בלילה שבין שני לשלישי, מספר ימים לאחר שיגורה, בעוד החללית 'בראשית' מרחפת כ-600 קילומטר מעל פני כדור הארץ, הגיע רגע המבחן הגורלי הראשון שהיה אמור לקבוע אם אכן החללית פועלת כמתוכנן ונשלטת על ידי חדר הבקרה שעל פני הקרקע.
אל חדר הבקרה התאספו כל מהנדסי הפרויקט, ראשיו ומנהליו והם הביטו בצגים בדריכות רבה.
'בראשית' היא פרי של אחד הפרויקטים הנועזים והמשמעותיים ביותר בתולדות המדינה, אם לא הנועז שבהם. זו חללית שצורתה כעכביש צהוב ארוך רגליים ולפי התכניות היא אמורה לנחות על הירח. כדי להמחיש את גודל המשימה, עד כה רק ענקיות חלל – מעצמות בינלאומיות, כמו ארצות הברית, רוסיה וסין, הצליחו להנחית חללית על הירח. זו משימה הדורשת משאבים עצומים, ידע רב וכלים טכנולוגיים מגוונים ואת מיטב המוחות, כדי להצליח בה, ובארבעים השנה האחרונות לא עשתה זאת שום סוכנות חלל. עתה בימים אלה, חברו גורמים פרטיים לתעשייה האווירית ולסוכנות החלל הישראלית כדי לנסות לעשות את הבלתי אפשרי – מדינה אחת קטנה במזרח התיכון שלחה את ידה אל הירח. כעת לאחר השיגור המוצלח מכף קנוורל שבפלורידה, ולאחר שהחללית התנתקה עצמאית מהטיל ששיגר אותה, הגיע הזמן לבחון האם אכן היא נענית להוראות מהקרקע והאם תצליח עשות את התמרון הראשון שהוטל עליה.
כרגע נעה החללית ומקיפה את כדור הארץ, והתמרון שהוטל עליה לראשונה היה לתקן את המסלול ולהאריך אותו כדי לקרב אותו לירח. ואכן לאט לאט נענתה החללית וסובבה את המנועים לכיוון אליו התבקשה על ידי הפקודות מהקרקע. הכל היה מוכן לקראת התמרון. אלא שאז פתאום ללא כל אזהרה, נותק הקשר. בראשית הפסיקה לענות.
הנאספים נתקפו בחשש, הם ניסו שוב ושוב ליצור קשר עם החללית אך היא לא נענתה. דקה נקפה דקה, עשר דקות היו לעשרים דקות. כאשר הקשר חודש התברר שמשהו חמור קורה לחללית – היא אינה מגיבה והמחשב שלה חדל לעבוד.
נורות האזהרה האדומות הבהבו על כל המסכים. היה נראה באותם רגעי חרדה שעמל של שנים, השקעה של מליוני דולרים ותקוות של מדינה שלמה נגוזו ונעלמו בחלל. ברגעים הללו פנו כולם לאדם מזוקן, חבוש כיפה גדולה, שהשתלט על האווירה, ירה הוראות, ניווט את העניין והרגיע את החרדות. האיש שלולא החלוק הלבן שלו אפשר היה לחשוב שהוא הרב במקום, הוא מנהל המשימה, המהנדס ר' אלכס פרידמן. הוא הציל את המצב, העניק את ההדרכות הנכונות וייצב את המערכת. הנאספים בכו משמחה ומהתרגשות נוכח ההקלה שאפפה אותם לאחר שהחללית שבה למסלולה.
