כתב המשנ"ב (סי' רד ס"ק יב) שעל שקדים מתוקים מברך שהכל מפני בקטנותם אינו נהנה מהפרי אלא רק מהקליפה החיצונה ולא נטעי להו אינשי על דעת לאכול את הקליפה אלא על דעת לאכול את הגרעינים לאחר שיתבשלו. ומשמע שאם יאכל את הפרי לבדו בלא הקליפה לא יצטרך לברך עליו כלל כיון שאינו נהנה ממנו.
וצ"ע דלעיל (סי' רב ס"ק לה) כתב המשנ"ב שהטעם שעל שקדים מתוקים קטנים מברך שהכל הוא מפני שאין זה גמר פרי ולפי טעם זה גם כשאוכלם לבדם בלא הקליפה בעי לברך עליהם שהכל.
יודעים את התשובה?
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות לחידודי שמעתתא עלון שבט
בדבר השאלה על מה שכתב המשנ"ב סי' ר ס"ק ט שאם היו חמשה בחבורה אחת והפסיק אחד לענות לזמון של שניים שוב אינו יכול לזמן עם שניים מהנותרים דפרח זמון מניהו ואפלו אם אחר כך אכלו יחד. ויל"ע דלעיל סי' קצג ס"ק לג כתב דגם כשפרח זמון מניהו מ"מ אם אחר כך אכלו יחד מצטרפים.
קיבלנו תשובות רבות ומהם נציין לרב דוד שלמה גנוט שהשיבו דשאני צירוף לעשרה מצירוף לזימון שלש שלשה שהוא רק לזימון ואילו עשרה מצטרפים לענין 'בי עשרה שכינתא שריא' ולענין זה אינם יכולים להפרד גם אם זמנו בשלשה לעצמם קודם, ולכן אם אוכלים אחר כך עוד הרי הם מצטרפים לענין עשרה.
עוד השיבונו ובהם הרב פנחס זעליג בלויא דבסימן קצ"ג איירי שכולם סיימו לאכול ובאים לברך ולכן חובה עליהם לשמוע את המברך עד סוף ברכת הזן אמנם בסימן ר"י איירי דאין כולם רוצים לברך אלא הם עונים למזמן לזימון בעשרה ולכן אינם חייבים לשמוע ברכת הזן עד הסוף ויכולים אחר כך לזמן שוב.
ובהגרלה שנערכה בין המשיבים על סט משנה ברורה במהדרות 'דרשו' זכה:
הרב יוסף טיברגר מאלעד.
ובכרך אחד משנ"ב זכו:
הרב שמואל קריצלר מירושלים, והרב רפאל יהושע גוטמן מבית שמש.