קובה, המקום בו כיהן הגאון רבי יצחק אלחנן כרב, היתה תחת שלטון רוסי – ולפי החוק הרוסי היו כל הצעירים חייבים להתגייס לצבא. הגיוס לצבא היה כרוך לא רק באיום על אבדן חיים חלילה, אלא גם שמירת מצוות בצבא היתה כמעט בלתי אפשרית. לפיכך הגישו בחורי ישיבה רבים בקשות לקבלת פטור משירות בצבא.
יעקב, תלמיד צעיר ואהוב מאד על רבו ר' יצחק אלחנן, היה מועמד כזה. בכל יום ציפו הרב וחבריו בקוצר רוח לשמוע חדשות על מעמדו הצבאי. יום אחד היה ר' יצחק אלחנן עסוק בשעות אחר הצהרים בדין תורה. הגאון רבי אלי' ברוך קמאי היה איתו בבית הדין. שני בעלי הדין היו אנשי עסקים עשירים אשר התווכחו במרירות על סכום עצום של כסף. האווירה היתה מתוחה. אף צד לא הסכים להתפשר, ובמשך שעות ניסו ר' יצחק אלחנן, ר' אליהו ברוך ורב שלישי ליישב את המחלוקת.
לפתע נפתחה הדלת ואדם צעיר תחב את ראשו לתוך החדר. בראותו את ר' יצחק אלחנן פנה אליו בהתרגשות: "רבי, הרגע קיבלנו את הבשורה, יעקב פטור משירות בצבא!" ר' יצחק אלחנן נאנח אנחת רווחה, ואמר בחיוך קורן: "ה' יברך אותך שבישרת לי בשורה נפלאה זו. תודה לך מאד שסיפרת לי! יהי רצון שתזכה לשנים ארוכות ולבריאות טובה, תודה רבה מאד מאד!". הנער עזב מחייך מאושר על ששימח את רבו כל כך. הרבנים חידשו את הדיון בנסיון להמשיך את דין התורה.
לאחר מספר דקות, פתח תלמיד אחר את הדלת. הוא התנצל תחילה על ההפרעה והכריז בשמחה: "רבי, קבלנו הודעה שיעקב פטור!"… "הו", ענה ר' יצחק אלחנן באותה התלהבות כבראשונה: "כמה נפלא! תודה לך מאד שבאת לבשר לי, ה' יברך אותך בשנים ארוכות ובריאות טובה. תודה לך מאד!" הנער סגר את הדלת ועזב זורח מאושר על ששימח כל כך את רבו.
חמש דקות לאחר מכן נכנס בחור שלישי לחדר: "רבי, האם הרב שמע? יעקב משוחרר!" פעם נוספת חייך ר' יצחק אלחנן חיוב רחב ובירך את הבחור על ה"בשורה הנפלאה". הוא הודה לו שפע תודות על שחשב עליו והתחלק אתו בבשורה הטובה.
ששה בחורים שונים נכנסו בזה אחר זה כשבפיהם אותה בשורה. אף אחד מהם לא היה מודע לכך שמישהו כבר הקדים אותו. ר' יצחק אלחנן חייך לכל בחור, הביע הכרת טובה, ונתן לו להרגיש חשוב כמו לראשון שהודיעו. וכל זה תוך כדי היותו שקוע בדין תורה קשה ומייגע.
בספרו סיפור זה, היה הגאון רבי אליהו ברוך קמאי נאנח: "היכן ניתן למצוא עוד מישהו עם אהבת ישראל כזו?"
(גליון 'עונג שבת' מתוך 'חיים וחסד')