כתב המשנ"ב (סי' רי ס"ק יג) שהטועם את התבשיל אינו צריך לברך ואף על גב דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו לאכילה אינו צריך לברך. וצ"ע דלעיל (סי' רד ס"ק מב) כתב שהשותה שאר משקים או אוכל פת מחמת שחנקתו אומצא ואינו רוצה לאכול או לשתות אלא רק כדי להעביר את האומצא שצריך לברך עליהם.
יודעים את התשובה?
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות לחידודי שמעתתא עלון אדר
בדבר השאלה שנשאלה על מה שכתב המשנ"ב (סי' רד ס"ק יב) שעל שקדים מתוקים מברך שהכל מפני שבקטנותם אינו נהנה מהפרי אלא רק מהקליפה החיצונה ולא נטעי להו אינשי על דעת לאכול את הקליפה אלא על דעת לאכול את הגרעינים לאחר שיתבשלו. ומשמע שאם יאכל את הפרי לבדו בלא הקליפה לא יצטרך לברך עליו כלל כיון שאינו נהנה ממנו, ואילו לעיל (סי' רב ס"ק לה) כתב המשנ"ב שהטעם שעל שקדים מתוקים קטנים מברך שהכל הוא מפני שאין זה גמר פרי ולפי טעם זה גם כשאוכלם לבדם בלא הקליפה בעי לברך עליהם שהכל.
יש שתירצו ומהם הרב יעקב חיים מערבי בחילוק דבסי' רד איירי באוכל את השקדים עם קליפתם שאז עיקר ההנאה היא מהקליפה ולכן מברך שהכל מכיון דלא נטעי על דעת לאכול את הקליפה, אבל בסי' רב איירי באוכל את השקדים הקטנים בלא קליפתם וההנאה היא מהפרי ולא מהקליפה ולכן צריך להגיע לטעם שמברך שהכל מכיון שאין זה גמר פרי.
ויש שתירצו ומהם הרב אברהם אינשטיין דבסי' רד בא המשנ"ב לבאר מדוע מברך 'שהכל' ולא 'העץ' אבל אם יאכלם בלא הקליפה ודאי שיברך 'העץ', ומה שכתב בסי' רב היינו מה יברך בלא גמר פרי אם 'העץ' או 'שהכל' אבל ודאי דצריך לברך.
ובהגרלה שנערכה בין המשיבים על סט משנה ברורה במהדרות 'דרשו' זכה:
הרב מנחם ויסברג.
ובכרך אחד משנ"ב זכו:
הרב אהרן דיין, והרב יצחק ברנד.