כתב המשנ"ב סי' רע"א ס"ק מ"ו שיותר טוב לישב בשעת הקידוש דבכה"ג נחשב יותר לקידוש במקום סעודה, כיון שיושב במקום סעודתו בשעת הקידוש, וכן הסכים בביאור הגר"א ומטעם אחר שכיון שאחד פוטר את חברו בקידוש בעינן קביעות שיקבעו יחד ובישיבה מקרי קביעות, ולפי דבריו גם השומעים צריכין לישב וטוב ליזהר בזה לכתחלה. וצ"ע מדוע רק לפי טעמו של הגר"א גם השומעים צריכים לישב כדי שיחשבו כקבועים והלא גם להטעם של מקום סעודה צריכים גם השומעים לשמוע במקום סעודתם.
יודעים את התשובה?
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות לחידודי שמעתתא עלון קודם
בענין השאלה שנשאלה בעלון מס' 46 שבסי' רסו ס"ק ג כתב המשנ"ב שמי שיש לו משא כבד על החמור יפקירנו בפני שלשה ולא הזכיר שיכול להפקירה גם בפני אחד כמש"כ בסי' רמו ס"ק טו לגבי בהמה שהשכירה לנכרי שיפקירנה בפני שלשה או על כל פנים בפני אחד.
קיבלנו תשובות רבות ומגוונות:
ומהן הרב ישראל מאיר קוסובסקי שהשיב, שבסי' רסו הקילו עליו כיון דאיירי בבא מן הדרך ולכן יכול להפקירה אף בפני עצמו משא"כ בסי' רמו דאיירי בהשכירה לנכרי שאינו טרוד כל כך.
ויש משיבים וביניהם הרב בן ציון ביקסר, שציינו לדברי הביה"ל בסי' רסו דמבואר בדבריו דיכול להפקיר אף בפני אחד.
והרב משה פוקסברומר תירץ ע"פ הכת"ס שהחיסרון בהפקר בפני עצמו הוא שמא אין זה בלב שלםולכן בסי' רסו שקידש עליו היום ורוצה להינצל מאיסור ודאי רוצה וגומר בדעתו להפקיר אף כשהוא בינו לבין עצמו משא"כ בסי' רמו שאיירי קודם השבת חששו שאם יפקיר בינו לבין עצמו לא יהא בלב שלם ולכן החמירו שיפיקיר לכה"פ בפני אחד.