"אלו היו 27 הדקות הארוכות שלנו", אמר אחר כך יהונתן ויינטראוב, מראשי הפרויקט, "אבל אלכס פרידמן, מנהל המשימה, הרגיע אותנו לאורך הציפיה לחידוש התקשורת. ברגע שהחללית יצרה קשר היה ברור שמשהו השתבש. נוריות אזהרה הבהבו בכל המסכים, אני נלחצתי. אבל הוא ידע בדיוק מה לעשות. הוא ביקש מכולם להפסיק לנחש מה קרה, ולעשות כל מה שניתן כדי להוציא את כל הנתונים מהחללית לפני שהם נמחקים או נדרסים על ידי נתונים חדשים. אלכס", המשיך, "הוא מהנדס מערכת מנוסה ששמעתי עליו כל כך הרבה אגדות בזמן שעבדתי בתעשייה האווירית". כאמור בסופו של דבר אכן החללית שבה לפעול בצורה תקינה וכרגע היא ממשיכה לעשות את דרכה אל הירח.
אלכס עצמו בשיחה עם 'בקהילה', מצניע את הענין, "צפינו שמשהו כזה יקרה, לא היה לי חשש של ממש לגורל החללית. הייתי אומר שזו בעיה עליה התגברנו בעזרת השם עם הרבה סיעתא דשמיא".
התפללת ברגעים הקריטיים ההם?
"אני מתפלל כל יום. אחרי שיגור החללית אמרתי 'תפילת הדרך' מיוחדת להצלחתה שחוברה על ידי רב היישוב נוף איילון שבו אני גר. גם כאן, לפני שהתחלנו את התמרון תרמתי כסף לצדקה להצלחת החללית, וכאשר התמרון הצליח אמרתי לאנשי הצוות: אתם רואים, בזכות הצדקה התגברנו על התקלה".
המירוץ לירח
הלבנה היא גרם השמים הקרוב ביותר לכדור הארץ, ומהיום שבו יצאה האנושות אל החלל, היא חלמה להגיע אל הירח יום אחד. הראשונים לעשות זאת היו הרוסים בימי השיא של המלחמה הקרה, כשבשנת תשי"ז הפתיעו את העולם כאשר שיגרו את הלוויין הראשון לחלל – 'ספוטניק'. מספר שנים אחר כך היכו את העולם בהלם כששיגרו אל החלל בהצלחה את הקוסמונאוט יורי גגרין. בשלב הבא, במהלך משימת 'לונה 2', הצליחו הרוסים להטיס לראשונה חללית אל הירח וזו התרסקה על פניו. הייתה זו הפעם הראשונה בה עצם ששוגר מכדור הארץ הגיע לירח. במשימה הבאה, 'לונה 3', הצליחו הרוסים לשלוח חללית אל הצד החשוך ורחוק של הירח ולשדר משם לראשונה תמונות.
האמריקאים היו מבוהלים מההצלחה רוסית. היו חששות שהירח יהפוך לבסיס צבאי רוסי, ונשיא ארצות הברית ג'ון קנדי הכריז על מיזם שאפתני שתכליתו להנחית אדם על הירח. "שום פרויקט חלל בתקופה הזאת לא יהיה מרשים יותר מבחינת האנושית כולה", הכריז, " שום פרויקט לא יהיה חשוב יותר מבחינת התרומה ארוכת הטווח לחקר החלל ושום פרויקט לא יהיה כה קשה ויקר לביצוע", אמר. בחסות פרויקט הטיסה לירח, הפכה סוכנות החלל האמריקנית 'נאס"א' לגוף ענק החולש על תקציב של מיליארדים. המרוץ לירח יצא לדרך.
