יעקב א. לוסטיגמן
ביתו של הגאון הגדול רבי שמעון גלאי שליט"א, ידוע זה מכבר כתל תלפיות, אליו פונים אלפי יהודים הזקוקים לישועה או לעצה וברכה. הרב שליט"א מקדם את פני הבאים אליו במאור פנים מיוחד במינו, כשהוא שופע ברכות ודברי חיזוק למכביר. קבלת הקהל מוגבלת לזמן מצומצם יחסית, וחלק נכבד מהזמן הזה הוקדש הפעם לצוות 'לקראת שבת' שהגיע כדי לשמוע, כיצד יכול כל יהודי להחדיר בלבו אהבת תורה ולקנות את היכולת להרגיש 'גישמאק' בלימוד.
"לפני שמתחילים לדבר על הדרכים להגיע לגישמאק והנאה בלימוד התורה, צריך קודם כל לדעת מה הם המפריעים להשיג את הדרגה הזאת…
"אחד המפריעים הגדולים הוא חוסר הסיפוק. אדם לומד ומתאמץ, משקיע שעות וכוחות, ולבסוף הוא רואה שהתוצאות הן לא מושלמות. החבר שלו שהתאמץ הרבה פחות, הגיע לתוצאות טובות הרבה יותר.
"דבר נוסף שמפריע מאוד להשגת היכולת ליהנות מעצם לימוד התורה זה עצם הקושי להתקשר לעניין רוחני. הנשמה שלנו נמצאת בגוף גשמי, והוא מונע ממנה להיות מקושרת לרוחניות. לשם כך צריך לשבור את הטבע ולהפוך לאדם רוחני יותר. משימה לא פשוטה ולכאורה גם לא קלה לביצוע.
"חז"ל הקדושים אמרו "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל".
"בימינו אנחנו כמעט לא רואים דברים כאלו שאדם באמת מסתפק רק במינימום שבמינימום, אבל הרעיון הזה עדיין חי וקיים, ועובדה היא שככל שאנחנו מתרחקים מהרוחות של העולם הזה, ככל שממעטים את העסק בגשמיות, כך קל יותר להגיע למעלות ברוחניות.
"ואם הגשמיות כשלעצמה מונעת את הקשר לרוחניות, על אחת כמה וכמה אלף אלפי פעמים כשמדובר בדברים שיש בהם איסור של ממש, כמו המכשירים הטכנולוגיים למיניהם שנאסרו על ידי כל גדולי הדור, ופשוט הדבר שיש בהם איסור חמור.
"הדבר נכון גם לגבי חברים שמביאים את רוחות הרחוב פנימה, אל תוך בית המדרש, בוודאי שצריך להתרחק מהם ולהשתדל להתקרב לחברים טובים שיסייעו לנו להגיע למעלות רוחניות גבוהות יותר ולא ההיפך חלילה וחס.
"כמו כן, חשוב לזכור את מה שה'חינוך' אומר, ודבריו בעניין זה ידועים ומפורסמים מאוד: אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. כשעושים מעשה גשמי, הוא מושך אחריו את הלב ואת הנשמה. כמובן שזה מחייב אותנו להתרחק ממעשים לא ראויים, ומלשקוע בגשמיות שמושכת את הלב ומונעת אותנו מהתקשרות רוחנית לתורה ולנותן התורה.
"אבל זה גם מחייב אותנו להרבות במעשים של כבוד לתורה ולהראות את הערך שיש לתורה בעינינו, כך שהפעולה החיצונית תביא בעקבותיה גם כבוד אמיתי ורגש פנימי עמוק של אהבת תורה.
"בצעירותנו שמענו מהגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, שאמר שבימינו יש הרבה התעלות בתורה ב"ה, יש כל כך הרבה ספרים ולימוד התורה אכן התרבה מאוד בדור הזה. לעומת זאת, בדור הזה חסר לנו בהערכה והכבוד לתורה שהיתה פעם.
"כשהייתי ילד בכתה ד', המלמד שלנו בכתה ראה פעם ילד במחזיק ביד דף מהגמרא ולומד בו. הדף נתלש מהגמרא והילד החזיק אותו ביד ועיין בו במהלך השיעור. אני לא יכול לשכוח את הזעזוע שאחז במלמד. "ככה מחזיקים דף גמרא?? מה זה? גמרא זה עיתון חלילה וחס??!! אל הגמרא צריך להתכופף, לעיין בה ביראת כבוד.
