על מצוות רבות – ציצית, מצה, ארבעת המינים (ביום הראשון) ועוד – נאמר בתורה: "לכם" או מילה דוֹמָה, ודרשו חז"ל: "לכם – משלכם", דהיינו שהחפץ בו מתקיימת המצוה יהא שייך למקיים.
והפוסקים דנים האם דין זה קיים גם בנרות חנוכה, כלומר, שהנרות יהיו שייכים למקיים בהם את מצות ההדלקה:
לדעת הבית יצחק אין צורך שיהיו הנרות שייכים למדליק, וכן דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר, וכן צידד הגר"נ קרליץ; והוסיפו פוסקים אלו, שאין סתירה לדבריהם מההלכה שאורח צריך להשתתף ב'פרוטה' במחיר הנרות כדי לצאת ידי חובתו בהדלקת בעל הבית (ראה שו"ע תרעז, א), כיון שמטרת ההשתתפות אינה שהנרות יהיו שלו, אלא שיֵחשב כאחד מבני הבית והדלקת בעל הבית תתייחס אף אליו.
אולם, לדעת הגרצ"פ פראנק והגרי"ש אלישיב צריך שיהיו הנרות שייכים למקיים את מצות ההדלקה, וכתב הגרצ"פ טעם לדבר, משום שהדלקת הנר היא לזכר הנס שנעשה בהדלקת המנורה, ועל כן צריך שיהא למדליק חלק בשמן, בדומה לשמן שבמנורה שנקנה מממון הקדש, שהיה בו חלק לכל ישראל.
[ביאורים ומוספים דרשו, תרעג, 5]