מרן לא היה מרבה לדבר באותם סיורים ליליים שהתלוויתי עימו, ופעם אחת אמר לי: "החפץ חיים היה אומר, שבני אדם מטבעם עצלים על כל האיברים חוץ מהפה, ואני גם על הפה אני עצל".
אגב, ברוח דברים אלו אמר בהזדמנות אחרת. היה זה כשבאו אליו מאיזה מוסד הגון לבקש הסכמה, וסירב לתת. הם התחילו להפציר בו, ואז השיב להם: "דעו, כשהקב"ה ברא את כל החיות שבעולם, ברא לכל אחד את כלי ההגנה שלו, דהיינו לזה קרניים, ולזה שיניים וכו', כלי ההגנה היחידי שלי הוא "השתיקה" והנה גם את זה רוצים לקחת ממני?"
אולם בכל זאת אם ברצוני היה לשאול על משהו מעניין, או להכנס לשיחה בנושא מסויים, הרי שזה היה הזמן המתאים", נזכר איש שיחנו בערגה לאותם ימים נעלים שלא ישובו עוד.
להחמיר בפיקוח נפש
זכורני שבתקופה שישנתי אצלו, והייתי בא מאוחר בלילה מהישיבה ובתקופה מסוימת גם מהפעילות למען החינוך בנתניה, השעה כבר היתה קרוב לאחת אחר חצות הלילה, והוא בגין עדינות נפשו מעולם לא מלאו לבו לבקש ממני במפגיע לצאת כעת לטיול, אלא אמר לי "מאן קען דאך נישט לאזען די שטאט הפקר" דהיינו, "הלא אי אפשר להשאיר את העיר הפקר" ואני הבנתי את הרמז, שברצונו כעת לצאת, והשבתי "פשיטא".
"פעם הלכנו בדרך לכיוון בית הקברות, והיה אז קיץ וחום גדול, ושמענו אוטו הנוסע מאחורינו, ומיד סטה מהמסלול הקבוע ופנה הצידה אל החולות והרחיק ללכת בהם, ובהיותי יודע שהוא זקן תשוש וחולה והדבר קשה לו מאד, שאלתי אותו, מדוע הוא מרחיק ללכת כל כך? והשיב לי "חייבים אנו להחמיר בפיקוח נפש".
"זכורני מספר ימים לפני ר"ה האחרון, בהליכתי לטייל עמו, סיפר שבאו לשאול על אתרוג מפרדס מסוים אם הוא כשר, והשיב "שהוא כשר לטיגון"..
אגב, מרן היה מתלונן שבאים אליו סוחרי אתרוגים ומראים לו על אתרוג מסוים ואומרים שאיננו מורכב והוא היה שותק, כי אין ביכולתו לאשר גם לא להכחיש, אבל הם תפסו ששתיקתו כהודאה דמיא, והיו מפרסמים בשמו הסכמה על כשרותו של האתרוג, למרות שלא הביע שום עמדה בענין זה.
"זכורני בשמחת תורה האחרון לפנות ערב בשכבו על מיטתו במרפסת מוקף בתלמידיו, שיבח מאד את אתרוגי תימן, למרות שהוא בעצמו לקח את שלו, [דהיינו אלו שהוא בעצמו הכריע עליהם שהם בחזקת בלתי מורכבים], באמרו שכפי מראיתם שאין בהם שרף, לא יתכן שיהיו מורכבים.
כמו כן שאלתי אותו פעם על קופסאות שימורי בשר שהיה נהוג אז, והיה עליהם הכשר מרבנים מפורסמים, ושאלתי אותו איזה הכשר יותר טוב? והשיב לי "משל למה הדבר דומה, לאחד שמחזיק שני שקים סגורים ושאל מה חשוב יותר, ולכן אין ביכולתי להעיד על זה, רק אני רגיל לומר, אם כבר משתמשים, שישתמשו בהכשרים היותר מהודרים".
מקום בעולם הקדושה
"פעם אחת אמרתי לו, שאינני רואה שום איסור בעשיית תמונה, דהיינו בצילום, והשיב לי "דבאמת אין הכי נמי, על פי נגלה אין שום איסור, אבל יש לזה מקום בעולם הקדושה".
"סיפר לי הרה"ג רמ"מ דייטש ז"ל, שהוא בא ארצה ביחד עם מרן, כלומר הם נסעו על אניה אחת, והנה באמצע הנסיעה התאספו קבוצה של חלוצים ורצו לצלם את מרן, ואמר להם מרן שאיננו מרשה להם, והם צחקו ממנו, כאילו אמרו שאינם זקוקים לקבלת רשות ממנו, ואז השיב להם: "אם ברצונכם לגנוב אז תגנבו" משמע שהיה סבור שאין לצלם את הזולת בלי לקבל רשות ממנו.
אגב, מוסיף איש שיחנו הגרא"י שליט"א: "כשנפגש עם ראש הממשלה דאז ב"ג במפגש הידוע בתחילת תשי"ג ועמדו בפרוזדור כמה עתונאים עם מצלמות בידיהם. עמדתי שם בפתח הבית ובקשתי מהם לא לצלם את המפגש, כי כאמור ידוע שמרן הקפיד מאד שלא לעשות תמונות ממנו, ובפרט עם איש כזה. אולם הם סירבו לי באמרם שזה הפרנסה שלהם, ובסופו של דבר הם לא עשו שום תמונה, מתחילת המפגש עד שב"ג נכנס לחדרו של מרן, וכששאלתי אותם מדוע לא צילמו, ענו לי שכח ההפתעה היה כל כך גדול מעצם המפגש ששכחו לצלם, אבל כעת אחרי שב"ג יצא, כבר ניטל מהם כוח ההפתעה, הם כבר מוכנים לצלם, בסופו של דבר מרן לא ליווה אותו אפילו פסיעה אחת, ולא היה להם מה לצלם, ואין תמונה.
(מתוך המבשר קהילות, אב תשע"ח)