"…ומפני זה נמצא הוא מכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין לשתהיה שולחנו ערוכה כרצונו, ומשם נמשך אל העוול והגזל, ומשם אל השבועות וכל שאר החטאים הבאים אחר זה…" (מסילת ישרים פרק יג).
לפני כמה שנים היה בבני ברק יהודי שהיה גומל חסדים ביותר, וארגן מכירת בשר בזול לפסח. לצורך זה עשה הסכם עם משווק, שיעבור בכל המקומות בשביל חלוקת הבשר ומכירתו במחיר המוזל. אותו משווק הגיע בתחילה לכל המקומות כפי שסוכם, אבל ביום האחרון לא הגיע, וכל האברכים בכל המקומות שהיה אמור להגיע אליהם, המתינו עד בוש והיתה להם עגמת נפש.
אחר הפסח רצה אותו איש חסד לפרסם מודעת התנצלות בעיתון, וניגש לשאול את מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל האם לכתוב שאותו משווק עבד במסירות וללא ליאות כל הזמן, וסמוך לפסח כרע מעייפות והתמוטט, ולכן לא הגיע – זאת כפי שאותו משווק טען לו בהסבירו מדוע לא הגיע.
אמר לו רבינו: "אל תפרסם התנצלות זו. דע שבשביל כסף יש לאנשים תמיד כח". ואכן אותו איש חסד ביטל מיד את הפירסום, אבל עז היה רצונו לדעת מדוע המשווק לא בא. ואחרי שבדק היטב התברר שהמשווק לא היה עייף ולא ממוטט, והסיבה האמיתית היתה, שבאותו יום הציעו לו למכור במקום אחר בקצת יותר רווח, ולפיכך לא הגיע.
שמח אותו איש חסד ואמר: "תמיד שומע אני בקול חכמים, אבל הרי לא תמיד זוכים לראות מיד במציאות את עומק דבריהם לעינינו, ואשרי שזכיתי לכך.
(מזקנים אתבונן)