סוכנות החלל גייסה עובדים והחלה לעבוד על פיתוח טילים וטכנולוגיה חדשנית לחלל. עד מהרה עברה העלות של תוכניות הירח את ה-20 מיליארד דולר (קרוב ל-170 מיליארד דולר בערכים של ימינו). התוכנית המשיכה גם לאחר הירצחו של הנשיא קנדי ו'אפולו 9' הייתה החללית המאוישת הראשונה שהגיעה אל הירח והקיפה אותו. אחריה הגיעה לירח החללית המאוישת 'אפולו 10' ששייטה מעל הירח, אך האסטרונאוטים לא יצאו ממנה. הרגע ההיסטורי מכולם הגיע בא' אב תשכ"ט כאשר האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס יצאו לדרך על ראשו של טיל ושלושה ימים לאחר מכן הם נחתו מעל האזור שכונה 'ים השלווה' בירח. לעיני מאות מיליוני אנשים שצפו בו ברחבי העולם בשידור חי, ירד ארמסטרונג בסולם מהחללית, הניח רגל אחת שלו על קרקע הירח והכריז את אחת ההכרזות המפורסמות ביותר בהיסטוריה: "זהו צעד קטן לאדם – קפיצה גדולה לאנושות". לאחר שהוא וחבריו מילאו את משימתם הם שבו לכדור הארץ והכו מאז אייקונים של הכיבוש האמריקאי המוצלח ביותר.
מאז יצאו לדרך לירח עוד שש משימות של אפולו. במהלך המשימות הללו, הוצבו כלי מדידה שונים שבדקו את הירח ומבנהו הפנימי. במשימות הללו, הוצבו כלי מדידה שונים שבדקו את הירח ומבנהו הפנימי. במשימות האחרונות נחתו האסטרונאוטים יחד עם רכב מיוחד עמו נסעו למרחקים בירח ונערכו ניסויים רבים. עם הזמן התברר שאין תועלת צבאית לנחיתה על הירח, וארצות הברית החליטה לעצור את הפרויקט. בשנת תשל"ב התבצעה הנחיתה המאוישת האחרונה על הירח במשימת 'אפולו 17' תכונית כיבוש הירח הושלמה בהצלחה.
מאז ולמשך ארבעים שנה לא הייתה עוד טיסה מאוישת אל הירח, אך היו בו מספר נחיתות של חלליות בלתי מאוישות. הנחיתה האחרונה של חללית בלתי מאוישת הייתה בשנת תשע"ג כאשר החללית הסינית צ'אנג-אה 3 נחתה על הירח ורובוט יצא לנוע על הירח ולערוך בו מחקר. מאז בשל ההוצאות העצומות הצטמצמו התכניות לנחיתה מאוישת או לא מאוישת על הירח. אבל עתה ישראל עושה את הבלתי ייאמן ומצטרפת למעצמות שהגיעו אל הירח, והציבה פרס ראשון בסך 20 מיליון דולר. קבוצה של יזמים טכנולוגיים ישראלים הקימו את עמותת Spaceil, חברו לתעשייה האווירית ולתורמים פרטיים ויחד החלו הפיתוח החללית. לתחרות נרשמו צוותים מכל העולם, אך עם הזמן רובים נשרו. הישראלים המשיכו בפיתוח אף שלא הספיקו את תאריך היעד שהיה בניסן אשתקד. התחרות הסתיימה ללא זוכה אבל הישראלים החליטו למרות זאת להמשיך במשימה, גייסו מימון והמשיכו בפיתוח עד שהגיע יום השיגור ההיסטורי והחללית יצאה לדרך ושוגרה בטיל אמריקני לירח מכיף קנוורל שבפלורידה, ארצות הברית, אך היא נשלטת כולה מחדר הבקרה בלב מתחם התעשייה ארווירית ביהוד, כאשר מנהל המשימה הוא אלכס פרידמן.
סוד ההצלחה הישראלית
איך הצליחה ישראל במקום שכה מעט מדינות הצליחו?
"עם הרבה סייעתא דשמיא ומהנדסים מוצלחים ומוכשרים", מסביר פרידמן. "אנו צוות קטן של מהנדסים אך עובדים עמנו אנשים מוכשרים מאוד. זה אמנם מטיל על כולנו עומס עבודה גדול יותר אבל מוזיל עלויות. אנו לא מפעל ענק כמו בסוכנויות החלל הגדולות.