"אני גדלתי בבית שבו לא היו לנו תנאים גשמיים משופרים במיוחד. היה זה בשכונת חליסה בחיפה, דירה קטנה וצפופה. מכונת כביסה לא היתה, גם לא היה טלפון, כמו ברבים מבתי ישראל באותם ימים. בשנות ילדותי קנו אצלנו בבית מכונת כביסה, קנו טלפון, אבל אני זוכר את זה במעורפל. האירועים האלו לא נחרטו בזיכרוני.
"מה אני כן זוכר? את הש"ס החדש שאבא קנה. איזו שמחה היתה בבית… איזו התרגשות! עד אז אבא היה קונה גמרא אחת, וכשסיים ללמוד בה היה מוכר אותה וקונה מסכת אחרת במקום. כשרצה לעיין בגמרות נוספות מעבר למסכת שבה עסק באותה העת, הוא היה צריך ללכת לבית המדרש.
"קנו ש"ס חדש! את זה אני לא יכול לשכוח. עשו עסק מהתורה. עשו כבוד לתורה. זה היה הדבר הכי יקר בבית שלנו. התורה. מכונת כביסה, טלפון, כל הדברים האלו היו הרבה הרבה פחות חשובים מהש"ס של אבא…
"כשהייתי ילד כבן תשע, אבא רצה פעם ללמוד אתנו, אבל בבית לא היה מקום ללמוד ביישוב הדעת וגם לא היו מספיק ספרים, אז הוא לקח אותנו לבית הכנסת בצהרי יום חול. כשהגענו לבית הכנסת גילינו שהדלת נעולה.
"מה עושה ילד בן תשע כשהוא מגלה שאי אפשר ללמוד? שש ושמח… אבל אבא לא אמר לנו כלום, הוא פשוט התחיל להקיף את בית המדרש ומצא חלון אחד שנשאר פתוח. בלי אומר ודברים הוא השתחל מהחלון וקפץ פנימה, כשאנחנו באים כמובן אחריו. מה נצרב לנו בזיכרון? אבא קופץ מהחלון כדי ללמוד תורה!
"את זה יכול כל אב לצרוב בתודעה של הילדים שלו, וכל אחד יכול לעשות את זה גם כלפי עצמו, ללמד את עצמו לשמוח בתורה, לכבד אותה ולהתאמץ למענה.
"מספרים שפעם בא מישהו לשאול את הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מה לעשות. הוא רגיל ללכת לשיעור בערב, אחרי העבודה כשהוא כבר עייף וקשה לו מאוד להתרכז בלימוד, וכעת מציעים לו להצטרף לשיעור בשעות הבוקר, כשהוא ערני ויכול להתרכז.
"הבעיה שבערב הוא אומר לילדים שלו בכל פעם, 'ילדי היקרים אני כל אוהב אתכם והייתי שמח להישאר אתכם בבית, אבל אני גם מאוד אוהד ללמוד תורה ולכן אני יוצא לשיעור הקבוע'.
"אם הוא ילך לשיעור בבוקר, הוא אומנם ירוויח לימוד באיכות גבוהה יותר, אבל יפסיד בחינוך של הילדים…. סופו של המעשה שהקב"ה עזר לו והוא זכה לקיים את שניהם, והלך לשיעור גם בבוקר וגם בערב.
"המסר שיש לנו מהסיפור הזה הוא עצום! זה נקרא לכבד את התורה, להעריך אותה, לייקר אותה בעיני עצמו ובעיני הילדים. אחד שחושב בצורה כזאת, אין ספק שהקב"ה עוזר לו שיזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
"ה'כלי יקר' אומר על מאמר דוד המלך ע"ה "חישבתי ואשיבה רגלי אל עדותיך", ודרשו חז"ל למקום פלוני לבית דירה פלונית וכו', אבל לכל מקום שאני הולך רגלי מוליכות אותי לבית המדרש?
"איך באמת?
"אומר ה'כלי יקר', שזה מגיע מ'אם בחוקותי תלכו'. כשההליכה ללמוד היא בגדר חוק ולא יעבור, כשאדם קובע לעצמו חוק שבשעה הזאת אני לומד, הוא מחשיב את התורה, הוא נותן לה כבוד! כל בעל עסק כשיש לו עסקה חשובה מאוד, הוא לא ייתן לשום מפריע חיצוני לגרום לו לקום ולצאת באמצע פגישת המו"מ. כל כולו מונח עכשיו בעסקה הזאת החשובה כל כך בעיניו, והוא יתגבר על כל מכשול שיקרה בדרכו כדי למנוע ממנו לחתום עליה.
