"שלי שלך ושלך שלך, חסיד" (אבות ה י)
סיפר הרה"צ המגיד ר' שלום שבדרון זצ"ל: אחד הגבירים הגדולים ברוסיה היה יהודי בשם ר' דונש, שהיה בעל צדקה גדול וגם איש חכם. הוא לקח לבנותיו חתנים מעולים ודגולים, ואחד מהם היה רבי יוסף לייב מטלז. לעת זקנותו עלה לא"י ונפטר בה.
סיפרו על ר' דונש, שכאשר היה בא אליו הגה"צ רבי יוסף יוזל מנובהרדוק זי"ע, היה פותח לפניו את קופת הכסף שלו ואומר לו לקחת כמה שהוא רוצה, ורבי יוזל היה לוקח ככל שהיה זקוק. פעם אחת בא רב גדול לר' דונש וביקש ממנו סכום כסף לעניין חשוב. ר' דונש כמובן נתן את תרומתו, אלא שהסכום שנתן לא סיפק את הרב, והוא לא היה מרוצה.
אמר אפוא לר' דונש: "אנא סלח לי ואל תכעס, ברצוני לשאול אותך איזו שאלה. התרשה לי?". ר' דונש הסכים מיד והרב שאל: "למה כאשר ר' יוזל מנובהרדוק בא אליך אתה פותח לו את הקופה ואומר לו 'קח כמה שאתה רוצה', ואילו כשאני – אינני יודע אם אני קטן ממנו או לא, אבל בוודאי שאיני קוטל קנים – באתי אליך בעניין חשוב מאוד, לא זו בלבד שלא פתחת לפני את הקופה אלא אפילו את הסכום שביקשתי לא נתת לי".
חייך ר' דונש והשיב: "ביקשת רשות לשאול שאלה, עכשיו אני רוצה לבקש רשות לתת לך תירוץ. האם תרשה לי?".
"כן", השיב הרב.
"ובכן אסביר לך. לפי ההתנהגות שלך אצלי בבית, אני משער כיצד התנהגת בביתך בטרם בואך אלי. לבשת בגדי שבת, שאלת את הרבנית אם אתה נראה בסדר… הרי הולכים לגביר ר' דונש, ולאו מילתא זוטרתא היא. ר' דונש הוא ר' דונש… וכאשר הגעת הנה נקשת בדלת בעדינות רבה, חששת להקיש בחוזקה כדי שלא ייראה הדבר כחוצפה, וכאשר פתחתי לפניך את הדלת עמדת במין מורא כזה ולא התיישבת עד שאני התיישבתי, מתוך דרך ארץ. אמור נא לי, כלפי מה כל הדרך ארץ הזו? כלפיי? – מי אני?! אלא מאי, יש לי כסף. אם כך, אם כסף הוא דבר כה חשוב, רוצה אני להחזיקו אצלי…
"אבל כשר' יוזל מנובהרדוק בא אלי, אני פותח לו את הדלת, הוא נכנס ומתיישב ומתחיל לדבר אלי בניגון: 'דונש"ל, דונש'ל… מה יהיה איתך, הרי יותר מכסף אין לך'… ואזי אני רואה שכסף זה כלום. והוא יושב ומוכיח אותי ואינו חושש לומר לי מילים כדרבנות. ואז אני פותח לפניו את הקופה ואומר לו קח כמה שאתה רוצה".
(אור דניאל)