"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם" (במדבר כ"ב, ה')
"ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר: אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר עולם" (רש"י)
נשאלת השאלה: מה הועילה תשובתו של הקב"ה לאומות העולם, אם העמיד להם נביא רשע כבלעם, שפרץ גדרו של עולם? הרי הם יכולים לטעון, שהיה לו להקב"ה להעמיד להם נביא צדיק כמשה רבינו, ואז ודאי שהיו חוזרים למוטב?
רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל יישב שאלה זו על פי הגמרא בחולין (פ"ט, א'): "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכך ויבחר בכם, כי אם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז'). 'אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני (בראשית י"ח, כ"ז): "ואנכי עפר ואפר", למשה ואהרן, אמר (שמות ט"ז, ז'): "ונחנו מה", לדוד, אמר (תהילים כ"ב, ז'): "ואנכי תולעת ולא איש".
'אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר (בראשית י"א, ד'): "הבה נבנה לנו עיר", לפרעה, אמר (שמות ה', ב'): "מי ה'", לסנחריב, אמר: "מי בכל אלהי הארצות" וגו' (מלכים ב', י"ח, ל"ה), לנבוכדנצר, אמר (ישעיהו י"ד, י"ד): "אעלה על במתי עב" וגו"".
דורשים חז"ל, שהקב"ה אומר לעם ישראל, שחשק בהם מכל העמים, משום שכאשר הוא משפיע גדולה על הצדיקים שבעם ישראל, הם אינם מתנהגים בגאווה אלא נוהגים בענוה וממעטים עצמם, ואילו כאשר הקב"ה משפיע גדולה לאומות העולם, הם מיד מתגאים בגדולתם.
אמר רבי שמשון: המידות של הגויים רעות הן, אלא שאינן ניכרות כלפי חוץ, כל זמן שהם חיים לעצמם. אך כאשר הם עולים לגדולה, מתפרצת מיד הגאווה בלא גבול ומגיעים לשפלות הגדולה ביותר, וכמו שרואים בדוגמאות שחכמינו ז"ל מביאים שם. לכן לא יוכלו הגויים לבוא בטענות על הקב"ה שנתן להם נביא רשע כבלעם, שכן כל גוי אחר שהיה הקב"ה משפיע עליו נבואה, מיד היה מתמלא גאווה ומביא לביטוי את מידותיו הרעות, כפי שראינו אצל בלעם.
●●●
מסופר על ילד אחד במלחמת העולם השניה שמצא חן בעיני אחד המפקדים הגרמנים, שלקח אותו עמו ושמר עליו שלא יגעו בו. והנה יום אחד עשה הילד דבר שלא מצא חן בעיני הגרמני. אמר הגרמני לילד, שלמחרת מתכנן הוא להורגו בעקבות מעשהו, אולם נותן הוא לו הזדמנות להציל את חייו:
לגרמני היתה עין אחת שהוצאה ממקומה עקב מחלה, ובמקומה הושתלה עין מזכוכית, שהיתה דומה מאד לעין המקורית, זיהוי העין האמיתית היתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
אמר הגרמני לילד, "אם תצליח לזהות מהי העין האמיתית שלי, ינתנו לך חייך לשלל".
הילד הסתכל, ומיד אמר על אחת העיניים שהיא העין האמיתית.
אמר לו הגרמני, "נכון, אבל מהיכן ידעת"? אמר הילד: "חושש אני לגלות לך, פן תהרגני".
הבטיח לו הגרמני שלא יגע בו לרעה. הילד אמר: "הסתכלתי על שתי עיניך, וראיתי בעין אחת, שאין בה רשעות כמו בעין השניה, כך הסקתי שהשניה היא העין האמיתית"…
(מתוך 'להתענג בתענוגים')