מקום שנעשה בו נס
כתב המשנ"ב (סי' ריח ס"ק ז) שאין מברכים על המקום הסמוך לירושלים ששם נעשה הנס שהיכה המלאך את מחנה סנחריב כין שאין הנס ניכר מתוך המקום ואף שאפשר לכוין את המקום שבו נעשה הנס מ"מ אין הנס ניכר שהרי לא בגוף האדמה נעשה הנס. וצ"ע א"כ מדוע כתב השו"ע )ס"א( שמברכים כשרואים את האבן שעליה ישב משה בעת מלחמת עמלק, והרי לא נעשה הנס בגופה של האבן אלא היא רק המקום שבו נעשה הנס.
יודעים את התשובה? לחצו כאן וכתבו לנו
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות לחידודי שמעתתא עלון קודם
בדבר השאלה שנשאלה בעלון הקודם על דברי המשנ"ב )סי' רי ס"ק יג( שהטועם את התבשיל אינו צריך לברך כיון שאין כונתו לאכילה. ואילו לעיל )סי' רד ס"ק מב( כתב שהשותה שאר משקים או אוכל פת מחמת שחנקתו אומצא צריך לברך עליהם.
יש שרצו לחלק, וביניהם הרב משה נדלר, דבסי' רי מדובר בטועם את המאכל ואינו מכוון כלל להנאה ומשום כך הוא נקרא 'טועם' ולא 'אוכל' ומשום כך אינו מברך, דעל טעימה לא תקנו חכמים לברך. משא"כ בסי' רד בחנקתו אומצא, מ"מ הוא מתכוון גם לאכול וליהנות מהאכילה ועל כך תקנו לברך.
ויש שתירצו, ומהם הרב יהודה זוננפלד, שבסי' רי הטועם אינו נהנה כלל מהמאכל, אלא רק עושה פעולה חיצונית כדי לתקן את המאכל ואין זה לצורך גופו כלל ולכן אינו צריך לברך, אבל בסי' רד שמדובר בחנקתו אומצא כיון דבעקיפין נהנה גופו מן המאכל שנכנס לגופו, או משום שהוא מסייע לאכילתו הראשונה להיכנס לתוך גרונו, הרי שגם מה שאוכל כעת נחשב לחלק מבליעתו הראשונה וחייב בברכה.
והרב מרדכי אנגלנדר הביא מספר 'מי אגם' שתירץ שחכמים תקנו לברך על הנאת בליעה, ולכן בסי' רי שמדובר על טעימה שאין בה בליעה לא צריך לברך, משא"כ בסי' רד שכוונתו לבלוע את המשקה כדי להעביר את האומצא מש"כ צריך לברך.
בהגרלה שנערכה בין המשיבים על סט משנה ברורה במהדרות 'דרשו' זכה:
הרב יהודה מערבי מירושלים
ובכרך אחד משנ"ב זכו:
הרב דוד לוי מאשדוד
והרב שמואל קריצלר מירושלים