"והשלישי, מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים ומה שמגיע אליהם מעניני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הנסיון והמוסר להם" (שער הבחינה, פתיחה).
מעשה בעסקן נכבד רב פעלים שכתב לעצמו ספר תורה מהודר ביותר. מלבד הדקדוקים בקלף ובכתיבת האותיות, הן ביופיין הן בצורתן שיהיה בהן בכדי לצאת ידי חובת כל הדעות, היה הסופר טובל במקוה לפני כל כתיבת שם ועוד כהנה וכהנה הידורים לרוב, כשכל זה העלה את מחיר כתיבת כל עמוד ועמוד בספר והגיע לסך כולל של הון עתק.
לקראת סיום כתיבת הספר הוזמנו רבנים וגדולי תורה לכתוב את האותיות האחרונות שבספר, ביניהם היה הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל ורב נוסף מרבני ירושלים. כשכובד אותו רב לכתוב אות, נתקל בבקבוק יין שעמד על השולחן לשתיית 'לחיים' והיין נשפך על היריעה האחרונה של הספר. למותר לציין את הרגשתו האיומה של אותו רב, שידע על המאמצים הרבים שהושקעו בכתיבת הספר. ולמרות שבעל הספר במידותיו הנאצלות הרגיע שוב ושוב כי לא קרה מאומה, ויחליפו את היריעה ליריעה אחרת, לא היה בכך בכדי להרגיע את נפשו העגומה.
בדרכם חזרה ליווה אותו רב את רבי מרדכי לביתו, כשהוא שופך את לבו באזניו על צערו ואי נעימותו מהמקרה. אמר לו רבי מרדכי בשלוות הנפש הידועה שלו ובנימה החלטית: "מקובלני כי אדם הרוצה לעשות דבר טוב, לא תצא תקלה תחת ידו. אתה שומע? לא תצא כאן שום תקלה! הכל משמים. עוד תראה כי יש כאן חשבון והכל אך ורק לטובה!"
למחרת התקיימה סעודת מצוה גדולה לרגל הכנסת ספר התורה, כשבה משתתפים מגוון אנשים מכל המעמדות והחוגים עמם היה אותו עסקן בקשרים, ביניהם אותו רב, כשהוא עדיין תחת הרושם העגום של התקרית אמש. ולפתע שומעות אוזניו את אחד הנואמים, יהודי אמיד מחו"ל שכובד לשאת דברים לכבוד המעמד. "אני עברתי שואה, ואני לא מאמין… עפ"ל, אך לכבוד העסקן שאני מכבדו ומעריך את מעשיו הציבוריים, הגעתי במיוחד לארץ להשתתף בשמחתו ואף כתבתי אות בספר התורה"…!
לא יכול היה אותו רב לשאת בלבו את הבשורה ששמע זה עתה, ומיהר לביתו של רבי מרדכי. אילו לא נשפך היין על היריעה ופוסלה, מי היה מעלה על דעתו שיש להחליפה! והספר הרי היה פסול!
רבי מרדכי כלל לא היה מופתע, ובאותה שלוות נפש שאמר אמש את הדברים, שב ושנה אותם עתה: "אמרתי לך, הכל משמים. אמנם לפעמים רואים את זה מיד, לפעמים אחרי כמה ימים, ולפעמים רק אחרי כמה שנים".
(אמונה שלמה)