עליונים ששו ותחתונים עלזו
מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הזכיר פעם מה שכתבו בספרים הקדושים, שבכל שנה חוזר קצת מעין מה שהיה אז בזמן מתן תורה, ואמר: "מאתנו ג"כ רוצים שנקבל את התורה בשמחה… בכל רש"י, תוס' ומהרש"א שמבינים, צריכים להרגיש אושר ושמחה בלי גבול, וכמו שהקב"ה רצה לתת לנו את התורה בשמחה…"
מעשה בבחור בן שמונה עשרה שרצה ללמוד לבדו בבית מדרש, והרגיש שכך תהיה עלייתו בתורה. אמנם רבני הישיבה ואביו לא הסכימו שיעזוב את הישיבה, וסוכם שמרן זצ"ל יכריע בזה, ובאו יחד לרבנו.
בתחילה אמר לו רבנו: מבואר בגמ' במכות (י.) "חרב אל הבדים ונואלו, ולא עוד אלא שמטפשין", ועוד אמר לו: "וכי אתה חושב שאתה כמו החזו"א שלמד לבד?"
אמנם לאחר שראה רבנו שאין הבחור חפץ לקבל דבריו (וכנראה הרגיש שהבחור ישבר אם לא יאפשר לו זאת) אמר לו: "אני מסכים, בתנאי שתהיה שמח בלימוד. לימוד התורה צריך להיות בשמחה, ואם אינך שמח בלימוד אתה חוזר לישיבה". ואז פנה ואמר באידיש לרבני הישיבה: "אתם תראו שיחזור בעוד תקופה".
ובאמת כך היה, שהלך ללמוד לבד במשך שלשה חודשים, והכל היה בסדר, אולם אז טען שהוא מרגיש שאינו שמח בלימודו, ואם כן עליו לחזור לישיבה כדברי מרן זצ"ל. וחזר לישיבה והיום הוא ת"ח גדול ב"ה.
(כאיל תערוג)