השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם קניין שאינו כתוב בתורה מועיל במכירת חמץ? • יהודי שקנה חמץ מגוי לפני פסח ושילם ולא משך האם החמץ מותר לאחר הפסח? • ומדוע 'מתנה ע"מ להחזיר' לא מועילה במכירת חמץ? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ח סעיף ג' באמצע הסעיף במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, 'או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט', דברי השו"ע הם המשך למה שעסק השו"ע מקודם לכן, ביהודי שיש לו חמץ, ומתקרב הפסח, והיהודי לא רוצה לבער את החמץ, העצה שהיהודי יוכל להשאיר את החמץ ולהנות ממנו לאחר הפסח, היא כפי שלמדנו, שהיהודי יכול בערב פסח לתת או למכור את החמץ לגוי, ולאחר הפסח הגוי יחזור ויתן את החמץ ליהודי.
כהמשך לכך אומר השו"ע, 'או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט', וכוונת דבריו 'בדבר מועט', היינו, אפילו שהגוי לא משלם ליהודי הרבה עבור החמץ המרובה, אלא נותן לו מעט, המכירה חלה, ומבאר המ"ב, שהטעם שהמכירה חלה, הוא כיוון שהיהודי הרי יודע כמה החמץ שלו שווה, ועם כל זה הוא מסכים, אז אין כאן חשש של מקח טעות, שהרי נוח ליהודי למכור את החמץ כדי שלא יהיה ברשותו.
עוד אומר המ"ב, עדיף ליהודי שימכור את החמץ לגוי שהוא מכיר אותו, שאז יש יותר סבירות לומר, שאותו גוי יחזיר לו את החמץ לאחר פסח, ולא ישאיר את החמץ ברשותו.
לכתחילה מכירת החמץ צריכה להתבצע ע"י שני קניינים, גם בכסף וגם במשיכה, וכמו שביאר המ"ב בסקי"ז, אבל אם החמץ מרובה וא"א למשוך את כולו, או אם החמץ לא כאן, דהיינו, שהגוי לא נמצא כאן וממילא לא יכול למושכו, יקנה לגוי את החמץ בשאר קניינים, כגון ע"י רושם, דהיינו, שהלוקח רושם על הדבר הנקנה, כדי שיהיה לו סימן ידוע, וכן ע"י תקיעת כף, או ע"י נתינת פרוטה, או מסירת המפתח, והכלל בזה, כל דבר שהסוחרים נוהגים להשתמש בו כקניין, מועיל גם לגבי קניית החמץ, ואפילו שמדובר על קניינים שלא מופיעים ברשימת הקניינים של חז"ל, בכ"ז כיוון שכך נהגו, מועיל גם לגבי הקנאת החמץ, וגם לגבי דין תורה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא.
יכול למכור את החמץ בקניין 'אגב', דהיינו, שהיהודי יכול להקנות לגוי קרקע, ואגב אותו קרקע הגוי יקנה את כל החמץ גם אם החמץ לא נמצא כאן, כיוון שבקניין אגב לא צריך 'צבורים', וקניין הקרקע יעשו בכסף עם שטר, ובשכירות מספיק כסף בלבד, ואפילו אם הגוי לא נותן לו את כל הכסף, ויתנה היהודי עם הגוי שיקנה בזה את החדר והחמץ, ושאר הכסף יזקוף עליו במלווה.
אם הבית שהחמץ נמצא בו אינו בבעלות היהודי אלא הוא שכור לו, היהודי לא יכול להקנות לגוי את החדר, ולכן ישכיר לגוי את החדר סתם כדי להחזיק בו את כליו ומטלטליו, ועי"ז יועיל.
יהודי שקנה חמץ מגוי לפני פסח, ונתן כסף לגוי, והיהודי עדיין לא משך את החמץ לרשותו, אע"פ שלכתחילה היהודי צריך למכור את החמץ לגוי לפני פסח, שהרי לפי דעת כמה פוסקים כסף קונה בין יהודי לגוי, בכ"ז אם לא מכר ועבר עליו הפסח, החמץ מותר, כיוון שרוב הפוסקים סוברים, שיהודי קונה מגוי רק במשיכה, ואם היהודי לא משך, החמץ ברשות הגוי והיהודי לא עובר עליו, ואם היהודי משך ולא נתן כסף, החמץ אסור אם עבר עליו הפסח.
היהודי צריך להקנות לגוי את החמץ במכירה ונתינה גמורה, ומתנה ע"מ להחזיר לא מועיל בזה, ואע"פ שבכל התורה מתנה ע"מ להחזיר מועיל, בכ"ז מחמת חומרא של החמץ, זה לא מועיל.