מעשה שהיה, שיש בו כדי להמחיש עד כמה מגיעה מעלתה של כל פעולה קטנה. וכך מספר הרה"ג רבי דוד דרעי שליט"א, מראשי ישיבת 'משכן אהרן' ומח"ס 'שמחת מיכאל' על הש"ס:
היה יהודי שהקפיד מאוד שיענו 'אמן' לאחר ברכתו, וכן נהג תקופה ארוכה. לילה אחד התעורר לפנות בוקר והיה צמא מאוד, ולא היה מי שיענה אחריו אמן. הוא התלבט מה לעשות. אם יעיר את בני ביתו, יחשבו שאינו בקו הבריאות חלילה. לבסוף נפל רעיון במוחו, שיתקשר למענה הטלפוני של 144, ויבקש מהפקיד שיענה לו – שיענה 'אמן' אחר ברכתו…
וכך היה. מהצד השני של הקו היה יהודי רחוק מיהדות, אך למרות הבקשה 'התמוהה' הסכים, וענה אמן אחר ברכת 'שהכל' של אותו יהודי. והנה לא חלפו אלא מספר שניות, ואותו פקיד חזר אליו בטלפון, כשהוא מבקש לדעת מהו פשר המלה 'אמן', האם מדובר ב'קוד צבאי'? סיסמה כלשהי? מספר של זכיה? וכו'…
החל מיודענו להסביר לו מהי ברכה, מהו המקור של הברכות, ומהי מעלת המברך ומעלת העונה אמן. וכך נוצר ביניהם קשר, שהמשיך בהזמנה להתארח אצלו בשבת, עד שהפך את ביתו לבית של תורה ויראה, וזכה לבנים ת"ח הלומדים בישיבות ובכוללים, והכל התחיל מפעולה קטנה שכביכול אין לה כ"כ ערך, שיחת הטלפון שעשה בשעה 4:00 לפנות בוקר…
(מתוך מאמר בגיליון 'אספקלריא')