בשיחה עם הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א (יתד נאמן במדבר תשע"ב), סיפר הגרב"מ על התרחשות מעניינת שאירעה לפני שנים רבות, בעת שיצא עם משלחת ראשי ישיבות לפעולות קירוב בברית המועצות לשעבר.
"עוד בעידן הפרסטרויקה יצאנו לברית המועצות. כסף לא היה, ואף אחד גם לא האמין בתוצאות אפשריות. ההכנות למסע היו מאוד מורכבות, הבאנו איתנו שוחט וכדו' ששחט שם שתים עשרה בהמות, ורובן נגנבו. יצאנו משלחת של כמה עשרות ראשי ישיבות ו'אנשי רוח', ביניהם הר"ר ישראל שפיגל ז"ל. במטוס בדרך לשם נתנו לי לדבר במערכת הכריזה. דיברתי על כוחה העצום של התורה לחדור לתוככי אישיות האדם, גם אם מדובר במי שהיה מנותק מתורה במשך שלושה דורות.
"זיהיתי את חוסר האמון של הנוכחים בתזה, ולכן הוספתי: רבותי, אני יודע שכולכם בטוחים שכל מה שאמרתי לכם לא יהיה. אני רק מבקש מכם דבר אחד: אם זה בכל זאת יהיה – תפרסמו שהוא היה.
"עוד לפני שיצאנו התעניינו איזו אטרקציה תערב לצעירים שמאחורי מסך הברזל, והנציג שלנו שם אמר שצריך לערוך להם שייט בים הבלטי. נו, שיהיה. נשכרה אוניה, והתברר שהיא שימשה את סטלין כאשר יצא לחופשותיו. זה היה יותר מאשר סמלי שדווקא באוניה זו הצטופפו נערים יהודים והאזינו לקול התורה.
"בשעת ההפלגה ירדנו למטה עם מתרגם והודעתי להם שאני רוצה לשאול אותם קושיה. מה זו קושיה? בעולם הגדול, ובמדינה קומוניסטית בפרט, אין מקום לקושיות. אם יש קושיה מסטאלין על מיריביו, אזי מעלימים את היריב מהעולם הזה ואין קושיה, ואילו אנו ניצבים על אונייתו ומתעמקים בקושיה, קושיה שאי אפשר להעלים אותה והיא תיפתר רק באמצעות המוח.
"ואיזו קושיה הצגנו בפניהם? את קושית הנימוקי יוסף בסוגיית 'אשו משום חיציו' (אם חייב על אשו משום חיציו, אז כיצד מותר להדליק מער"ש נר שימשיך לדלוק בשבת). אני לא יכול לתאר איזה קולות וברקים, ריתחא דאוריתא, מלחמתה של תורה שהתנהלה במשך שעתיים.
"למעלה על הסיפון ישב אחד הנערים עם גיטרה, שקיבץ סביבו כמה חברים וסירבו לרדת למטה לדבר בלימוד. "מה אתם עושים שם?" זלזל בקול. סוף כל סוף הוא ירד, חזרנו על הקושיה לכבודו והבעל כשרון הזה מצא את עצמו מהר מאוד מתלהב באש התורה. כיום הוא תלמיד חכם חשוב בדרום הארץ. כאשר סיפרתי זאת למרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, הגיב שזוהי דוגמא מחודשת ל'המאור שבה מחזירו למוטב'".