"הצלחנו להוזיל עלויות ולבצע דברים שונים שאחרים לא עשו עד כה באמצעות כמה דרכים ואימצנו פתרונות זולים ונגישים יותר. די מקובל למשל בחלליות לעשות לכל רכיב מרכזי בחללית רכיב נוסף לגיבוי שבמידה והוא מתקלקל יש לו גיבוי שעובד. כך למשל עשינו עם לווייני תקשורת שאמורים לשהות בחלל חודשים ארוכים. כאן מדובר בחללית שתגיע לירח, תבצע את משימתה, תערוך מחקר ותשדר תמונות מהירח ובזה יסתיים תפקידה, לפיכך לא עשינו גיבוי של הרכיבים ולקחנו פה סיכון מחושב. זה אפשר לנו למזער את החללית ולהקטין עלויות. עוד משהו שעשינו פה הוא שלקחנו מכשירים ורכיבים לחללית שלא פותחו במיוחד לחל, אלא פותחו לצרכים אחרים ואנו לאחר בדיקה שילבנו אותם בחללית. זה אפשר לנו לעשות שימוש ברכיבים זולים, קטנים וקלים יותר.
"ויש עוד נקודה חשובה: בדרך כלל, לצורך השיגור לירח, סוכנויות החלל מכינות הטיל מיוחד המשוגר הישר לירח. הטיל חייב להיות גדול ומושקע, והוא מגיע עד למסלול קרוב לירח ומציב שם את החללית בצורה מהירה וישירה. טיל שכזה עולה הרבה מאד כסף וכרוך בעלויות גבוהות. אנו בחרנו בשיטה אחרת, ולמעשה תפסנו 'טרמפ' על טיל אחר ששוגר בארצות הברית כדי להציב לווין תקשורת. וכך החללית שלנו הורכבה גם היא על הטיל, שבדרך להצבת הלווין 'זרק' אותנו לחלל. מכאן והלאה אנו ברשות עצמנו ובאמצעות תמרונים שונים אנו אמורים להגיע לירח.
"הרעיון שלנו שאמנם בוצע גם בעבר אך לא בצורה שיטתית הוא להקיף את כדור הארץ במעגלים אליפטיים ההולכים ומתרחקים מכדור הארץ ומכוח המשיכה שלו, עד שמגיע הרגע הקריטי לו אנו קוראים 'לכידת ירח', ברגע הזה אנו נלכדים בכוח המשיכה של הירח עוברים למסלול סביב הירח במסלולים ההולכים וקטנים עד שננחת על פניו, זה מסלול ארוך יותר שלוקח זמן רב יותר – במקום לטוס 380,000 ק"מ, המרחק הממוצע לירח, נטוס 6.5 מיליון ק"מ – אך יש לו יתרון גדול מעבר לעניין המחיר. בטיל ישיר לירח, אם החמצת את הנקודה הנכונה, החללית שלך אבודה. כאן יש לנו שליטה על החללית, אנו יכולים לתמרן אותה כרצוננו וגם אם החמצנו נקודה מסוימת אפשר לתקן. כמאמר הידוע 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן', אצלנו כל זמן שהחללית עובדת ובשליטה אפשר לתקן. אז אכן, היו רגעים של חרדה מסוימת, אבל ברוך השם הכל עבר כשורה.
"כעת עומדים בפנינו שני רגעים קריטיים וחשובים. הראשון יהיה בתמרון 'לכידת הירח', שבו נצטרך לדייק ולוודא שהחללית נכנסת למסלול המדויק של הירח. הרגע הקריטי הבא יהיה רגע הנחיתה על הירח שבו עלינו גם דייק מאוד. זה יקרה בתאריך 11 באפריל (ה' ניסן) לערך".
