השמשות יום ועדיין לא העריב שמש והם טמאים היו, מדינא טומאה הותרה בציבור וליכא איסור, ושוב מחויבים להדליק מספק שמא בין השמשות לילה, וא"ת שכך עשו שהדליקו תחילה בין השמשות, הא יש ספק שמא בין השמשות יום והיו טמאים והדליקו בטומאה ולא נראה חיבתן של ישראל.
לכך נראה לי דבר חדש, שבאמת נעשה נס גם בלילה הראשון שאחר שהדליקו המנורה בתחילת בין השמשות נתמלא הפך ואחר בין השמשות הדליקו ממנו מנורה אחרת, וא"כ ממה נפשך הדליקו מנורה אחת בטהרה כדין, דאם בין השמשות לילה גם הראשונה היה בטהרה, ואם בין השמשות יום והראשונה היה בטומאה, שוב לא הגיע עת חיוב הדלקה עד כלות בין השמשות שוב יצאו במה שהדליקו מנורה שניה בזמנו בטהרה, וא"כ שפיר הוצרך הנס בלילה הראשונה. (אור תורה – אוסטרובצא)
אף שהדליקו בפתילות דקות דלקו כאילו היו פתילות עבות
י"ל עפ"י מה שיש לדקדק למה תקנו חז"ל בנר חנוכה מהדרין ומהדרין מן המהדרין, מה שלא מצינו כן בשאר מצוות. אלא שרצונם היה אז לעשות פתילות דקות – חלק שמיני מהרגיל, כדי שיספיק להם השמן לח' ימים, וכן עשו, ונעשה להם נס שהאור היה יפה וגדול כאילו היו הפתילות עבות, וא"כ גם ביום א' הי' נס, ומשו"כ תקנו מהדרין ומהדרין מן המהדרין כיון שהנס נעשה בהידור מצוה. (חידושי הרי"ם)
אף שנתנו בהם פתילות עבות נשתייר מעט
לתרץ קושית הבית יוסף, נ"ל על דרך שכתב הט"ז, שנעשה נס גם ביום הראשון, שנשתייר מעט מן השמן, כדי שיחול עליו הברכה. וראיתי בהגהות מהרב"פ שתמה, הרי על כרחך נשתייר בו מעט שמן בלא נס, שהרי שיערו חכמים חצי לוג מלילי טבת הארוכים, אולם לילי כסליו קצרים יותר, ועל כרחך נשתייר.
ונ"ל לתרץ, לפי מה שכתב התוס' יו"ט במנחות (פ"ט) בשם ירושלמי, דבימות הקיץ היו עושק פתילות גסות, ובימות החורף פתילות דקות עיי"ש, אלמא דשיערו הפתילה מדי לילה בלילה בכדי שיתבער החצי לוג שמן כולו, ואם כן צ"ל דמסתמא גם ביום הראשון נתנו בו פתילה עבה בכדי שיתבער כולו כדרך שהורגלו בשאר לילות, ועל כרחך מה שנשתייר בו מעט שמן, היה על פי נס כדברי הט"ז, וא"ש. (ערוגת הבושם)
אויר מתהווה לשמן
יש לומר, שכמו אצל אשת עובדיה (מלכים ב, ד) היה נס, שמיד כשהתרוקן הכלי, האויר הנכנס התהפך לשמן. כך גם כאן, כאשר עירו את השמן מן הפך למנורה אירע נס והאויר שנכנס בפך התהפך מיד לשמן. (יגיה אור)
תירוצים לקושית הבית יוסף
פשוט מדהים!!
לקט שכלול בו הכל!!
תודה רבה
מחבר ספר
ראיתי מ"ש בשם ספר מנורת הזהב לתרץ קושיית הבית יוסף, מי הוא המחבר של ספר מנורת הזהב הנ"ל?