במכתב לגיליון 'דברי שיח' מספר א' ד' מנתיבות:
"היו לי ארבעה ילדים שסבלו מאוד מקושי בדיבור. היה להם גמגום חריף, וכמובן הדבר מאוד הקשה עליהם את החיים, ואין צורך לפרט.
"הלכתי לרבינו שליט"א, ואחרי שבירך אמר לי שאמתין כמה רגעים שייגמר קבלת קהל ויגיד לי איזה עצה. ואז הוא אמר לי ששמע עצה שמועילה וכדאי לעשות אותה.
"העצה היא – לדבר אל בובה כל בוקר כמה דקות, ובעז"ה מהר מאוד הדיבור ישוב להיות כרגיל. וההסבר לזה הוא כי ברוב המקרים הילד מסיבה כלשהי נתקע קצת בדיבור וכיון שחברים לגדומה לועגים לו, הוא חושש יותר, וממשיך לדבר לא ברור, וכבר קשה לו לחזור לחיידר כאחד האדם בלי בושה ולכן העצה היא לקחת איזו בובה, שהיא לא לועגת לו… ולדבר כמה רגעים אליה ותוך כמה ימים יתרגל לדבר רגיל בעז"ה.
"אין צורך להוסיף כי עשינו את העצה, ולשלושה ילדים זה הועיל מיד ולרביעי לקח קצת זמן אבל גם אצלו הועיל בסוף ב"ה…".
התוכן מיוחד חדשני ומפתיע
ישר כח