מלנינגרד לירח
מנהל משימת הירח ר' אלכס פרידמן הוא חסיד חב"ד עטור זקן לבן, אב לשבעה ילדים וסב ל-21 נכדים. הוא נולד בברית המועצות בתקופת סטלין, לאביו הרה"ח רבי שניאור זלמן פרידמן ז"ל, חסיד חב"ד שזכה ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' ברעצ'יצע. אביו נעצר על ידי השלטון הקומוניסטי ואלכסנדר גדל על ברכי סבו. "אבי נאסר", הוא מספר, "בעוון גיוס כספים שנועדו לסייע לעליית יהודים לארץ ישראל, ובשל כך נגזרו עליו שבע שנות מאסר ואנו עברנו למוסקבה. מיד עם הולדתי התקבל בביתנו מברק שהיה כביכול מאבי, שבו הודיע שהוא מתנגד שיערכו לי ברית מילה. אבל הכל הבינו שמדובר במברק שניסחו השלטונות, וברית המילה שלי נערכה במחתרת. סבי גידל אותי במסירות נפש, וכשאבי השתחרר חזרנו ללנינגרד".
עם סיום לימודי התיכון, התעניין פרידמן בפיזיקה וביקש להתקבל לאוניברסיטת לנינגרד היוקרתית, אליה מתקבלים רק מי שעברו שורה של מבחנים קשים. "בני המשפחה כבר אמרו לי שלא אתקבל ואין לי סיכוי כי אני יהודי אבל התעקשתי. נכנסתי לאולם גדול שבו ישבו בוחנים מאחורי שולחנות", הוא נזכר, "לא רחוק ממני הייתה עוד נבחנת יהודיה. הבוחן הפנה אלי שורה של שאלות קשות, כל הנבחנים כבר התחלפו אבל רק אני והנבחנת היהודיה נשארנו גם אחרי שלוש שעות, עד שכבר התייאשתי ורק רציתי ללכת. ואכן קיבלתי ציון נמוך של 'עובר בקושי'. אחר כך במבחן חיבור וכתיבה, קיבלתי לראשונה בחיים ציון נכשל. הבנתי שבני המשפחה שלי צדקו, ושלא אצליח להגיע לפקולטה לפיזיקה, ובלית ברירה פניתי להתקבל ללימודי מתמטיקה. הפעם עברתי את הבחינות בציונים גבוהים מאוד, כולל בחיבור".
חשבת כבר אז ללמוד תחומים הנושקים לחקר החלל?
"אותם ימים היו ימי שיא במרוץ החלל, וברוסיה של אז חקר החלל נחשב מקצוע מאד חשוב שעומד בחזית הפיתוח הטכנולוגי. זה היה תחום סודי מאוד והיה ענין פטריוטי מאוד לעסוק בתחום. ידעתי שאם אלמד את הנושא הזה אין לי סיכוי אי פעם לצאת מרוסיה – לא היו נותנים לאף אחד שלמד תחומים שכאלה לצאת ולכן לא חשבתי ללמוד זאת. ואכן את הידע בתחום הזה רכשתי רק מאוחר יותר בארץ".
בשנת תשכ"ז, מיד עם תום לימודיו באוניברסיטה הגישה משפחת פרידמן בקשה לשלטונות לצאת מברית המועצות ולאחר תלאות רבות הצליחה לעלות ארצה. אלכס התיישב בקריית מטרסדורף שבירושלים, והמשיך בלימודיו באוניברסיטה בעברית. עם הזמן השתלב בתעשייה האווירית והיה שותף לפיתוח טיל גבריאל ומזל"טים. במשך השנים עבר לעבוד בסוכנות החלל הישראלית, והיה שותף לפיתוח לוויין הריגול הצבאי אופק.
