יעקב א. לוסטיגמן
בגיל 17 וחצי הכיר אביתר פרץ את בוראו, ומאז הוא משתדל בכל כוחו לעבוד אותו בלבב שלם. עברו מאז כבר שנתיים וחצי, ואביתר מרגיש שעוד ארוכה הדרך, על אף שהוא כבר עשה כברת דרך לא מבוטלת במהלך התקופה הזאת.
הוא לומד בישיבת 'נזר יהושע' בבני ברק, יחד עם עוד עשרות בחורים צעירים שהחליטו לזנוח הכל מאחוריהם, ולהצטרף לישיבה הקדושה.
"למדתי בתיכון בעיר מגורי נתניה, והייתי מאוד מרוצה. לא היה חסר לי כלום, והשאיפה הגדולה שלי היתה להיות חייל ביחידה מובחרת בצה"ל", הוא מספר. "נרשמתי ל'יום סיירות', שבו יכולים המתגייסים החדשים להוכיח את כישוריהם הפיזיים, על מנת שיוכלו להתקבל לסיירות המובחרות. התוכנית היתה מוכנה, הקפדתי על כושר גופני גבוה והשקעתי בזה כדי שאוכל לעמוד במבחן בבוא העת. זאת היתה השאיפה המרכזית שלי במשך שנים.
"לקראת הגיוס, נסעתי לטיול באירופה. ברלין, ברצלונה ועוד מקומות מעניינים. זה קצת שינה לי את ההשקפה על החיים. כשחזרתי לארץ החלטתי שאני רוצה לבדוק כמה דברים, והתחלתי להתעניין מאוד בנושא של אמונה. תוך כדי חיפוש וגישוש נקלעתי לשיעור תורה בו למדו קצת הלכה, ומאוד נהניתי. אבל חשבתי לעצמי שאם אני כבר בודק, אז למה לא ללכת לישיבה כדי לראות איך זה קורה בצורה מאסיבית יותר.
"דיברתי על זה עם אח שלי והוא החליט שהוא מרים את הכפפה. הוא עשה כמה בירורים ואמר לי שיש ישיבה של חוזרים בתשובה בבני ברק, ישיבת 'נזר יהושע', והציע שניסע יחד לעשות שבת בישיבה. כמובן שנעניתי בשמחה, אבל לא ניסיתי להתרשם מהישיבה כדי להצטרף אליה, אלא רק כדי לראות מקרוב מה זה לימוד תורה ואיך נראים חיים רוחניים יותר. כדי שיהיו לי קצת מושגים ויהיה לי יותר קל בחיפוש הרוחני שלי.
"היתה שבת מיוחדת. הרגשתי נפלא. במוצאי שבת ניגש אלי הרב צמח, ושאל אותי למה שלא אשאר בישיבה כמה ימים נוספים? בתחילה עניתי בשלילה. מה לי ולישיבה? זה היה רק ביקור בשביל הסקרנות, לא מעבר לזה. אבל אחי הצטרף אליו ושכנע אותי, והחלטתי שאני הולך על זה. נסעתי באותו ערב הביתה, ולמחרת חזרתי לישיבה, רק לשבוע אחד, כשהיעד שלי הוא כמובן להתגייס ליחידה מובחרת בצבא.
"מאז הכל היסטוריה. נפשי דבקה בלימוד התורה. ההרגשה שלי היתה מרוממת, ואני עדיין מרגיש כך. ככל שאני לומד יותר, אני אוהב יותר ללמוד.
"אבל על החלום שלי היה לי מאוד קשה לוותר. הלכתי ל'יום סיירות' אליו נרשמתי זה מכבר. אבל נכשלתי פעם אחר פעם. כאילו מעולם לא עשיתי כושר גופני, כאילו לא התכוננתי ליום הזה במשך שנים. הרגשתי כבד, לא הצלחתי לנשום, והחלטתי לנצל את האופציה שנתנו לנו לפרוש באמצע ולהירשם ליום סיירות נוסף שייערך כמה ימים אחרי.
"אבל לילה לפני שהגיע המועד השני, פתאום נזכרתי ששכחתי למלא את השאלון הנדרש, ואין לי אישור מרופא על מצבי הרפואי התקין. שעת לילה, בבני ברק, עיר שאני לא מכיר. מאיפה אני אמצא עכשיו רופא? הבנתי שזה כבר לא יקרה מחר. ניסיתי להתקשר ולבקש שישבצו אותי ליום סיירות אחר, אבל אף אחד לא ענה לטלפון. רק אחרי כמה ימים הצלחתי ליצור איתם קשר, אבל החיילת שענתה לי מסרה לי תשובה לקונית: "אי התייצבות נחשבת כוויתור". אני כבר לא ברשימה. החלום נגוז מעצמו, וכעת כבר היה לי ברור שאני נשאר בישיבה. היום אני כבר יודע בבירור שזאת היתה השגחה עליונה, ושהחלום החדש שלי, הוא להיות תלמיד חכם".
- כמי שעשה שינוי גדול בחיים שלו, מה אתה ממליץ למי שנולד כחרדי גדל כחרדי, וקשה לו מאוד לעשות שינויים קטנים בהתנהגות שלו, לתקן קצת את המידות ולשנות מעט את הרגלי החיים כדי שיתאימו להלכה ולהשקפה התורנית?
"קודם כל, אסור לזלזל בקשיים של מי שנולד כחרדי. נכון שקל לו לשמור שבת יותר ממי שלא הורגל לזה מילדות, אבל יש לו קשיים אחרים. ה'מצוות אנשים מלומדה', זה ניסיון לא פשוט. יצר הרע יש לכולם, ולא משנה באיזה בית נולדת.
"לגופו של עניין, אני באופן אישי מתמודד עם הקשיים כמו שלימוד אותי כאן בישיבה: דבר ראשון אני מתפלל על זה, וזאת התרופה הגדולה ביותר כנגד היצר הרע. להתפלל, לדבר עם ה' יתברך, לבקש ממנו שיאיר את עיניך וייתן לך כח להתגבר.
"הצעד השני הוא ללמוד ספר מוסר שעוסק בנושא שבו קשה לך. כך לימדו אותי בישיבה, וזה עובד פעם אחר פעם.
"הצעד השלישי הוא לחלק את העתיד לחלקים רבים, בבחינת 'היום אם בקולו תשמעו'. כשאדם רוצה לעשות שינוי, חלק גדול מהקושי הוא בידיעה שהשינוי הזה צריך להיות לנצח: 'מעכשיו כל החיים אני אצטרך לשמור על העיניים בקדושה??? זה מאוד קשה'.
"אבל אם אתה לא חושב על מחר, וגם לא על מה שהיה אתמול. אתה חושב רק על היום. 'היום אם בקולו תשמעו'. יום אחד אתה מסוגל לזה? אז קדימה, לדרך. מחר יום חדש ועכשיו אנחנו עוסקים במה שיקרה היום. כך הרבה יותר קל להתגבר על הניסיון".
בהצלחה רבה בדרכך