"ולא תהא כהנת כפונדקית? האם עסק התורה פחות חשוב חלילה? כל יהודי צריך שיהיו לו זמנים שהם קודש קדשים ללימוד התורה, ולא ייתן לשום מפריע ומונע לעצור אותו בדרך ללמוד. שיהיה בגדר של 'בחוקותי תלכו' וממילא 'רגלי מוליכות אותי לבית המדרש'.
"זה נקרא לכבד את התורה. לייקר אותה ולהעריך אותה. כי מי שהתורה יקרה בעיניו מקדיש לה זמן שמיוחד ללימוד באופן בלעדי. הלוואי שהיינו יכולים לעשות זאת יומם ולילה, אבל למרבה הצער ראיתי בני עליה והם מועטים, לא כולם יכולים. לעומת זאת לקבוע זמן, כל אחד יכול, ואת זה אנחנו חייבים לעשות.
"כמובן שכבוד לתורה אפשר וצריך לתת בעוד דרכים. כששומעים על מישהו שסיים מסכת צריך לשבח אותו, בוודאי הורים לילדיהם אבל לא רק. גם אח יכול לשבח את אחיו הקטנים והגדולים על הצלחתם בלימוד, גם חברים יכולים לעשות זאת, וכשאתה תשבח את הלימוד של החבר או של האח, התורה תקבל ערך חשוב יותר גם בעיניך!
"נחזור לעניין המפריעים ל'גישמאק' בלימוד: הזכרנו את חוזר הסיפוק, הזכרנו את הקושי של האדם הגשמי להתקשר לעניין רוחני, ויש עוד עניין שלישי במספר שגם הוא משפיע מאוד על הנושא הזה: ההרגשה של הלומד שהוא לא מיוחד. הרי יש רבבות לומדי תורה, תלמידי חכמים מופלגים כבר שקדו על כל סוגיא וסוגיא בש"ס ובפוסקים. מה אני הקטן יכול להוסיף עליהם? האם אוכל להביא איזשהו דבר חדש לעולם הזה של לימוד התורה? מה אני מוסיף לקדוש ברוך הוא בזה שאני לומד, אם יש לו כל כך הרבה אברכים ובחורים שקדנים שמקדישים את כל חייהם לתורתו הקדושה והטהורה?".
- כיצד מתגברים על הקשיים?
אז קודם כל תפילה! זה נכון לא רק לגבי גישמאק בלימוד התורה אלא לגבי כל נושא בעולם. תמיד כשיש לנו בעיה צריך להתפלל, והקב"ה שומע תפילת כל פה.
"אספר כאן סיפור שאני זוכר מאבי מורי זכר צדיק לברכה, שבתקופה האחרונה לחייו הוא סבל ייסורים קשים.. הוא היה חלוש מאוד וסבל ייסורים נוראים, ובכל זאת חשקה נפשו בתורה והיה חשוב לו ללכת לבית המדרש ללמוד. אנחנו היינו באים כדי להיות עם האמא, ובזמן הזה אבא היה יוצא לבית המדרש ללמוד.
"בכל פעם כשהוא היה חוזר הביתה מבית הכנסת, הוא היה מתיישב באנחה כבדה וגונח מכאבים נוראיים. שאלתי אותו כמה וכמה פעמים, "אבא, הרי כל כך כואב לך, איך יכולת להתרכז בשעתיים האחרונות וללמוד בבית המדרש? איך בכלל שייך ללמוד עם כאלו ייסורים נוראיים?
"הוא לא ענה לי תשובה ברורה, אבל אני שאלתי אותו פעם אחר פעם, עד שלבסוף נעתר לשאלתי והשיב לי: "אני אספר לך בני, איך הצלחתי ללמוד. כשאני מגיע לבית המדרש אני נושא עיני לשמים ואומר לריבונו של עולם: אבא יקר, אני רוצה ללמוד עכשיו תורה, אבל איני יכול להתרכז כשייסורים קשים כל כך משברים את גופי ומכאיבים לי עד מאוד. אני מבקש ממך, שבשעתיים הקרובות לא יהיו לי ייסורים… אני מתפלל והקדוש ברוך הוא חס עלי ושומע את תפילתי… כך אני יכול ללמוד בשקט ובשלווה בלי שום כאב וצער".
"התפילה אם כן היא אכן הכלי הראשון במעלה לפתור כל בעיה, וזה כולל גם את העניין של חשק ושמחה בלימוד התורה. לא בכדי תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר "והערב נא", בברכת התורה. כי התפילה היא אכן המפתח הראשון, ובלי תפילה אי אפשר להצליח בשום דבר בחיים, לא בגשמיות ולא ברוחניות".
(המשך בגליון הבא אי"ה)