"להודות על האמת, לעולם לא הייתי חולם באותם ימים קשים בלנינגרד שיום אחד אעמוד בראש משימה שמשגרת חללית ישראלית לירח. זה היה חלום מופרך. כבר בפעם הראשונה כאשר סגרו אותנו בחדר והודיעו לנו שאני יחד עם הצוות נפתח את לוויין התצפית הראשון של ישראל, חשבתי שזה מופרך. לא הבנתי מה לישראל הקטנה ולמשימה כה מורכבת של פיתוח לווייני ריגול". אבל הצוות ואלכס בתוכם עשו את הבלתי יאמן ופיתחו לוויין ריגול. לאחר מכן הוא היה שותף לפיתוח לוויין התקשורת האזרחי עמוס, ולפני מספר שנים הצטרף ל-Spaceil. "זה היה נשמע לי רעיון הזוי", הוא מספר, "איך אנחנו נצליח להביא חללית על הירח? זו משימה מסוכנת וקשה מאוד, מדובר במערכת שאמורה לפעול בתנאים מורכבים מאוד ובמרחק כביר, כך שמידת הדיוק, השלמות והיכולת לשלוט ולבקר אותה ממרחק חייבת להיות ברמה גבוהה מאוד, דבר שהוא אתגר טכני רציני מאוד וכרוך בהתגברות על מכשולים רבים. אבל הנה, בסופו של דבר, לאחר שנות עבודה והרבה סייעתא דשמיא אנו בדרך לירח".
מה בעצם היתרונות של שיגור החללית לירח?
"יש פה מספר היבטים. קודם כל יש לשיגור החללית היבט מדעי שפותח במכון וייצמן במטרה לערוך מחקר על השדה המגנטי של הירח. כך גם הייתה כאן השקעה לא רק בהיבט הטכני אלא גם בהיבט החינוכי של קידום הידע הטכנולוגי במערכת החינוך ברחבי הארץ.
"עוד היבט הוא שיש לנו כאן ידע ופיתוח טכנולוגי שנצבר במהלך הפרויקט עם התקדמות במדע ומחקר ופיתוח שייעשה בו שימוש גם בשדות הנושקים וזה יקדם את התחומים הללו.
"מבחינת ישראל מדובר בצעד גדול קדימה. ישראל צולחת פה אתגר טכנולוגי כביר שאותו צלחו רק מעצמות על ואם אכן תצלח השימה, תתייצב ישראל ברשימה המצומצמת של המעצמות שהציבו חללית על הירח, כאשר בעצם מדובר בחללית הפרטית הראשונה שעושה זאת ללא תמיכה ממשלתית. בעולם כבר מתעניינים מאוד בטכנולוגיה שאנו פיתחנו ויש פניות רבות בעניין. לא מזמן הייתי באירוע ודיבר בו ראש סוכנות נאס"א האמריקאית שציין אותנו כחלוצים בתחום. הוא אמר שנאס"א גאה להיות שותפה שלנו בפיתוח החללית. תראה לאן הגענו. אני מאוד התרגשתי לשמוע את זה. נאס"א, סוכנות החלל הגדולה בעולם עם משאביה העצומים, גאה להיות שותפה שלנו. לאן הגענו?".
שמירת שבת בחלל
'בראשית' היא החללית הישראלית הראשונה ונושאת את דגל ישראל על חרטומה, אך היא גם החללית היהודית הראשונה. היא נושאת את הכתובת 'עם ישראל חי', וכן את ספר הספרים של העם היהודי – התנ"ך. פרידמן כחסיד חב"ד נאמן, הציב על החללית גם 'חת"ת' – הספר הכורך בתוכו חומש, תהילים ותניא.
פרידמן גם קיבל הדרכה מהראשון לציון הגר"י יוסף כיצד להתנהל עם החללית בצורה נכונה הלכתית בשבתות. "יש הרבה שאלות הלכתיות בקשר לכך", אומר פרידמן, "החללית מטבע ייצורה חייבת לפעול 24/7 ולכן גם מחייבת תפעול שוטף שכן לא הצלחנו עד כה לבנות מערכת אוטונומית לגמרי. צריך כל הזמן לעקוב אחר מה שקורה עמה מסביב לשעון. לפי ההדרכה ההלכתית שקיבלנו אנו מצמצמים ככל האפשר את הפעילות של החללית בשבתות ואת התמרונים, השיגורים והנחיתה לא עושים בשבתות ומועדי ישראל. זה ענין מורכב, שכן בפרויקט מעורבים אנשים רבים מתחומים שונים ואנו המדינה היחידה בעולם שעורכת חישובים כה מורכבים כדי לצמצם את המעורבות האנושית בשבת.
