'קמחא דפסחא'
אני רגיל תמיד לספר את מה ששמעתי מרבי יעקב גלינסקי זצ"ל שסיפר, כי פעם אחת תפסוהו הבולשביקים וחבשוהו בבית האסורים. יחד איתו ישב גביר גדול, שגם אותו תפסו והחרימו ממנו את כל רכושו.
אותו גביר אמר לי – כך סיפר הרב גלינסקי – כי ישנם שני אנשים בעולם, שלהם אין הוא סולח, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי! ומי הם אותם שנים? הראשון הוא הקובנער רב, והשני הוא הפוניבז'ער רב..
ועל תמיהתי העצומה על מה ולמה יצא קצפו על שני צדיקים אלו, הסביר הגביר:
"שני צדיקים אלו היו רגילים לפקוד את ביתי מדי תקופה כדי להתרים אותי לצדקה ולהחזקת תורה. בהיכנסם הביתה היו נוהגים בי מנהגי כבוד והערכה, ומבקשים את תרומתי. הייתי נותן להם את מה שהייתי נותן והם הודו לי מקרב לב על תרומתי הנאה.."
"ובינינו", מוסיף הגביר ואומר, "מה כבר נתתי להם? א שמעק טבק, לא יותר.. אבל ככה זה, היה לי יצר הרע שלא נתן לי לתת יותר"
שאלתי אותו, מספר הרב גלינסקי, ומה אתה רוצה מהם? מה הם חטאו כלפיך? והגביר עונה:
"כבוד הרב! למה הם לא הכריחו אותי לתת יותר? הנה תראה, כל רכושי הוחרם בידי הבולשביקים ולא נותר לי ממנו מאומה.."
שאלתי אותו: "מה הם יכלו כבר לעשות? נתת את מה שנתת – מה אתה רוצה? שהם לא יקחו? והוא בלי להתבלבל ובלי להניד עפעף עונה:
אבל למה הם לא באו אלי עם אקדחים? למה הם לא הצמידו לי אקדח לראש ואמרו לי תביא עוד כסף, ואם לא – אתה מקבל כדור בראש.. אם הם היו מתנהגים כך – חלק גדול מכספי לא היה עתה בידי הבולשביקים… עוד חלק גדול מכספי היה נשאר בידי.."
(יחי ראובן)