שיטה מהפכנית חדשה נפוצה מאוד כיום בעולם ההתרמה, הנקראת 'מעטשינג' (matching). לדוגמה: קובעים סכום יעד למגבית בסך 5,000,000 ₪ שהמוסד יצליח לגייס בתוך 24 שעות ביום מסוים, כאשר פילנתרופ גדול מתחייב להכפיל את סכום ההכנסות של המגבית, וממילא נוצרת אוירה, שכל המשתתפים מתאמצים יחד להגיע לסכום של 2,500,000 ₪, כי אם לא יביאו סכום זה, הכל יפול.
ויש לדון האם תורם רשאי להתחייב בשקר, רק כדי שהמגבית תצליח. לפעמים מארגן המגבית לחוץ, כשרואה שלא מגיעים ליעד, ורוצה לארגן 'התחייבויות פיקטיביות' כדי שיראה כאילו כבר הגיעו ליעד והמגבית לא תרד לטמיון. האם מותר? נדר אין כאן, שהרי מכוונים בפירוש בלי נדר, אולם יש כאן איסור שקר, אונאת דברים, ואולי גם אונאת ממון וגזל.
כתב הגאון רבי יצחק יעקב וויס זצ"ל (שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן צז): אסור בתכלית האיסור להצהיר במגביות צדקה שנותן סכום גדול יותר מכפי שבדעתו לתת, במטרה לגרום שחבירו יתן יותר. והביא הוכחה לאיסור מהגמ' (סוכה דף כט.): בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות וכו', ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין. מבאר המהרש"א (חידושי אגדות שם) בזה הלשון: היינו שבעלי בתים מנהיגי הקהילה, פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה, שאומרים שלא היה דעתן לכך, אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי. עכ"ד. מבהיר המנחת יצחק, כי רואים מהמהרש"א שמנהג כוזב זה כבר היה נהוג מדורי דורות, והוא מנהג גרוע, עד כדי שהחשיבו את אותם נדיבים הנוהגים כך, כעושים את אחד מארבעת הדברים החמורים ביותר, שעונשן גדול מאד, ואנן מה נענה אבתריה.
בירושלמי (ברכות פרק ז הלכה ב, נזיר פרק ה הלכה ג) ובמדרש רבה (מקץ פרשה צא) מסופר, שפעם הגיעו 300 נזירים לשמעון בן שטח, כדי שיתיר להם את נזירותם, אבל רק ל-150 נזירים הוא מצא פתח להתיר את הנזירות. שמעון בן שטח פנה לינאי המלך ואמר לו שיש 300 נזירים הצריכים כל אחד להביא 3 קרבנות, ובסך הכל צריך 900 קרבנות, והציע שהמלך ינדב חצי והוא עצמו יתן חצי. המלך הסכים להצעה, ושלח 450 קרבנות. כאשר שמע ינאי ששמעון בן שטח לא נתן כלום, כעס עליו, אבל שמעון בן שטח נימק את מעשהו, שכך כתוב בפסוק (קהלת פרק ז) 'כי בצל החכמה בצל הכסף', ואם כן החלק של המלך הוא הכסף וחלקו הוא החכמה שהתיר את הנדר. קרא עליו ינאי את המשך הפסוק 'ויתרון דעת חכמה תחיה בעליה'. מסיים המנחת יצחק: משמע מתשובת שמעון בן שטח, שרק מכח האמתלא שהביא על ידי התרת הנדרים, היה רשאי לומר כן, ובלי זה אסור להתחייב בשקר בשביל שיתנו אחרים.
(גיליון עומק הפשט בחוקותי תשע"ח)