שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: שמעתי כמה סיפורים נפלאים מאת כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען-ירושלים שליט"א, על אביו הגה"ק כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע, וכך סיפר:
ידוע שכ"ק האדמו"ר מסקולען זי"ע היה מחלק סכומים אדירים לצדקה – לכל סוגי הצדקות ולכל מיני האנשים – והיו כמה אנשים מבין אותם מקבלי הצדקות, שמצאו רעיון נפלא להוציא כספים במרמה, הם היו באים כמה פעמים אל הרבי לבקש צדקה – כל פעם עם סיפורים אחרים, כשהם לבושים כל פעם עם מלבושים אחרים – וכך הוציאו מהרבי סכומים גדולים לצדקה.
יום אחד הבחינו הגבאים באדם אחד שהגיע לבקש מהרבי צדקה, לאחר שכבר בשבוע שלפני זה הגיע לבקש וקיבל מהרבי סכום הגון לצדקה – האדם הזה הגיע שוב במלבושים אחרים וסיפר סיפור אחר לגמרי שהוא צריך צדקה לצורך מטרה אחרת לגמרי – בשבוע שעבר היה זה חתונה, ועכשיו זה בר מצוה וכו' וכו'. הגבאים שהבחינו בתרמית, התרגזו מאוד על חוצפתו של היהודי, אמנם כמובן לא יכלו לעשות שום דבר נגד רצון הרבי, והרבי נתן לו שוב סכום הגון בלא שום סימן שהוא יודע שהוא מרמה אותו ושהוא כבר היה אצלו בשבוע שלפני זה.
לאחר שיצא האדם הזה מבית הרבי, ניגש אחד המקורבים ושאל את הרבי "האם אין הרבי זוכר את האדם הזה שכבר היה כאן לפני שבוע וקיבל סכום הגון?? אמר לו הרבי "בודאי שהנני זוכר, והלא אין מאז שהיה כאן יותר משבוע, ומה חשבתם שאינני זוכר שכבר היה כאן?!" ושאלו הגבאים בתמהון "א"כ למה נתן לו הרבי שוב סכום הגון?" והשיב הרבי "הלא עצם הדבר שהוא יכול לבוא לכאן, ואני יכול לתת לו הרגשה טובה כאילו שאיני מכירו וכאילו שלא עליתי על הרמאות שעשה לי, זה גופא הוא חסד גדול, שבזה הוא חושב לעצמו שהצליח להערים עלי ולצאת מכאן עם עוד כסף"…
פעם נכנס עשיר אחד אל כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע בערב יו"ט, ונתן להרבי סכום הגון ביותר עבור צרכי יו"ט, ובעת שנתן את הכסף להרבי, התנה ואמר שהכסף הזה הוא נותן אך ורק עבור צרכי יו"ט של הרבי בעצמו ולא למטרה אחרת כלל וכלל. הרבי הודה לו על כך מאוד מאוד, ונפרד ממנו לשלום.
אחר כך, קרא הרבי לאחד מבניו, ונתן לו חלק נכבד מהכסף שקיבל מהעשיר הזה, וציוה עליו להעביר את הכסף לעני אחד עבור צרכי יו"ט, וכך עשה.
עם הזמן נודע לו לאותו עשיר על מעשהו של הרבי, והלה נרגז מאוד, וחזר ונכנס אצל הרבי ושאל אותו "למה נתן הרבי חלק מהכסף לעני אחד, הלא התניתי מפורשות שהכסף הוא לצרכי יו"ט של הרבי בעצמו?!" מיד אמר לו הרבי כשבת שחוק על פניו "וכי אתה יודע מה הן הצרכי יו"ט שלי?"…
פעם נכנס אחד אל כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע, והציג את עצמו שהוא נכדו של אותו יהודי שהכניס אוכל לבית האסורים בעת שהרבי ואביו כ"ק מרן האדמו"ר בעל "נועם אליעזר" מסקולען זי"ע היו אסורים שם.
כששמע הרבי את דבריו, הגיב ברוב התפעלות ואמר "אזוי?! אזוי?! מאוד יפה, יישר כח! אני שמח לפגוש אותך". לאחר זמן כשיצא הלה מחדר הרבי, הבחין אחד הבנים שהרבי מחייך לעצמו ושוחק, והגם שדרכו של הרבי היה להיות תמיד בשמחה, אבל מ"מ לא היה דרכו בכך לשחוק לעצמו.
ניגש הבן הזה אל אביו הרבי ושאל אותו "מה זה ועל מה זה, למה הרבי מחייך כך אל עצמו", והשיב לו הרבי, "הראית מי היה כאן מקודם?", השיב הבן ואמר "כן", שאל הרבי "וכי שמעת מה שאמר פלוני?", אמר הבן שוב "כן", ושוב שחק הרבי, שאל הבן את אביו "מה פשר השחוק, וכי אין זה דבר יפה ונחמד מה שזקנו עשה שהביא את האוכל להרבי ולאביו הרבי זי"ע בבית האסורים?", נענה הרבי במתק לשונו ואמר לבנו "מתי היה לנו אוכל בבית האסורים?!"…
(נעם שיח)