"החלום שלי הוא לפתח בעתיד מערכת שתאפשר בכלל השבתה מוחלטת של כל פעילות אנושית כך שהחללית תוכל באופן אוטונומי לפעול בשבת ותהיה לנו חללית שומרת שבת".
כשאתה עושה קידוש לבנה ואומר: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה". יש לאמירה הזו משמעות מיוחדת לגביך, משהו משלך אכן בדרך לירח.
"לירח היום יש משמעות מיוחדת לגבינו. כשאני מביט בו אני אומר לעצמי 'כן, החללית שלנו עכשיו בדרך אליו'. אגב, בזמנו כאשר האדם דרך על הירח שאלו אחד מגדולי הפוסקים האם ניתן להמשיך ולומר את האמירה הזו מקידוש לבנה, שהרי האדם נוגע בירח. הרב פסק שהיות ואתה אישית לא יכול לגעת בירח, כי אינך כרגע על הירח, אתה יכול להמשיך לומר זאת".
אתה מרגיש שליחות בעצם העובדה שאתה מוצב במקום כזה ומשתתף במשימה שכזו בחזית המדע הישראלי?
"ללא ספק. יש השפעה חיובית בכך, ואני מודע לאחריות שמוטלת עלי, כמו על כל יהודי שומר תורה ומצוות בכל מקום בו הוא נמצא. לצערי הרב, יש לישראלים רבי סטריאוטיפ שלילי לא נכון, אודות אנשים דתיים ושומרי תורה ומצוות, ויש לנו תפקיד כשאנו במקום כזה להוכיח שאפשר להיות שומר תורה ומצוות, ועדיין מי שמצוי בקדמת הטכנולוגיה והעשייה.
"כשהייתי מעורב בפרויקט בצבא ומשהו שהיינו מעורבים בו היה פועל יפה היו אומרים, טוב זה עובד, אבל כאשר משהו התקלקל, ולא פעל במאה אחוז, אמרו 'הדתיים הללו קלקלו', אבל הדרך לקרב יהודים ולבטל את הסטריאוטיפים, היא באמצעות התנהלות נכונה המקדשת שם שמים. הרבי אמר שאת היהודים יש לקרב בדרכי נועם, רק בדרכי ונעם, וכאשר אתה בעמדה כזו ומתנהג בנועם, אנשים מושפעים. רואים שיהודי דתי יכול להיות דוגמה טובה להתנהלות נכונה ולקדש שם שמים במעשיו והוא פתוח יותר לשמוע.
"אצלנו בתחום החלל ניתן לראות במיוחד את גדלותו של הקדוש ברוך הוא ואת חכמתו עד כמה 'רבו מעשיך השם'. אגב, פעם הראיתי למדענים את הלכות קידוש החודש לרמב"ם. הם השתוממו על רמת הידע וההבנה שבאו לידי ביטוי ברמב"ם, אודות תנועת גרמי השמים וזאת לפני שמונה מאות שנה".
ומה הלאה אחרי המשימה הזו, לאן חותרים? אולי להציב אדם על הירח?
"כן. זה לא מופרך שנעשה זאת ויהיו יהודים על הירח. יהיו לנו דילמות הלכתיות איך וכיצד שומרים על זמני היום, וכדומה. יעלו שאלות כמו למשל כיצד מברכים על הירח כאשר אתה על הירח. יש דיונים הלכתיים בנושא. השמים הם לא הגבול".
(מגזין 'בקהילה' ל' אדר א' תשע"ט)
צילום מסך: "ישראל היום"