יום רביעי כו חשון תשעח
האם ניתן לכסות את הפת בשעת הקידוש בכיסוי שקוף?
לפני הקידוש בשבת, יש לפרוס מפה מעל הפַּת ומתחתיה, ולהותירהּ מכוסה עד לאחר הקידוש. ושלושה טעמים לדבר: האחד – כדי ש"לא תראה הפת את בושתה", שהיא חשובה יותר ואף על פי כן מקדימים את היין לקדש עליו. השני – זֵכֶר לַמָּן, שאף בו היה 'לחם משנה', והיה מכוסה בטל מלמעלה ומלמטה. והשלישי, כדי שהסעודה 'תבוא' בשעה שהשבת כבר מקודשת ועומדת, כלומר, הפת תהיה גלויה ומוכנה לסעודה בשעה שכבר קידשו את השבת; וטעם זה שייך רק בקידוש הלילה, כשעדיין לא קידשו שבת זו. והמפה הפרוסה על השולחן, נחשבת ככיסוי במפה מלמטה. ונחלקו הפוסקים בנוגע לכיסוי שקוף שהפת נראית דרכו – אם הוא מועיל לפי הטעם הראשון, שלא תראה הפת את בושתה. והמקדש על הפת – לפי הטעם הראשון והשלישי אינו צריך לכסותה, אך לפי הטעם השני צריך לכסותה, וכן המנהג. [שו"ע רעא, משנ"ב מב, ושעה"צ מח; ביאורים ומוספים דרשו, 47 ו־49]
כשמניחים לחמניות ליד כל צלחת – האם צריך לכסותן בשעת הקידוש?
כאמוּר, ישנם שלושה טעמים לכיסוי הפת בשעת הקידוש. והיושבים בסעודה סביב כמה שולחנות, ואחד מקדש לכולם – נחלקו פוסקי זמננו, אם לפי הטעם הראשון, "שלא תראה הפת בושתה", צריך לכסות את הפת על כל השולחנות, או רק את הפת המונחת לפני המקדש. ולפי הטעם השני, שהכיסוי הוא זכר למן, יש לכסות את הפת בכל השולחנות; אך למעשה נוהגים להקל ולא לכסות אלא את הפת שלפני המקדש. וכשמקדשים על מיני מזונות – לפי הטעם שהכיסוי הוא זכר למן אין צריך לכסותם, שהרי אין כאן 'לחם משנה', אך לפי הטעם שלא תראה הפת בושתה צריך לכסותם, וכן המנהג. ובסעודה שלישית, שאין מקדשים בה על היין תחילה – יש אומרים שאין צורך לכסות את הפת, כיון שעיקר הדין הוא כפי הטעם שלא תראה הפת בושתה; ויש שכתב שצריך לכסות את הפת, כפי הטעם שהכיסוי הוא זכר למן. [ביאורים ומוספים דרשו רעא, 48]
הקידוש בליל שבת – בעמידה או בישיבה?
לדעת השולחן ערוך יש לעמוד בעת אמירת 'ויכולו' בקידוש של ליל שבת, משום שאמירה זו היא כעֵדוּת על בריאת שמים וארץ, ועֵדוּת נאמרת בעמידה; והרמ"א כתב שמנהג בני אשכנז לשבת, כיון שעדות זו כבר נאמרה בעמידה בבית הכנסת, ורק בתחילת האמירה, במילים "יום השישי ויכולו השמים", יש לעמוד, מפני כבוד שם ה' הנרמז בראשי התיבות של מילים אלה; ויש שכתבו שאף למנהג בני אשכנז יש לומר ויכולו בעמידה. ובעת אמירת הברכות שבקידוש – לדעת השולחן ערוך ניתן לעמוד, ולדעת הרמ"א עדיף לשבת, משום שבאופן זה ניכר יותר שהקידוש הוא 'במקום סעודה', שהרי יושב במקום שבו סועד; וכן משום שבאופן זה 'נקבעים' יחד כל השומעים, ויכול המקדש להוציא את השומעים לכתחילה. ולדעת המשנה ברורה, כך אכן ראוי לנהוג כשאחד מוציא את האחרים. ורבים נוהגים לעמוד בקידוש על פי הקבלה, אך יקפידו 'לקבוע' עצמם יחד בעמידה במקום אחד. [שו"ע רעא, י, ומשנ"ב מה-מז; ביאורים ומוספים דרשו, 56]